התקשרה אלי ידידה שאינה דתיה, מתנחלת או "ימנית קיצונית", ואמרה לי כי לנוכח מראות הפוגרום המשטרתי בעמונה היא תמנע בכל מחיר מבנה הצעיר להתגייס לצה"ל. ברכתי אותה על החלטתה, והבהרתי לה כי גם אני אעשה כל שביכולתי למנוע מבת הזקונים שלי להתגייס לצה"ל.
לאחר עקירת גוש קטיף שוחחתי עם בת דודתי, שבנה הבכור הוא קצין משטרה ותיק. כשאר עמיתיו במשטרה הוא אולץ להשתתף ב"התנתקות" וחזר מגוש קטיף פגוע נפשית. על פי תיאוריה של בת דודתי, בנה הקשוח והמנוסה, שמורגל להתמודדות עם הבזויים שבפושעי העולם התחתון, בכה כמו ילד כשחזר הביתה מגוש קטיף עם סיום "משימתו המשטרתית".
השימוש הנפשע בכוחות המשטרה וצה"ל כקלגסים לביצוע פשיעה נגד אזרחים גובה את מחירו הכבד הן מהציבור והן מכוחות הביטחון. מסתבר כצפוי שחלק ניכר מהחיילים והשוטרים, הנאלצים ליטול חלק בפוגרומים השיטתיים נגד יהודי יש"ע, לא קורצו מחומר הקלגסים והם משלמים מחיר נפשי כבד על כך.
לכן, אין ברירה אחרת אלא להתנתק מצה"ל כבר עכשיו. שכן הצבא הולך ומתקרנף והופך לגוף אלים ומנוכר שהתנתק לחלוטין מערכיו המוסריים המכוננים. אין למדינה שום זכות לכפות על אזרחיה להתגייס ולשרת בשורות מיליציות צבאיות, המנוצלות ככלי שרת של חונטות רודניות פרועות, שהפכו את רדיפת היהודים לספורט ציד ממלכתי.
אם יש עדיין בקרב תושבי יש"ע כאלה המתקשים להתנתק מנאמנותם הנוגעת ללב למדינה ולמוסדותיה, שישתחררו מהקיבעון ויתנתקו מצה"ל ומהמשטרה עכשיו. שכן, המדינה הזאת אינה מותירה שום ספק לאן פניה מועדות, ובחזונה אין מקום ליהודים. אלא אם כן יתנערו היהודים ויעשו את המעשה המתחייב, שראשיתו היא התנתקות מהמדינה תחילה.
בדיווחיה על אירועי עמונה אומנם המשיכה התקשורת כדרכה לנקוט בדפוסי הלשון התעמולתיים של חונטת העקירה, אך מבין פמפומי הגינוי נגד "אלימות" המתנחלים ניתן היה להבחין ביראת כבוד כלפיהם. שכן, המסר התקשורתי "הסמוי" שוב מאשש את העובדה שהמדינה הזאת מכבדת ומבינה אך ורק את שפת כוח.
כזכור הסתכמה הטקטיקה הפתטית של מתנגדי "ההתנתקות" בכישלון חרוץ עד כדי כך שהציבור פיתח יחס של זלזול כלפי המתנחלים המתחבקים ומתנשקים עם עוקריהם ועורכים בפניהם מופעי מחולות. כך שההנהגה, התקשורת והציבור ציפו לעוד מחזה "מרנין" של עקירה בששון, והנה המדינה כולה הופתעה לנוכח עוצמת ההתנגדות, ובמדינה שמבינה אך ורק את שפת הכוח המסר נקלט.
אשר על כן, אין דרך אחרת אלא טקטיקת הישרדות משולבת של התנתקות מהמערך הצבאי והמשטרתי של חונטת העקירה והתקוממות ללא פשרות נגד קלגסיה. כי לצערנו במקום שבו אין ערך לדמעות ולמילים, תדברנה האבנים.
לאחר עקירת גוש קטיף שוחחתי עם בת דודתי, שבנה הבכור הוא קצין משטרה ותיק. כשאר עמיתיו במשטרה הוא אולץ להשתתף ב"התנתקות" וחזר מגוש קטיף פגוע נפשית. על פי תיאוריה של בת דודתי, בנה הקשוח והמנוסה, שמורגל להתמודדות עם הבזויים שבפושעי העולם התחתון, בכה כמו ילד כשחזר הביתה מגוש קטיף עם סיום "משימתו המשטרתית".
השימוש הנפשע בכוחות המשטרה וצה"ל כקלגסים לביצוע פשיעה נגד אזרחים גובה את מחירו הכבד הן מהציבור והן מכוחות הביטחון. מסתבר כצפוי שחלק ניכר מהחיילים והשוטרים, הנאלצים ליטול חלק בפוגרומים השיטתיים נגד יהודי יש"ע, לא קורצו מחומר הקלגסים והם משלמים מחיר נפשי כבד על כך.
לכן, אין ברירה אחרת אלא להתנתק מצה"ל כבר עכשיו. שכן הצבא הולך ומתקרנף והופך לגוף אלים ומנוכר שהתנתק לחלוטין מערכיו המוסריים המכוננים. אין למדינה שום זכות לכפות על אזרחיה להתגייס ולשרת בשורות מיליציות צבאיות, המנוצלות ככלי שרת של חונטות רודניות פרועות, שהפכו את רדיפת היהודים לספורט ציד ממלכתי.
אם יש עדיין בקרב תושבי יש"ע כאלה המתקשים להתנתק מנאמנותם הנוגעת ללב למדינה ולמוסדותיה, שישתחררו מהקיבעון ויתנתקו מצה"ל ומהמשטרה עכשיו. שכן, המדינה הזאת אינה מותירה שום ספק לאן פניה מועדות, ובחזונה אין מקום ליהודים. אלא אם כן יתנערו היהודים ויעשו את המעשה המתחייב, שראשיתו היא התנתקות מהמדינה תחילה.
בדיווחיה על אירועי עמונה אומנם המשיכה התקשורת כדרכה לנקוט בדפוסי הלשון התעמולתיים של חונטת העקירה, אך מבין פמפומי הגינוי נגד "אלימות" המתנחלים ניתן היה להבחין ביראת כבוד כלפיהם. שכן, המסר התקשורתי "הסמוי" שוב מאשש את העובדה שהמדינה הזאת מכבדת ומבינה אך ורק את שפת כוח.
כזכור הסתכמה הטקטיקה הפתטית של מתנגדי "ההתנתקות" בכישלון חרוץ עד כדי כך שהציבור פיתח יחס של זלזול כלפי המתנחלים המתחבקים ומתנשקים עם עוקריהם ועורכים בפניהם מופעי מחולות. כך שההנהגה, התקשורת והציבור ציפו לעוד מחזה "מרנין" של עקירה בששון, והנה המדינה כולה הופתעה לנוכח עוצמת ההתנגדות, ובמדינה שמבינה אך ורק את שפת הכוח המסר נקלט.
אשר על כן, אין דרך אחרת אלא טקטיקת הישרדות משולבת של התנתקות מהמערך הצבאי והמשטרתי של חונטת העקירה והתקוממות ללא פשרות נגד קלגסיה. כי לצערנו במקום שבו אין ערך לדמעות ולמילים, תדברנה האבנים.