תערובת שחורה ומכוערת, אטומה, מסואבת, אכזרית ומרושעת, מלפפת אותנו מסביב. במקום המשפט שם הרשע. תחת תבונה - אטימות יהירה, לדרוס ולדכא כל רגש של נאמנות לארץ הקדושה. השליטים שירשו את שלטונם בחנופה מתנשאים ביהירות לאמור: אני אמלוך, אני אגרש, אני אהרוס, אני אמצא חן בעיני הגויים. ששים לדרוך ברגל גסה על קברות אבותיהם ואמותיהם. שוטרים גסים - במקום לדרוש צדק ומוסר חפצים להכות ולפצוע, כדי למצוא חן בעיני הממונים עליהם. והתשקורת - אנטישמית.
אל מול הכיעור המרושע הזה קמו לעמוד נאמנים נערינו ונערותינו הטובים. כמה יפים וחמודים, מלאי חיים ואמונה, היו בני הנוער בבואם לעמוד על נפש האומה בעמונה. בלילה קר וקודר המתינו בחרדה לאור השחר לראות אם יביא עמו בשורה או שורות שורות של שוטרים שחורים ואטומי לב.
והם המשיכו לעמוד גם כשהכום ופצעום, וגבורה נוראה החלה לנבוט בנפשם. הם יושיעו את העם מידי שונאיו. כל מכה ומכה שספגו תגביר את אמונתם, כל עצם שנשברה תעצים את כוחם, כל פציעה תחדד את מבטם. הכאב יבנה בתוכם את העתיד.
כמו השוטרים העבריים במצרים, שספגו מכות מהמצרים כדי שלא לנגוש בעם ולבסוף עלו לגדולה, כך הם יזכו לגדולה. כמו המכבים שנרדפו עד מוות על ידי המתייוונים ולבסוף הושיעו את ישראל, כך הם יושיעו את ישראל. וכמו אנשי האצ"ל והלח"י שנרדפו והוסגרו על ידי אחיהם לשלטון הבריטי, ולבסוף זכו בשלטון, כך נערינו ונערותינו היקרים מפז, שכאב האומה העברית נגע עד עומק ליבם, יזכו בשלטון. אך שלא כאנשי האצ"ל והלח"י שהגיעו לשלטון בלא תורה, ונגפו במאבקם מול בית המשפט האנטי-ציוני והתשקורת, הם יתעלו מתוך אמונה ותורה, ויביאו תיקון לעולם.
השוטרים המוכים במצרים
"והנוגשים אצים לאמר: כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן" (שמות ה', י"ג). אבל בני ישראל לא יכלו להספיק הכול, ויתבעו הנוגשים מהשוטרים העבריים, הכו את העם כדי להאיץ בהם להספיק לעשות את כל הלבנים כדבר פרעה. אך השוטרים העבריים, שהיו כשרים, היו מוסרים את עצמם על ישראל, ואמרו: "מוטב שאנו נלקה ואל ייכשלו יתר העם". "וסבלו מכות כדי להקל משאם מעליהם. לפיכך זכו לרוח הקודש".
"כשאמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו: 'אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו'. אותם הזקנים והשוטרים שהיו מוסרים עצמם ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים יבואו וייטלו בגדולה הזו... ולפי שמסרו עצמם ללקות על הצבור, לפיכך 'ונשאו אתך במשא העם' - ללמדך שהשוום הקב"ה למשה. מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש" (במדבר רבה ט"ו, כ'; שמות רבה ה', י"ט).
השוטרים הרעים והנערים הטובים
שלא כמו השוטרים העבריים במצרים, השוטרים שהכו בעמונה יחזרו לביתם ויראו שגם ליבם נעשה שחור. הרווקים יתקשו להתחתן. בתיהם של הנשואים יתפרקו, כי בלא לב אין אהבה. הם יבגדו בנשותיהם ונשותיהם יבגדו בם, וילדיהם יתרוצצו מבית הגרוש לבית הגרושה בלא נחת. עד אשר יעשו תשובה ויבקשו בפומבי סליחה על המכות האכזריות אשר היכו.
