בדומה לבני אדם החולים מידי פעם במחלה זו או אחרת, גם צבורים שלמים כמו: שבטים, אומות, עמים, דתות וכו' יכולים לחלות במחלת נפש.
אדם החולה במחלת נפש מתנהג ועושה דברים אשר ה"אנשים שפויים" לא היו עושים. לפעמים זה פעילות מוזרה, סתם. ולפעמים, שיגעון כזה הוא אובדני (גורם להתאבדות) ולעיתים רצחני (פוגע באחרים).
לא המצאתי את זה. במאה שעברה, העולם חווה מספר תופעות כאלה. לנו זה עלה בהשמדת חצי העם שלנו כאשר האומה הגרמנית השתגעה.
אז בואו נזכור מה היה שם.
העם הגרמני הוא בלי ספק עם חכם, משכיל, נבון, חרוץ וכישרוני. למרות זאת הוא הפסיד במלחמת העולם הראשונה, שהייתה מלחמה שלא הייתה סיבה אמיתית להתחוללותה, תוך אבידות נוראות. הגרמנים היו בלי ספק החיילים היותר טובים ונוצחו רק בגלל העדיפות המספרית של הצד המנצח. לא די בהפסד זה, אלא שהמנצחים השפילו אותם עוד יותר. הם הרסו את כלכלתם ורמסו כבודם בהסכמי ורסאיי.
הגרמנים מצידם, אמנם גירשו את הקיסר האשם והקימו את דמוקרטית "ויימאר". זו הייתה בנויה על כל העקרונות הנאצלים הקיימים בספר. רק דבר אחד לא עשתה דמוקרטיה זו, היא לא מנעה את תחושת ההשפלה ואת המשבר הכלכלי, ולא הקימה מנגנון ראוי לשמירת עקרונותיה.
אדם פרטי המושפל, נרמס וסובל לעיתים "יורד מן הפסים", כלומר משתגע. וזה אכן מה שקרה לאומה הגרמנית. אופי שיגעון, כמו באדם פרטי, תלוי באישיות שהייתה לו לפני כן.
השיגעון של אומה תלוי באופייה לפני השיגעון. ואכן הגרמנים היו יסודיים, מסודרים, כישרוניים ולוחמים. הם תיעדו הכול, רשמו הכול ועשו את המעשים המשוגעים ביותר ביסודיות, אשר עלתה לעמנו בשישה מיליון הרוגים ולעולם כולו ב 60 מליון כאלה. לקח ל"שפויים" הרבה זמן ומאמץ ולא מעט קורבנות כדי לרסן את האומה המשוגעת ולרפא אותה מן השיגעון. יש לציין שאכן המעשה הצליח והאומה הגרמנית השתקמה.
אין דרך אחרת להסביר איך עם, כמו העם הגרמני, הלך שבי אחרי מוקיון כמו היטלר ואפשר לו, באמצעים חוקיים לגמרי, להשתלט עליה ולטמטם את מוחה של האומה כולה ברעיונות הזויים, שהוא מכר להם. מי שמסתכל היום בסרטי הצילום של היטלר ומוסוליני לא יכול שלא להשתאות מגודל ה"מוקיוניות" של דיקטאטורים אלה, ולעמוד המום מול טמטומה של אומה שהלכה שבי אחריהם.
אבל הלקח לא נלמד. והלקח הוא שבמצבי לחץ מתמשך אומה יכולה להשתגע. הביטוי לשיגעון הוא, נפילה לידיו של מוקיון או נוכל שיש לו גם כריזמה ומצליח לשכנעה שהוא "נציג אלוהים עלי אדמות ולו הפתרון לכל" ו"אני החלטתי ואני אבצע". (נשמע לכם מוכר?)
ואכן היו וישנם עדיין לא מעט אומות כאלה אשר נפלו שדודות, מולכות שולל וסובלות תחת דיקטאטורים כאלה. אפריקה מלאה מהם. דרום אמריקה גם כן. וגם במזרח אינן חסרות...
המאפיין אותם הוא, שבראשם עומד דיקטאטור המחליט שיש "אלוהים אחד ומנהיג אחד". אצלנו זה "אני החלטתי ואני אבצע".
