"נאום הרצליה" של אהוד אולמרט הצביע על הינתקות מוחלטת מהשורשים. דווקא בעיר הקרויה על שם חוזה מדינת היהודים, מקימים ראשי ישראל מדינה למי שפועלים במרץ למען השמדתה. לפני שנתיים ניצל אריאל שרון את כנס הרצליה כדי לירות את יריית הפתיחה בתוכניתו לעקירת יהודים מבתיהם, ההיפך הגמור מהרעיון הציוני. בכנס הרצליה הייתה זו שרת החוץ ציפי לבני, המזניחה בהתמדה את תפקידה החשוב כשרת הקליטה, שהגדירה את המדינה הפלשתינאית כמקום שבו תיפתר בעיית הפליטים ושמדובר באינטרס ישראלי. למחרת חזר על הרעיון גם אולמרט.
אחד הנימוקים השקריים לבריחה החד-צדדית, זו שבוצעה וזו המתוכננת, הוא הבעיה הדמוגרפית ושחיקת הרוב היהודי בארץ ישראל המערבית. דובריה הבכירים של מדינת היהודים אינם קולטים שגם קליטת פליטים ביש"ע, ולא רק בתחומי "הקו הירוק", מערערת את המאזן הדמוגראפי ממערב לירדן. כל הגירה ערבית למקום כלשהו ממערב לירדן מסכנת את קיומה של מדינת ישראל. ככלל, ממשלות ישראל לדורותיהן עוסקות מעל ומעבר בבעיה הפלשתינאית (למרות שהתיימרו להינתק ממנה) במקום לטפל בייעודן האמיתי: הבעיה היהודית, ובעיקר ריכוז עם ישראל בארץ ישראל.
נאומו המיליטנטי של אולמרט הזכיר יותר מכל את נאומו של רחבעם בן-שלמה, אשר ביוהרה ובאיוולת הביא לחלוקת מדינת היהודים: "קוטני עבה ממותני אבי. ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם. אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים". אולמרט אינו טוב ממנו, שוכח מי האויב ומאיים להפעיל את צה"ל והמשטרה נגד אזרחי ישראל.
אולמרט איננו בנו של החכם מכל אדם, והתבונה אומנם לא הייתה המאפיין הבולט בנאומו רווי-הסתירות. בין השאר קבע ש"האתגר החשוב ביותר שניצב לפתחנו הוא עיצוב גבולות הקבע, כך שיובטח הרוב היהודי למדינה באמצעות גבול דמוגראפי ברור", ואף הוסיף: "קיום רוב יהודי במדינת ישראל אינו מתיישב עם המשך השליטה על האוכלוסייה הפלשתינאית ביהודה ושומרון... כדי להבטיח את קיום העם היהודי, לא נוכל להמשיך ולשלוט על השטחים בהם יש רוב פלשתינאי". לפי היגיון זה, לא רחוק היום שבו נתנתק גם מהגליל, שגם בו שולטת מדינת היהודים על שטח בעל רוב פלשתינאי.
אולמרט פנה לרשות הפלשתינאית, זו העוברת משליטת ארגון הטרור של אבו-מאזן לידיו של ארגון הטרור של החמאס, ואמר ש"אנחנו מעדיפים את תבונת הפשרה על-פני המיית הלב". היכן בדיוק התבונה וההיגיון שבבריחה המעודדת את האויב לזנב בישראל, והיכן הפשרה כאשר הפלשתינאים הולכים מחיל אל חיל והישראלים נסוגים מדחי אל דחי? ומה פסול בהמיית הלב של נפש יהודי הומייה?
אולמרט, כמו האיש הנושא בתואר שר הביטחון, חזר על סיסמאות מהסוג של "יש לנו יכולת להגן על ישראל ולפגוע בטרור ובמחולליו כשם שעשינו עד היום ואף ביתר שאת", למרות שבמקום "להגן על ישראל ולפגוע בטרור ובמחולליו", מפעילה ישראל של שרון-אולמרט את צבאה נגד אזרחיה במקום נגד האויב.
אולמרט הביע את תמיכתו במדינה פלשתינאית דמוקרטית, והתעלם מכך שלמרות התמיכה הישראלית בשלטון אבו-מאזן, מעשה בלתי דמוקרטי שנועד לעוות את רצונו האמיתי של הבוחר הפלשתינאי. לא הדמוקרטיה משגשגת ברשות הפלשתינאית, אלא הטרור והשחיתות.
