אריאל שרון שוכב ללא הכרה, אך רוחו הרעה חיה, בועטת ומנשבת במערכת הפוליטית, במערכת המשפטית, בצבא ובמשטרה. השחצנות, הדורסנות, השקר והציפצוף על המוסר, החוק והדמוקרטיה הפכו לשגרה.
אהוד אולמרט ויועציו ניסו לנצל את פרשת עמונה כהזדמנות קלה להוכיח כי הוא, הכתב של "במחנה", אינו פחות 'גבר' מהגנרל שצלח את תעלת סואץ. הספין נכשל לחלוטין וגרם לכך שכעת הוא מצטייר כאיש ששלח בדם קר את המשטרה לפוגרום ולמלחמת אחים משיקולי בחירות. הדחייה חסרת הפשרות של תחינות מועצת יש"ע שגבלו בכניעה מוחלטת, הגבירה את הרושם של חוסר שיקול דעת ועשייה צינית של הון פוליטי בכל מחיר.
המזל והאלגנטיות של הדורסנות של שרון אזלו, ואולמרט נדון להתמודד עם תוצאות האסון הרב תחומי ששרון הותיר האסון הבטחוני, המדיני (עליית החמאס) והחברתי, הניתוק מהציונות הדתית שעד לעמונה זלזלו בו.
בעמונה נקצרו בדמעה גידולי הניכור והשנאה שנזרעו ברינה ע"י הממסד בעקירה בקיץ. לציבור הכתום חדרה ההכרה שמדובר במזימה של השכבה השלטת להחריב עליהם את כל עולמם עד היסוד. כעת הבשילו תהליכי עיכול העובדה המרה שהצבא והמדינה שנתפסו כקדושים אינם אלא כלים הנמצאים בידיים חסרות אחריות שדחקו אותו עם הגב אל הקיר ולא הותירו לו ברירה אלא להתנגד. הרגשות הללו יתורגמו להתרחקות מהתגייסות והתנדבות של הדתיים לצה"ל הודות לצמרת הקרייריסטית, חסרת התבונה וחסרת האחריות של צה"ל שאינה קולטת את מלוא גודל האסון שהיא מביאה במו ידיה על המערכת שעליה היא מופקדת.
כדאי שהשמאל, הנוהג להסביר כי שנאת הערבים כלפינו נולדה כתוצאה מהמעצרים והריסות הבתים, יתחיל לייחס את התאוריה הזו גם למתיישבים ותומכיהם. כעת, לאחר שגורשו, בתיהם נהרסו והם נזרקו ללא פרנסה וכבוד, הצמיחו שנאה עמוקה למערכות ולאנשים האחראים לכך. מי שחשב כי ההתנתקות הסתיימה, רצוי שיתחיל להפנים כי היא רק בחיתוליה.
פרעות עמונה עשויות לתרום לשלום בית במשפחת אולמרט שאשתו, בתו ושני בניו הם אנשי שמאל קיצוניים, "מחנה השלום". בנו, שאול, הינו סרבן מילואים שירד מהארץ וחי בניו יורק. בנו אריאל, שלא התגייס, חי בפריס. יתכן שכעת ייאלץ לנסות להחזיר אותם לארץ ולגייס אותם כי בצה"ל עתידים להתפנות מקומות רבים.
מעט אנשים מודעים לעובדה כי עוד לפני ההפסקה בעקבות החלטת בג"ץ, התחולל עימות בכניסה לישוב כשבנות שנשכבו על כביש הגישה נרמסו בכוונה ע"י סוסים. כך קבעה המשטרה את רמת השנאה ואת כללי המשחק לגבי ההמשך.
תקדים נוסף של התנהלות המשטרה היה הניסיון לבצע את ההריסה והמאבק בחושך. רק צו הביניים של בג"ץ שיבש את לוח הזמנים וחשף את השתוללות השוטרים לאור השמש.