וכך אנחנו עדים לסבלה של האומה שלנו, העומדת מאז השואה במאבק נורא על קיומה ונופלת חלל לפני נוכל, רמאי וגנב קולות אשר לצורך הסחת דעת מנוכליותיו, מנצל את המנגנון הדמוקרטי החלש, להשתלטות על העם.
זאת אינה המצאה חדשה. השיטה פשוטה מאוד. ראשית משתלטים על השיח הציבורי בעזרת אמצעי התקשורת, יוצרים מנגנון נוסח "משרד הפרופגנדה של גבלס". אחר כך אוספים את כל ה"רוצים להיות" ויוצרים "כביכול מפלגה". בסוף מנצלים את הכריזמה, שבעתיד תראה עילגת, אבל היום היא שובה את ליבם של התמימים הסובלים, כאילו יש פתרון אם רק נעשה את מה ש "אני החלטתי ואני אבצע"
שיגעון נשאר שיגעון. משוגע לפעמים נראה הגיוני, אבל לאורך הזמן הוא מזיק לעצמו ולאחרים. לכן שמים אותו בבית משוגעים. אותו דבר כאשר אומה משתגעת, לא מיד מבחינים בכך. רק אחרי שנים אומרים (אלה ששורדים), "איך יכולנו ללכת שולל אחרי מוקיון , נוכל ורמאי כזה?"
גרמניה הייתה מספיק גדולה, עשירה וחכמה כדי להתאושש מן ה"מוקיון" שלה. אנחנו קטנים מדי וחלשים מכדי שנוכל להרשות לעצמנו ניסיונות כאלה.
באור זה צריך לראות את התופעה המוזרה של "כביכול תנועה" ששמה "קדימה". הרי ברור שסופה יהיה כמו של קודמותיה: ד"ש, התחייה, הדרך השלישית, שינוי וכו'. אבל בעוד שאלה היו רק מוקיונים, הרי ל"קדימה" יש פוטנציאל של גרימת נזק שלא נוכל להתאושש ממנו.
אז, על תגידו שלא הוזהרתם.
אדם החולה במחלת נפש מתנהג ועושה דברים אשר ה"אנשים שפויים" לא היו עושים. לפעמים זה פעילות מוזרה, סתם. ולפעמים, שיגעון כזה הוא אובדני (גורם להתאבדות) ולעיתים רצחני (פוגע באחרים).
לא המצאתי את זה. במאה שעברה, העולם חווה מספר תופעות כאלה. לנו זה עלה בהשמדת חצי העם שלנו כאשר האומה הגרמנית השתגעה.
אז בואו נזכור מה היה שם.
העם הגרמני הוא בלי ספק עם חכם, משכיל, נבון, חרוץ וכישרוני. למרות זאת הוא הפסיד במלחמת העולם הראשונה, שהייתה מלחמה שלא הייתה סיבה אמיתית להתחוללותה, תוך אבידות נוראות. הגרמנים היו בלי ספק החיילים היותר טובים ונוצחו רק בגלל העדיפות המספרית של הצד המנצח. לא די בהפסד זה, אלא שהמנצחים השפילו אותם עוד יותר. הם הרסו את כלכלתם ורמסו כבודם בהסכמי ורסאיי.
הגרמנים מצידם, אמנם גירשו את הקיסר האשם והקימו את דמוקרטית "ויימאר". זו הייתה בנויה על כל העקרונות הנאצלים הקיימים בספר. רק דבר אחד לא עשתה דמוקרטיה זו, היא לא מנעה את תחושת ההשפלה ואת המשבר הכלכלי, ולא הקימה מנגנון ראוי לשמירת עקרונותיה.
אדם פרטי המושפל, נרמס וסובל לעיתים "יורד מן הפסים", כלומר משתגע. וזה אכן מה שקרה לאומה הגרמנית. אופי שיגעון, כמו באדם פרטי, תלוי באישיות שהייתה לו לפני כן.
