רואה אני אותך והנה את, נשמה טובה שכמותך, כל כך מאירה וכל כך מבולבלת, כל כך גיבורה וכל כך חסרת-אונים. ואין זה מפליא, כשריאותייך אך החלו להתרחב מנשימת אוירה הטוב של ארץ-החיים. והנה את כבר כמעט חנוקה מפיח עשן התסכול ומאדי רעל הייאוש, שלא יכולים היו שלא להיווצר מאותה הכלאה מוזרה בין דריכה על סף-סף גאולה שלמה, ובית-שלישי, וזיהרא עילאה ולמעלה מזה, לבין מיטת-סדום של תודעה מנותקת ממקורה ושורשיה המכפיפה את עצמה לקריטריונים הערכיים ולצורות-החשיבה הנכריות לנו כל כך, של תרבות המערב.

תודעה שרפיסותה הביאה אותה להתפלש בשוליו של חדר-הקירור הפוסט-מודרני בו מתפוררת גווייתה של אותה תרבות, וצינתו המקפיאה הפכה אותה לצינית, מאמינה באדיקות מגוחכת רק בחוסר-הפשר של הכל-בכל, ודוחה אינסטינקטיבית כל גילוי-חיים כ"פתטי".

מה אוכל לייחל לך? רק שתהיי מספיק חזקה כדי להאמין בעצמך, בכוחות הגנוזים בך, בפנימיותך.

אנא, אל תתרשמי מהאנרגטיות החיצונית המתגלה לפעמים "בחוץ", אין היא מעידה על עוצמה, אלא להיפך אין היא אלא פירכוס-עוויתי של חולשה עמוקה הצורחת בשארית כוחותיה כדי להיווכח שהיא עדיין קיימת, ומה לך ולהזדנבות עלובה אחריה?

ועוד: היי סבלנית, סבלנית לעצמך וסבלנית ביחס לתהליכים העוברים עלייך, שעם כל הקשיים ואף האסונות הכרוכים בהם הם תהליכי-צמיחה והתבררות פנימית. תחושת הקריסה וההתפרקות אופיינית לשלב התחלתי של תהליך בו השלילה שבמצב הקיים ברורה יותר מאשר החיוב הצפוי לנו לכשנגיע לשלב הבא. בתהליך הגאולה, בו הצפוי לנו הוא טוב מסדר-גודל שאיננו יכולים אף לשערו בכלי-התפיסה הנוכחיים שלנו, מתבקש "היסח-הדעת" שיעזור לנו שלא להכפיפו למסוגלותנו הנוכחית. והאמון ביד ה' המנחה אותנו לטובה, יחד עם האמון-העצמי בכל הטוב הגנוז בנו. על אף הגילויים החיצוניים המזעזעים, הם שיחיו אותנו גם בשלבי-המעבר. "אשרי כל חוכי לו", אשרי מחכה - ויגיע".