איש לא הופתע מהאלימות המשטרתית לאחר שבמהלך הימים שקדמו הובלטה הגישה של כוחות ה"בטחון" בביטויים כמו "אפס סובלנות" ו"נחישות ללא רגישות". הרצחנות המשטרתית האפילה על ידויי האבנים שהתקבלו כפעולה הקרובה להגנה עצמית.
הופתענו לראות שהמשטרה מתייחסת בחומרה לידויי אבנים לאחר שהורגלנו ליחסה האדיש כשאנו נרגמים יום יום בכבישים ע"י הערבים. נהג המגיע לדווח למשטרה על יידוי אבנים מתקבל בפיהוק, השוטר ממלא בעצלתיים טופס לצורך פיצוי נזקי הרכב, כשאין לאיש כל אשליה שהמשטרה תחלום לנסות למנוע או לתפוס מישהו. אגב, יידוי אבנים על רכב מסוכן יותר כי האנרגיה של הפגיעה גדולה בהרבה עקב מהירות הנסיעה.
אין תוקף לדרישה לשמירה על החוק כשהמשטרה בעצמה דורסת אותו. הגוף האמור להשליט את החוק אינו יכול להיות בעצמו עבריין.
לאור התנהגות השוטרים מצטייר ניסו שחם לכאורה כצדיק. מה הוא רצה בכפר מימון בסך הכל? מכת"ז, מעצרים ומכות בפלג גוף תחתון, מתון מאד לעומת עמונה. אלא שהעובדה שטיפוס כמוהו יכול להיתפס על חם בתדריך שערורייתי שכזה ולהישאר בשירות, נתנה אור ירוק לאלימות וסילקה את שאריות הבלמים שעוד נותרו במשטרה. ואכן נצ"מ רוני אוחנה, היהודי חובש הכיפה שצולם אז איתו, היה ופעל בעמונה.
כעת ניתן להבין את החרדים. הם חוטפים מהמשטרה שנים רבות את אשר חטפו הכתומים לראשונה, אלא שהם נמצאים שלב אחד מלפנים, הממסד חונך להבין כי המכות והמעצרים לא עושים עליהם רושם ודבר לא מרתיע אותם כש'דורכים להם על הזנב'. לפני כשבועיים נשלחה גופת חרדית שנרצחה לנתיחה וכתגובה הוחרבו משרדים במכון לרפואה משפטית תוך הבטחה חגיגית כי בפעם הבאה יהיה ההרס גדול בהרבה. נראה שהמסר נקלט כי כעת רוכשת המדינה מכשיר יקר המאפשר סריקת גופות אלקטרונית במקום נתיחה.
בכפר מימון היו 600 אנשי יס"מ בתוספת ל- 18,000 חיילים ושוטרים מותשים על סף התמוטטות. מולם היו כ-50,000 כתומים. מועצת יש"ע שחששה מעימות בתנאים העדיפים הללו תרמה לכך שהעימות הבלתי נמנע הזה יתרחש בתנאים גרועים בהרבה ולאחר שגוש קטיף וצפון השומרון אבדו. כנ"ל לגבי מקצה השיפורים באופקים.
העלייה לקרקע בגוש עציון, ההתיישבות באיזור חברון (החל ממלון פארק וכלה בבית הדסה), הושגו בכפייה ומאבקים. קדומים הוקמה לאחר העליות לסבסטיה, עריכת חתונות ובריתות במערת המכפלה הושגו בכח כמו גם הזכות לקבור בבית הקברות העתיק בחברון. לא קיבלנו דבר במתנה ונאלצנו להיאבק על כל מילימטר.
