מעט ורעים היו ימי שנותיו של יעקב כפי שהוא מעיד באוזני פרעה. אחרי מסע ארוך מגיע יעקב לסוף דרכו, והוא יודע שעתיד גדול עוד מצפה לבניו, עתיד של אור וחושך, של גלות וגאולה. על כן בטרם נפרד יעקב מבניו הוא מרגיש צורך וחובה להכין אותם לקראת עתידם, וקורא לבניו לומר להם את אשר בליבו.
במחשבה ראשונה הוא מבקש להגיד להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים, לחשוף בפניהם את סוד ההיסטוריה היהודית, לומר להם את כל הצפוי להם, אבל לאחר שנקבצו סביבו הוא משנה לפתע את כוונתו ומסתפק בהתייחסות אישית לכל אחד מבניו. וגם אם יעקב אינו מגלה לבניו באותו מעמד את "אחרית הימים", עם זאת הוא מוסר להם מבלי משים סוד אחד במאמר: "האספו ואגידה לכם".
מה רצה יעקב לומר להם בביטוי "האספו"? פירש את הדבר השל"ה (חלק ג' פרשת ויחי): "האספו ואגידה לכם - אמר לשון 'האספו', כי אי אפשר לקץ כשיש ביניכם שנאת חינם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת באגודה אחת". ויעקב אמר את דבריו לאור הניסיון הלא רחוק של חייו. כי גם אם נקבל את דבריו של הרמב"ן שכתב: "ייראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף" גם בלי זאת הרי קודם המכירה נאמר: "ולא יכלו דברו לשלום" ושם נאמר: "ואביו שמר את הדבר".
שנאת אחים לא הייתה דבר חדש בבית אברהם, הדבר התחיל בישמעאל שהיה מצחק עם יצחק ולפי המדרש ביקש להורגו, ועל עשיו אומרת רבקה ליעקב: "הנה עשיו אחיך מתנחם לך להרגך". אולם במקרים האלו גם אם השנאה והמחלוקת כואבות, אין הן הרסניות, כי אין לישמעאל כל חלק עם יצחק, ואין לעשיו כל קשר עם יעקב, אבל בבני יעקב, שרק מכולם יחד יקום בית יעקב, וכולם יחד הם עם ישראל, אי אפשר להשלים עם שנאה ומחלוקת.
ואכן כך כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו "אהבת יונתן": גלות ראשונה (מצרים) וגלות אחרונה (רומי) לאחר חורבן בית שני, שניהם באו מחמת שנאת חינם, על כן הזהירם יעקב אביהם: "האספו - התחברו, התאחדו, כי בכך תלוי המאורעות שיבואו לעתיד באחרית הימים.
לא רק יעקב אבינו מצווה את עם ישראל לפני מותו על האחדות, המסר הזה נאמר לעם ישראל מפי מנהיג נוסף לפני פטירתו. בברכת משה את בני ישראל לפני מותו אף הוא מברך את כל אחד מהשבטים בברכה פרטנית, אך לפני כן הוא פותח ואומר: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", מה רצה משה לומר לישראל בפתיחה הזו? על כך אמרו במדרש (ספרי): "כשישראל שווים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: 'ויהי בישורון מלך' - אימתי? 'בהתאסף ראשי עם'. 'יחד שבטי ישראל' - כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות".
דבריהם של יעקב ומשה לא היו לריק, נגע הפילוג וריב האחים מלווים אותנו, לצערנו, לאורך כל ההיסטוריה הישראלית, הרבה סיבות לתופעה זו אבל אחת מהבולטות שבהן היא האמביציה האישית של מנהיגי האומה, הגוררים אחריהם את הציבור כולו. וכך פירש ה"תולדות יעקב יוסף" את הסמיכות של הכתוב: "בהתאסף ראשי עם" לכתוב: "יחד שבטי ישראל", שהכוונה היא: קודם צריכים להיות מאוחדים "ראשי העם", המנהיגים, ורק אז יש לקוות ל"יחד שבטי ישראל".
וכדברים הללו כתב גם "אור החיים" בפירושו לתורה: "כי מלכות ישראל תהיה מתקיימת כשיהיו ישראל מתאספים ראשיהם יחד ולא יהיו בד בבד, שבזה תהיה סיבה שיתייחדו יחד שבטי ישראל, וכשישראל בגדר זה הנה הנם ברום גדר ההצלחות ומלכותם תהיה בה הוויה של קיום" והוא מסיים שם: "וצא ולמד כי מיום שנחלקו הלבבות ונחלקו המלכויות מה עלתה בידם. וזו סיבת עגלי ירבעם והבאים אחריו. כי ראש האובדן הוא הפירוד, וכלי מחזיק ברכה הוא השלום ויחוד הלבבות".