השיגעון של אומה תלוי באופייה לפני השיגעון. ואכן הגרמנים היו יסודיים, מסודרים, כישרוניים ולוחמים. הם תיעדו הכול, רשמו הכול ועשו את המעשים המשוגעים ביותר ביסודיות, אשר עלתה לעמנו בשישה מיליון הרוגים ולעולם כולו ב 60 מליון כאלה. לקח ל"שפויים" הרבה זמן ומאמץ ולא מעט קורבנות כדי לרסן את האומה המשוגעת ולרפא אותה מן השיגעון. יש לציין שאכן המעשה הצליח והאומה הגרמנית השתקמה.
אין דרך אחרת להסביר איך עם, כמו העם הגרמני, הלך שבי אחרי מוקיון כמו היטלר ואפשר לו, באמצעים חוקיים לגמרי, להשתלט עליה ולטמטם את מוחה של האומה כולה ברעיונות הזויים, שהוא מכר להם. מי שמסתכל היום בסרטי הצילום של היטלר ומוסוליני לא יכול שלא להשתאות מגודל ה"מוקיוניות" של דיקטאטורים אלה, ולעמוד המום מול טמטומה של אומה שהלכה שבי אחריהם.
אבל הלקח לא נלמד. והלקח הוא שבמצבי לחץ מתמשך אומה יכולה להשתגע. הביטוי לשיגעון הוא, נפילה לידיו של מוקיון או נוכל שיש לו גם כריזמה ומצליח לשכנעה שהוא "נציג אלוהים עלי אדמות ולו הפתרון לכל" ו"אני החלטתי ואני אבצע". (נשמע לכם מוכר?)
ואכן היו וישנם עדיין לא מעט אומות כאלה אשר נפלו שדודות, מולכות שולל וסובלות תחת דיקטאטורים כאלה. אפריקה מלאה מהם. דרום אמריקה גם כן. וגם במזרח אינן חסרות...
המאפיין אותם הוא, שבראשם עומד דיקטאטור המחליט שיש "אלוהים אחד ומנהיג אחד". אצלנו זה "אני החלטתי ואני אבצע".
וכך אנחנו עדים לסבלה של האומה שלנו, העומדת מאז השואה במאבק נורא על קיומה ונופלת חלל לפני נוכל, רמאי וגנב קולות אשר לצורך הסחת דעת מנוכליותיו, מנצל את המנגנון הדמוקרטי החלש, להשתלטות על העם.
זאת אינה המצאה חדשה. השיטה פשוטה מאוד. ראשית משתלטים על השיח הציבורי בעזרת אמצעי התקשורת, יוצרים מנגנון נוסח "משרד הפרופגנדה של גבלס". אחר כך אוספים את כל ה"רוצים להיות" ויוצרים "כביכול מפלגה". בסוף מנצלים את הכריזמה, שבעתיד תראה עילגת, אבל היום היא שובה את ליבם של התמימים הסובלים, כאילו יש פתרון אם רק נעשה את מה ש "אני החלטתי ואני אבצע"
שיגעון נשאר שיגעון. משוגע לפעמים נראה הגיוני, אבל לאורך הזמן הוא מזיק לעצמו ולאחרים. לכן שמים אותו בבית משוגעים. אותו דבר כאשר אומה משתגעת, לא מיד מבחינים בכך. רק אחרי שנים אומרים (אלה ששורדים), "איך יכולנו ללכת שולל אחרי מוקיון , נוכל ורמאי כזה?"
גרמניה הייתה מספיק גדולה, עשירה וחכמה כדי להתאושש מן ה"מוקיון" שלה. אנחנו קטנים מדי וחלשים מכדי שנוכל להרשות לעצמנו ניסיונות כאלה.
באור זה צריך לראות את התופעה המוזרה של "כביכול תנועה" ששמה "קדימה". הרי ברור שסופה יהיה כמו של קודמותיה: ד"ש, התחייה, הדרך השלישית, שינוי וכו'. אבל בעוד שאלה היו רק מוקיונים, הרי ל"קדימה" יש פוטנציאל של גרימת נזק שלא נוכל להתאושש ממנו.
אז, על תגידו שלא הוזהרתם.