זמביש ובני דורו היו מעורבים בצעירותם במאבקים פיזיים על ארץ ישראל. להם לא היתה מועצת יש"ע מעליהם שתנסה להגיע לפשרות. ההישגים שהיו למועצת יש"ע במקרים רבים שבהם נערכו עסקאות פשרה עם השלטון הושגו על סמך הידיעה שקיים מאחוריה שריר כוחני. ההימנעות ממאבק פיזי באירועי העקירה פירקה את המתנחלים מנשק ההרתעה הזה והפכה אותם למרמס. כעת קם דור חדש שלמועצת יש"ע אין כל שליטה עליו וניפץ את התדמית הפראיירית של המתנחלים. ראשי מועצת יש"ע נהגו בתבונה כשלפחות נמנעו מגינויים ודווקא חולשתם מול הציבור שאינו מציית להם באופן אוטומטי מעניקה להם באופן פרדוקסאלי כח מול השלטון ע"י העובדה שהשטח לא יאפשר פשרות הקרובות לכניעה.
לפני העימות צוטט קצין שאמר כי לאחר היד הקשה שתונחת בעמונה יבוצע הפינוי הבא ע"י פקח, ניידת אחת, טרקטור ותו לא. היד הקשה נועדה לחסוך את הגיוס הענק, הכבד ללא נשוא, של אלפי שוטרים וחיילים על כל פינוי. תוצאות העימות השיגו את ההיפך הגמור. בפעם הבאה יהיה צורך בהרבה יותר כוחות, כאשר המוטיבציה של הכתומים בשמים. יאיר נוה מתכנן - ואלוהים צוחק.
ומעל הכל יש לציין לכל שבח את האומץ, המוטיבציה, המסירות והרוח של הנוער שחילץ את כל המחנה הכתום מהייאוש והחורבן הנפשי של אירועי הקיץ. הנוער הזה שצמד המילים "ארץ ישראל" מחשמלות אותו, לא בילה כנראה מספיק מול הטלוויזיה ובעקשנותו מסרב לקלוט כי ארץ ישראל יצאה מזמן מהאופנה במדינת ישראל.
אחד ההסברים לשם 'עמונה' הוא התצפית הטובה משם על רבת בני עמון. אם בעתיד יגיע עם ישראל לשליטה פיזית על הרי עמון יהיה זה הודות לרוח בני הנוער הללו רמוסי הסוסים, שותתי הדם ושבורי הגולגולות.
אהוד אולמרט ויועציו ניסו לנצל את פרשת עמונה כהזדמנות קלה להוכיח כי הוא, הכתב של "במחנה", אינו פחות 'גבר' מהגנרל שצלח את תעלת סואץ. הספין נכשל לחלוטין וגרם לכך שכעת הוא מצטייר כאיש ששלח בדם קר את המשטרה לפוגרום ולמלחמת אחים משיקולי בחירות. הדחייה חסרת הפשרות של תחינות מועצת יש"ע שגבלו בכניעה מוחלטת, הגבירה את הרושם של חוסר שיקול דעת ועשייה צינית של הון פוליטי בכל מחיר.
המזל והאלגנטיות של הדורסנות של שרון אזלו, ואולמרט נדון להתמודד עם תוצאות האסון הרב תחומי ששרון הותיר האסון הבטחוני, המדיני (עליית החמאס) והחברתי, הניתוק מהציונות הדתית שעד לעמונה זלזלו בו.
בעמונה נקצרו בדמעה גידולי הניכור והשנאה שנזרעו ברינה ע"י הממסד בעקירה בקיץ. לציבור הכתום חדרה ההכרה שמדובר במזימה של השכבה השלטת להחריב עליהם את כל עולמם עד היסוד. כעת הבשילו תהליכי עיכול העובדה המרה שהצבא והמדינה שנתפסו כקדושים אינם אלא כלים הנמצאים בידיים חסרות אחריות שדחקו אותו עם הגב אל הקיר ולא הותירו לו ברירה אלא להתנגד. הרגשות הללו יתורגמו להתרחקות מהתגייסות והתנדבות של הדתיים לצה"ל הודות לצמרת הקרייריסטית, חסרת התבונה וחסרת האחריות של צה"ל שאינה קולטת את מלוא גודל האסון שהיא מביאה במו ידיה על המערכת שעליה היא מופקדת.