אולמרט סיים באמירה שהוא רואה זיק תקווה בעיני האנשים ושהוא מאמין ביכולת להשיג את היעדים שהציב, כשאנו מאוחדים. העתיד המסוכן והמפולג שאליו מוביל אולמרט מזכיר את ההתפתחויות השליליות שאליהן הובילו האיוולת והיוהרה של רחבעם לפני כ-3000 שנה. נהירת הכבשים קדימה לצלילי החליל המזויף, אין בה תקווה וסופה להתפוצץ בפנינו.
אחד הנימוקים השקריים לבריחה החד-צדדית, זו שבוצעה וזו המתוכננת, הוא הבעיה הדמוגרפית ושחיקת הרוב היהודי בארץ ישראל המערבית. דובריה הבכירים של מדינת היהודים אינם קולטים שגם קליטת פליטים ביש"ע, ולא רק בתחומי "הקו הירוק", מערערת את המאזן הדמוגראפי ממערב לירדן. כל הגירה ערבית למקום כלשהו ממערב לירדן מסכנת את קיומה של מדינת ישראל. ככלל, ממשלות ישראל לדורותיהן עוסקות מעל ומעבר בבעיה הפלשתינאית (למרות שהתיימרו להינתק ממנה) במקום לטפל בייעודן האמיתי: הבעיה היהודית, ובעיקר ריכוז עם ישראל בארץ ישראל.
נאומו המיליטנטי של אולמרט הזכיר יותר מכל את נאומו של רחבעם בן-שלמה, אשר ביוהרה ובאיוולת הביא לחלוקת מדינת היהודים: "קוטני עבה ממותני אבי. ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם. אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים". אולמרט אינו טוב ממנו, שוכח מי האויב ומאיים להפעיל את צה"ל והמשטרה נגד אזרחי ישראל.
אולמרט איננו בנו של החכם מכל אדם, והתבונה אומנם לא הייתה המאפיין הבולט בנאומו רווי-הסתירות. בין השאר קבע ש"האתגר החשוב ביותר שניצב לפתחנו הוא עיצוב גבולות הקבע, כך שיובטח הרוב היהודי למדינה באמצעות גבול דמוגראפי ברור", ואף הוסיף: "קיום רוב יהודי במדינת ישראל אינו מתיישב עם המשך השליטה על האוכלוסייה הפלשתינאית ביהודה ושומרון... כדי להבטיח את קיום העם היהודי, לא נוכל להמשיך ולשלוט על השטחים בהם יש רוב פלשתינאי". לפי היגיון זה, לא רחוק היום שבו נתנתק גם מהגליל, שגם בו שולטת מדינת היהודים על שטח בעל רוב פלשתינאי.
אולמרט פנה לרשות הפלשתינאית, זו העוברת משליטת ארגון הטרור של אבו-מאזן לידיו של ארגון הטרור של החמאס, ואמר ש"אנחנו מעדיפים את תבונת הפשרה על-פני המיית הלב". היכן בדיוק התבונה וההיגיון שבבריחה המעודדת את האויב לזנב בישראל, והיכן הפשרה כאשר הפלשתינאים הולכים מחיל אל חיל והישראלים נסוגים מדחי אל דחי? ומה פסול בהמיית הלב של נפש יהודי הומייה?
אולמרט, כמו האיש הנושא בתואר שר הביטחון, חזר על סיסמאות מהסוג של "יש לנו יכולת להגן על ישראל ולפגוע בטרור ובמחולליו כשם שעשינו עד היום ואף ביתר שאת", למרות שבמקום "להגן על ישראל ולפגוע בטרור ובמחולליו", מפעילה ישראל של שרון-אולמרט את צבאה נגד אזרחיה במקום נגד האויב.
אולמרט הביע את תמיכתו במדינה פלשתינאית דמוקרטית, והתעלם מכך שלמרות התמיכה הישראלית בשלטון אבו-מאזן, מעשה בלתי דמוקרטי שנועד לעוות את רצונו האמיתי של הבוחר הפלשתינאי. לא הדמוקרטיה משגשגת ברשות הפלשתינאית, אלא הטרור והשחיתות.
אולמרט סיים באמירה שהוא רואה זיק תקווה בעיני האנשים ושהוא מאמין ביכולת להשיג את היעדים שהציב, כשאנו מאוחדים. העתיד המסוכן והמפולג שאליו מוביל אולמרט מזכיר את ההתפתחויות השליליות שאליהן הובילו האיוולת והיוהרה של רחבעם לפני כ-3000 שנה. נהירת הכבשים קדימה לצלילי החליל המזויף, אין בה תקווה וסופה להתפוצץ בפנינו.