למרבה הצער, דן חלוץ כעמיתיו אינו מחמיץ הזדמנות להצדיק את תדמיתו כרברבן מצוי, גברתן וברברן. העובדה שיצרן של רוח וצלצולים מסוגו של חלוץ ממונה כנער שליחויות של חונטת העקירה בדרגת רמטכ"ל, מסמלת את מצבנו הלאומי העלוב. אינני מצפה לעומק תפישתי ומחשבתי מ"אנשי הביטחון", אך גם יש גבול לנורמות הסכלות שהפכו לתו היכר של הצמרת הצה"לית... סכנה קיומית של ממש...
כך שאין בעצם עם מי לדבר, ותעיד התכתובת הענפה שניהלתי בטרם "ההתנתקות" עם לשכת הרמטכ"ל, אכ"א ושאר לשכות נכבדות, שאת תגובותיהן המחפירות אינני מפרסם מחשש שתנוצלנה לרעה על ידי גורמים עוינים, שבלאו הכי אומנם מזהים את "רמת האינטליגנציה" הצה"לית אך ייתכן שעדיין לא עיכלו את נתוניה מעוררי החלחלה.
כפי שכבר הבהרתי בעבר, אני מייחס ל"התנתקות" ערך מטפיזי כרנטגן לאומי ששיקף את תחלואיה הנסתרים של מדינת ישראל והדגיש את פגמיה הגלויים. התהליך האבחוני שהתרחש במהלך הכנת "ההתנתקות" ומימושה חשף לאור השמש נתונים מבעיתים שלא הותירו מקום לספק כי ישראל נגועה בתסמונת אנושה של התפוררות עד כדי כרוניקה של גסיסה.
אותו רנטגן רב-עוצמה ערטל ללא כחל ושרק את קרביו של העם, ההנהגה, המימסד הממלכתי, ולמעשה לא היה מרכיב אנושי או ממסדי שלא נחשף במלוא מערומיו על ידי כור המצרף שמוסס כל תחפושת כזבים, תהיה מתוחכמת ככל שתהיה. אירועי "ההתנתקות" מהווים ארכיון תיעודי אדיר, שממנו ניתן לדלות את המידע העדכני והמהימן ביותר על מצבו של העם היהודי בעידן המודרני, ולהפיק את הלקחים המתחייבים.
בהשראתה של אינטואיציה קיומית בריאה, נוער חברון הוא הראשון שהפיק את הלקח המתבקש מאותו מצבור אדיר של לקחים הממתין לגאולתו בקופת השרצים של חזיון "ההתנתקות". כשקראתי את כותרות העיתונים הזועקות "אינתיפאדה יהודית בחברון", התמלאתי גאווה בפעם הראשונה מזה שנים רבות, וביני לבין עצמי אמרתי: אם כן, נראה שיש עתיד לעם הזה...
יש להסתגל למציאות הסהרורית ולהכיר בכך שצה"ל הפך להיות כלי שרת בידיהם של כוחות העקירה ו"השלום", שנעצו שורשים בכל מנגנוני הממסד השלטוני והציבורי. סביר להניח שבמוקדם או במאוחר תשנה המדינה את שמה ואת סמליה לנוחיותם של אזרחיה הלא יהודיים. הסטטיסטיקה הדמוגרפית יכולה להבהיל כל יהודי, ומוטב שתבהיל אותו בעוד מועד. ככל שעריצי החונטה מתבשמים משיכרון הכוח ונסחפים למהלכים אלימים של נישול יהודים ועקירתם, כך הם גוררים את העם לאינתיפאדה היהודית כאלטרנטיבה קיומית יחידה.
כך שאין בעצם עם מי לדבר, ותעיד התכתובת הענפה שניהלתי בטרם "ההתנתקות" עם לשכת הרמטכ"ל, אכ"א ושאר לשכות נכבדות, שאת תגובותיהן המחפירות אינני מפרסם מחשש שתנוצלנה לרעה על ידי גורמים עוינים, שבלאו הכי אומנם מזהים את "רמת האינטליגנציה" הצה"לית אך ייתכן שעדיין לא עיכלו את נתוניה מעוררי החלחלה.
כפי שכבר הבהרתי בעבר, אני מייחס ל"התנתקות" ערך מטפיזי כרנטגן לאומי ששיקף את תחלואיה הנסתרים של מדינת ישראל והדגיש את פגמיה הגלויים. התהליך האבחוני שהתרחש במהלך הכנת "ההתנתקות" ומימושה חשף לאור השמש נתונים מבעיתים שלא הותירו מקום לספק כי ישראל נגועה בתסמונת אנושה של התפוררות עד כדי כרוניקה של גסיסה.
אותו רנטגן רב-עוצמה ערטל ללא כחל ושרק את קרביו של העם, ההנהגה, המימסד הממלכתי, ולמעשה לא היה מרכיב אנושי או ממסדי שלא נחשף במלוא מערומיו על ידי כור המצרף שמוסס כל תחפושת כזבים, תהיה מתוחכמת ככל שתהיה. אירועי "ההתנתקות" מהווים ארכיון תיעודי אדיר, שממנו ניתן לדלות את המידע העדכני והמהימן ביותר על מצבו של העם היהודי בעידן המודרני, ולהפיק את הלקחים המתחייבים.
בהשראתה של אינטואיציה קיומית בריאה, נוער חברון הוא הראשון שהפיק את הלקח המתבקש מאותו מצבור אדיר של לקחים הממתין לגאולתו בקופת השרצים של חזיון "ההתנתקות". כשקראתי את כותרות העיתונים הזועקות "אינתיפאדה יהודית בחברון", התמלאתי גאווה בפעם הראשונה מזה שנים רבות, וביני לבין עצמי אמרתי: אם כן, נראה שיש עתיד לעם הזה...
יש להסתגל למציאות הסהרורית ולהכיר בכך שצה"ל הפך להיות כלי שרת בידיהם של כוחות העקירה ו"השלום", שנעצו שורשים בכל מנגנוני הממסד השלטוני והציבורי. סביר להניח שבמוקדם או במאוחר תשנה המדינה את שמה ואת סמליה לנוחיותם של אזרחיה הלא יהודיים. הסטטיסטיקה הדמוגרפית יכולה להבהיל כל יהודי, ומוטב שתבהיל אותו בעוד מועד. ככל שעריצי החונטה מתבשמים משיכרון הכוח ונסחפים למהלכים אלימים של נישול יהודים ועקירתם, כך הם גוררים את העם לאינתיפאדה היהודית כאלטרנטיבה קיומית יחידה.