כדאי שהשמאל, הנוהג להסביר כי שנאת הערבים כלפינו נולדה כתוצאה מהמעצרים והריסות הבתים, יתחיל לייחס את התאוריה הזו גם למתיישבים ותומכיהם. כעת, לאחר שגורשו, בתיהם נהרסו והם נזרקו ללא פרנסה וכבוד, הצמיחו שנאה עמוקה למערכות ולאנשים האחראים לכך. מי שחשב כי ההתנתקות הסתיימה, רצוי שיתחיל להפנים כי היא רק בחיתוליה.
פרעות עמונה עשויות לתרום לשלום בית במשפחת אולמרט שאשתו, בתו ושני בניו הם אנשי שמאל קיצוניים, "מחנה השלום". בנו, שאול, הינו סרבן מילואים שירד מהארץ וחי בניו יורק. בנו אריאל, שלא התגייס, חי בפריס. יתכן שכעת ייאלץ לנסות להחזיר אותם לארץ ולגייס אותם כי בצה"ל עתידים להתפנות מקומות רבים.
מעט אנשים מודעים לעובדה כי עוד לפני ההפסקה בעקבות החלטת בג"ץ, התחולל עימות בכניסה לישוב כשבנות שנשכבו על כביש הגישה נרמסו בכוונה ע"י סוסים. כך קבעה המשטרה את רמת השנאה ואת כללי המשחק לגבי ההמשך.
תקדים נוסף של התנהלות המשטרה היה הניסיון לבצע את ההריסה והמאבק בחושך. רק צו הביניים של בג"ץ שיבש את לוח הזמנים וחשף את השתוללות השוטרים לאור השמש.
איש לא הופתע מהאלימות המשטרתית לאחר שבמהלך הימים שקדמו הובלטה הגישה של כוחות ה"בטחון" בביטויים כמו "אפס סובלנות" ו"נחישות ללא רגישות". הרצחנות המשטרתית האפילה על ידויי האבנים שהתקבלו כפעולה הקרובה להגנה עצמית.
הופתענו לראות שהמשטרה מתייחסת בחומרה לידויי אבנים לאחר שהורגלנו ליחסה האדיש כשאנו נרגמים יום יום בכבישים ע"י הערבים. נהג המגיע לדווח למשטרה על יידוי אבנים מתקבל בפיהוק, השוטר ממלא בעצלתיים טופס לצורך פיצוי נזקי הרכב, כשאין לאיש כל אשליה שהמשטרה תחלום לנסות למנוע או לתפוס מישהו. אגב, יידוי אבנים על רכב מסוכן יותר כי האנרגיה של הפגיעה גדולה בהרבה עקב מהירות הנסיעה.
אין תוקף לדרישה לשמירה על החוק כשהמשטרה בעצמה דורסת אותו. הגוף האמור להשליט את החוק אינו יכול להיות בעצמו עבריין.
לאור התנהגות השוטרים מצטייר ניסו שחם לכאורה כצדיק. מה הוא רצה בכפר מימון בסך הכל? מכת"ז, מעצרים ומכות בפלג גוף תחתון, מתון מאד לעומת עמונה. אלא שהעובדה שטיפוס כמוהו יכול להיתפס על חם בתדריך שערורייתי שכזה ולהישאר בשירות, נתנה אור ירוק לאלימות וסילקה את שאריות הבלמים שעוד נותרו במשטרה. ואכן נצ"מ רוני אוחנה, היהודי חובש הכיפה שצולם אז איתו, היה ופעל בעמונה.