לעומתם יזכו הנערים והנערות היקרים, אשר נדבם ליבם לעמוד על נפש עמם בעמונה, לבנות בתים מלאי אהבה ושמחה. כי מי שיש לו לב להצטער על הארץ ולבקש "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה" יזכה "לקול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם". ויזכו לראות בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, עוסקים בתורה ובמצוות, ויהיו הולכים תמיד מחתונה לברית ומברית לבר מצווה, מבר מצווה לאירוסין ומאירוסין לביקור בבית חולים אצל נכדה שילדה, מרוב שמחות.
אל מול הכיעור המרושע הזה קמו לעמוד נאמנים נערינו ונערותינו הטובים. כמה יפים וחמודים, מלאי חיים ואמונה, היו בני הנוער בבואם לעמוד על נפש האומה בעמונה. בלילה קר וקודר המתינו בחרדה לאור השחר לראות אם יביא עמו בשורה או שורות שורות של שוטרים שחורים ואטומי לב.
והם המשיכו לעמוד גם כשהכום ופצעום, וגבורה נוראה החלה לנבוט בנפשם. הם יושיעו את העם מידי שונאיו. כל מכה ומכה שספגו תגביר את אמונתם, כל עצם שנשברה תעצים את כוחם, כל פציעה תחדד את מבטם. הכאב יבנה בתוכם את העתיד.
כמו השוטרים העבריים במצרים, שספגו מכות מהמצרים כדי שלא לנגוש בעם ולבסוף עלו לגדולה, כך הם יזכו לגדולה. כמו המכבים שנרדפו עד מוות על ידי המתייוונים ולבסוף הושיעו את ישראל, כך הם יושיעו את ישראל. וכמו אנשי האצ"ל והלח"י שנרדפו והוסגרו על ידי אחיהם לשלטון הבריטי, ולבסוף זכו בשלטון, כך נערינו ונערותינו היקרים מפז, שכאב האומה העברית נגע עד עומק ליבם, יזכו בשלטון. אך שלא כאנשי האצ"ל והלח"י שהגיעו לשלטון בלא תורה, ונגפו במאבקם מול בית המשפט האנטי-ציוני והתשקורת, הם יתעלו מתוך אמונה ותורה, ויביאו תיקון לעולם.
השוטרים המוכים במצרים
"והנוגשים אצים לאמר: כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן" (שמות ה', י"ג). אבל בני ישראל לא יכלו להספיק הכול, ויתבעו הנוגשים מהשוטרים העבריים, הכו את העם כדי להאיץ בהם להספיק לעשות את כל הלבנים כדבר פרעה. אך השוטרים העבריים, שהיו כשרים, היו מוסרים את עצמם על ישראל, ואמרו: "מוטב שאנו נלקה ואל ייכשלו יתר העם". "וסבלו מכות כדי להקל משאם מעליהם. לפיכך זכו לרוח הקודש".
"כשאמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו: 'אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו'. אותם הזקנים והשוטרים שהיו מוסרים עצמם ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים יבואו וייטלו בגדולה הזו... ולפי שמסרו עצמם ללקות על הצבור, לפיכך 'ונשאו אתך במשא העם' - ללמדך שהשוום הקב"ה למשה. מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש" (במדבר רבה ט"ו, כ'; שמות רבה ה', י"ט).
השוטרים הרעים והנערים הטובים
שלא כמו השוטרים העבריים במצרים, השוטרים שהכו בעמונה יחזרו לביתם ויראו שגם ליבם נעשה שחור. הרווקים יתקשו להתחתן. בתיהם של הנשואים יתפרקו, כי בלא לב אין אהבה. הם יבגדו בנשותיהם ונשותיהם יבגדו בם, וילדיהם יתרוצצו מבית הגרוש לבית הגרושה בלא נחת. עד אשר יעשו תשובה ויבקשו בפומבי סליחה על המכות האכזריות אשר היכו.
לעומתם יזכו הנערים והנערות היקרים, אשר נדבם ליבם לעמוד על נפש עמם בעמונה, לבנות בתים מלאי אהבה ושמחה. כי מי שיש לו לב להצטער על הארץ ולבקש "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה" יזכה "לקול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם". ויזכו לראות בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, עוסקים בתורה ובמצוות, ויהיו הולכים תמיד מחתונה לברית ומברית לבר מצווה, מבר מצווה לאירוסין ומאירוסין לביקור בבית חולים אצל נכדה שילדה, מרוב שמחות.