דבר לא נשתנה מאז, גם היום בדורנו אנו עומדים בפני התופעה שהציבור בהמוניו אינו מבין את ההתפלגות למפלגות, הוא היה רוצה לראות את הציונות הדתית במחנה אחד, ורק ראשי הציבור הם שמתפלגים ובצורה מלאכותית מאלצים את המחנה להתפלג.
במחשבה ראשונה הוא מבקש להגיד להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים, לחשוף בפניהם את סוד ההיסטוריה היהודית, לומר להם את כל הצפוי להם, אבל לאחר שנקבצו סביבו הוא משנה לפתע את כוונתו ומסתפק בהתייחסות אישית לכל אחד מבניו. וגם אם יעקב אינו מגלה לבניו באותו מעמד את "אחרית הימים", עם זאת הוא מוסר להם מבלי משים סוד אחד במאמר: "האספו ואגידה לכם".
מה רצה יעקב לומר להם בביטוי "האספו"? פירש את הדבר השל"ה (חלק ג' פרשת ויחי): "האספו ואגידה לכם - אמר לשון 'האספו', כי אי אפשר לקץ כשיש ביניכם שנאת חינם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת באגודה אחת". ויעקב אמר את דבריו לאור הניסיון הלא רחוק של חייו. כי גם אם נקבל את דבריו של הרמב"ן שכתב: "ייראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף" גם בלי זאת הרי קודם המכירה נאמר: "ולא יכלו דברו לשלום" ושם נאמר: "ואביו שמר את הדבר".
שנאת אחים לא הייתה דבר חדש בבית אברהם, הדבר התחיל בישמעאל שהיה מצחק עם יצחק ולפי המדרש ביקש להורגו, ועל עשיו אומרת רבקה ליעקב: "הנה עשיו אחיך מתנחם לך להרגך". אולם במקרים האלו גם אם השנאה והמחלוקת כואבות, אין הן הרסניות, כי אין לישמעאל כל חלק עם יצחק, ואין לעשיו כל קשר עם יעקב, אבל בבני יעקב, שרק מכולם יחד יקום בית יעקב, וכולם יחד הם עם ישראל, אי אפשר להשלים עם שנאה ומחלוקת.
ואכן כך כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו "אהבת יונתן": גלות ראשונה (מצרים) וגלות אחרונה (רומי) לאחר חורבן בית שני, שניהם באו מחמת שנאת חינם, על כן הזהירם יעקב אביהם: "האספו - התחברו, התאחדו, כי בכך תלוי המאורעות שיבואו לעתיד באחרית הימים.
לא רק יעקב אבינו מצווה את עם ישראל לפני מותו על האחדות, המסר הזה נאמר לעם ישראל מפי מנהיג נוסף לפני פטירתו. בברכת משה את בני ישראל לפני מותו אף הוא מברך את כל אחד מהשבטים בברכה פרטנית, אך לפני כן הוא פותח ואומר: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", מה רצה משה לומר לישראל בפתיחה הזו? על כך אמרו במדרש (ספרי): "כשישראל שווים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: 'ויהי בישורון מלך' - אימתי? 'בהתאסף ראשי עם'. 'יחד שבטי ישראל' - כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות".
דבריהם של יעקב ומשה לא היו לריק, נגע הפילוג וריב האחים מלווים אותנו, לצערנו, לאורך כל ההיסטוריה הישראלית, הרבה סיבות לתופעה זו אבל אחת מהבולטות שבהן היא האמביציה האישית של מנהיגי האומה, הגוררים אחריהם את הציבור כולו. וכך פירש ה"תולדות יעקב יוסף" את הסמיכות של הכתוב: "בהתאסף ראשי עם" לכתוב: "יחד שבטי ישראל", שהכוונה היא: קודם צריכים להיות מאוחדים "ראשי העם", המנהיגים, ורק אז יש לקוות ל"יחד שבטי ישראל".
וכדברים הללו כתב גם "אור החיים" בפירושו לתורה: "כי מלכות ישראל תהיה מתקיימת כשיהיו ישראל מתאספים ראשיהם יחד ולא יהיו בד בבד, שבזה תהיה סיבה שיתייחדו יחד שבטי ישראל, וכשישראל בגדר זה הנה הנם ברום גדר ההצלחות ומלכותם תהיה בה הוויה של קיום" והוא מסיים שם: "וצא ולמד כי מיום שנחלקו הלבבות ונחלקו המלכויות מה עלתה בידם. וזו סיבת עגלי ירבעם והבאים אחריו. כי ראש האובדן הוא הפירוד, וכלי מחזיק ברכה הוא השלום ויחוד הלבבות".
דבר לא נשתנה מאז, גם היום בדורנו אנו עומדים בפני התופעה שהציבור בהמוניו אינו מבין את ההתפלגות למפלגות, הוא היה רוצה לראות את הציונות הדתית במחנה אחד, ורק ראשי הציבור הם שמתפלגים ובצורה מלאכותית מאלצים את המחנה להתפלג.