כעת ניתן להבין את החרדים. הם חוטפים מהמשטרה שנים רבות את אשר חטפו הכתומים לראשונה, אלא שהם נמצאים שלב אחד מלפנים, הממסד חונך להבין כי המכות והמעצרים לא עושים עליהם רושם ודבר לא מרתיע אותם כש'דורכים להם על הזנב'. לפני כשבועיים נשלחה גופת חרדית שנרצחה לנתיחה וכתגובה הוחרבו משרדים במכון לרפואה משפטית תוך הבטחה חגיגית כי בפעם הבאה יהיה ההרס גדול בהרבה. נראה שהמסר נקלט כי כעת רוכשת המדינה מכשיר יקר המאפשר סריקת גופות אלקטרונית במקום נתיחה.
בכפר מימון היו 600 אנשי יס"מ בתוספת ל- 18,000 חיילים ושוטרים מותשים על סף התמוטטות. מולם היו כ-50,000 כתומים. מועצת יש"ע שחששה מעימות בתנאים העדיפים הללו תרמה לכך שהעימות הבלתי נמנע הזה יתרחש בתנאים גרועים בהרבה ולאחר שגוש קטיף וצפון השומרון אבדו. כנ"ל לגבי מקצה השיפורים באופקים.
העלייה לקרקע בגוש עציון, ההתיישבות באיזור חברון (החל ממלון פארק וכלה בבית הדסה), הושגו בכפייה ומאבקים. קדומים הוקמה לאחר העליות לסבסטיה, עריכת חתונות ובריתות במערת המכפלה הושגו בכח כמו גם הזכות לקבור בבית הקברות העתיק בחברון. לא קיבלנו דבר במתנה ונאלצנו להיאבק על כל מילימטר.
זמביש ובני דורו היו מעורבים בצעירותם במאבקים פיזיים על ארץ ישראל. להם לא היתה מועצת יש"ע מעליהם שתנסה להגיע לפשרות. ההישגים שהיו למועצת יש"ע במקרים רבים שבהם נערכו עסקאות פשרה עם השלטון הושגו על סמך הידיעה שקיים מאחוריה שריר כוחני. ההימנעות ממאבק פיזי באירועי העקירה פירקה את המתנחלים מנשק ההרתעה הזה והפכה אותם למרמס. כעת קם דור חדש שלמועצת יש"ע אין כל שליטה עליו וניפץ את התדמית הפראיירית של המתנחלים. ראשי מועצת יש"ע נהגו בתבונה כשלפחות נמנעו מגינויים ודווקא חולשתם מול הציבור שאינו מציית להם באופן אוטומטי מעניקה להם באופן פרדוקסאלי כח מול השלטון ע"י העובדה שהשטח לא יאפשר פשרות הקרובות לכניעה.
לפני העימות צוטט קצין שאמר כי לאחר היד הקשה שתונחת בעמונה יבוצע הפינוי הבא ע"י פקח, ניידת אחת, טרקטור ותו לא. היד הקשה נועדה לחסוך את הגיוס הענק, הכבד ללא נשוא, של אלפי שוטרים וחיילים על כל פינוי. תוצאות העימות השיגו את ההיפך הגמור. בפעם הבאה יהיה צורך בהרבה יותר כוחות, כאשר המוטיבציה של הכתומים בשמים. יאיר נוה מתכנן - ואלוהים צוחק.
ומעל הכל יש לציין לכל שבח את האומץ, המוטיבציה, המסירות והרוח של הנוער שחילץ את כל המחנה הכתום מהייאוש והחורבן הנפשי של אירועי הקיץ. הנוער הזה שצמד המילים "ארץ ישראל" מחשמלות אותו, לא בילה כנראה מספיק מול הטלוויזיה ובעקשנותו מסרב לקלוט כי ארץ ישראל יצאה מזמן מהאופנה במדינת ישראל.
אחד ההסברים לשם 'עמונה' הוא התצפית הטובה משם על רבת בני עמון. אם בעתיד יגיע עם ישראל לשליטה פיזית על הרי עמון יהיה זה הודות לרוח בני הנוער הללו רמוסי הסוסים, שותתי הדם ושבורי הגולגולות.