מי שעדיין מאמין שההתיישבות בסכנה.
מי שסבור שהדמוקרטיה מתקרבת אל סופה.
מי שמשוכנע שהטרור (חמאס, פת"ח, חיזבאללה וכו') מאיים עלינו.
מי שטוען שערכים אלו ואחרים פשטו את הרגל.
כל אלו שוגים בחלומות נאים למדי...
דומני שרובנו עוד לא הפנמנו
אין כאן איום לא על ההתנחלויות, לא על ערכים מקודשים, לא על התורה ולא על הביטחון האישי. יש כאן איום קיומי על הלאום הישראלי עצמו. והאיום הזה בא מידי, לא פחות מאשר, "מדינת ישראל". אם לרגע חשבנו שהשמאל אסר מלחמה בהתיישבות או ב"ציונות" כפי שקראנו לזה, נוכחנו בעמונה שזה לא "הסיפור" שלהם. הם רוצים דם, דם יהודי.
אני נתקל היום ברבים המתלבטים אם להשתתף בהצבעה בבחירות הקרובות או לאו. איני יכול לקרוא שלא להצביע, לא משום שאני חושב שתהיה איזושהי משמעות להצבעה, אלא משום שאני חושב שהצבעה ואי-הצבעה שתיהן חסרות משמעות באותה מידה. בין אם השמאל יעלה ובין אם הימין יעלה, לא תהיה משמעות לדבר מעבר ל"דחיית הקץ". כלומר, אולי לא יפנו ישובים בארבע השנים הקרובות. אולי אפילו פוגרום לא יהיה בשנים הללו. יתכן מאוד שאפילו שנתיים-שלוש אחרי זה לא יהיה דבר. אבל השאלה היא אם הדחייה הזאת תהיה לנו למשענת בשביל המשך השאננות שלנו והטוב היחסי שיצמח לנו מזה יביא שוב לשקיעה רוחנית, או שהיא תיתן לנו אורכה לצורך שינוי שורשי האמור לקרות פה, ולא מאליו...
רבים וטובים מאיתנו סיגלו לעצמם חשיבה ריאליסטית. קריאת המציאות ופעילות בהתאם לנסיבות, כך חשבנו, תביא לאט ובסבלנות את הטוב המיוחל ואסור בתכלית "לדלג" על שלבים. כך יוצא שאיננו מדברים על גאולה בקול רם, אם לא בהקשר של גאולת קרקעות. איננו מדברים על תורה בגלוי אם לא בהקשר "תרבותי" (ובכלל זה חינוך). ואיננו מדברים על משיח בכלל. אומנם אנו אומרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וחלקנו אף שר באדיקות מה את "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", אבל ה"ריאליזם" שקידשנו מחייב אותנו להבליע את רחשי ליבנו בתוך פעילות פוליטית "דמוקרטית" או "ליברלית" ועוד כל מיני ביטויים זרים ומנוכרים ולהטמיעם בתוכנו.
התבוללות שברוח
כשהוקמה התנועה הציונית כ"ציונות קטסטרופאלית", היא הוקמה על בסיס לאומי טהור ונטול כל ערך מלבד הערך העצמי של "לאומיות". באותה שעה כבר הייתה תנועה גאולית שורשית בארץ ישראל פועלת במלוא אונה. הרצל טען שבבאזל הוא הקים את מדינת היהודים אולם בימי "תכנית בזל" כבר היו בארץ ישראל 25 מושבות פורחות. רובן ככולן על טהרת התורה והעבודה: מטולה, ראש-פינה, חדרה, ראשון-לציון, זיכרון-יעקב, בנימינה, פתח-תקווה ועוד. אלא שהתנועה הציונית נטלה את כל העוקץ הגאולי של עם ישראל בכך שניסתה (ואף הצליחה במידה לא מבוטלת) לגרור אותו להתבוללות מרצון ("ככל העמים").
הם נטלו לעצמם את השם "ישראל" ורוקנו אותו מכל תוכן, כולל המשמעות הצורנית של השם ישראל עצמו ("כי שרית עם אלוקים"). את אותו הדבר הם עשו ללשון הקודש שהפכה אצלם משובשת ועילגת.
איך קרה הדבר שהמתבוללים הפכו לרוב ולנותני הטון?
שני מהלכים היסטוריים הטביעו את חותמם על כך. האחד, יהדות הגולה שהם מנעו בפועל את עלייתה לארץ הפכה ברובה לאפר (אחר כך היה להם נוח להאשים את ההמונים ש"לא רצו לעלות" ושהלכו "כצאן לטבח"). והשני, הכרזת המדינה בידיהם כשהם מנצלים את "ממלכתיותם" של רוב יושבי הארץ נאמני האחדות. כך נוצר הרושם שאלה שכיבדו את השלטון כביכול מסכימים עם רוחו ועם דרכו ועקב כך נפתח הפתח להתבוללותם של החלקים החלשים ביהדות השורשית לתוך הכביכול לאומיות הזאת.
עצם ההשלמה עם תהליך זה והחשש הגדול מפני אמירה מפורשת ונשיאת נס הגאולה בגלוי על ידי ראשי הציבור, ובתוכם אלה ההולכים בדרכו של הרב צבי יהודה זצ"ל (שבעצמו לא חשש מכך), כמוה כהמשך ההשלמה עם ההתבוללות הלא-ציונית הזאת ששורשה בציונות נוסח הרצל ונורדאו.
מי שמסרב לקבל את רעיון גאולת ישראל לא רק כנוסח "תפילה לשלום המדינה", אלא בפועל ממש. מי שמסרב להכריז בריש גלי ובגאון "הנני משיחי". מקבל את משיחיותו כמילת גנאי מידי מתבוללים ממוצא יהודי (בחלקם) ונאלץ להתגונן מפניה. משום שאין כאן איגנורנטיות. או שאתה משיחי או שאתה סרבן גאולה. כשם שאין איגנורנטיות בקבלת עול מלכות שמים.
לפיכך, כל ההשתתפות בכל ההליכים הפוליטיים החלולים הללו כמי שכפאו שד, אגב חשיבה ערטילאית גלותית, בסגנון אנטי-ציוני מובהק, שמתישהו יבוא המשיח לו אנו מצפים "בכל יום שיבוא" (במלעיל) תוך התנהלות לאומית לבנטינית ושתדלנות יהודית מסורתית נושאת בחובה בהכרח אסון כבד.
אני מתקשה להבין כיצד אחרי הפוגרום הגלוי שנעשה בידי כוחות הרשע, בצורה ברוטאלית, עם כל ההשלכות החמורות הנלוות לכך, עדיין ממשיכים להאמין אצלנו שבכך שנפעל בצורות, בהיקפים ובכלים הקיימים ובפיצול כוחות (חוץ פרלמנטאריים) כהרגלנו בקודש, נמנע או נמזער את הפעם הבאה (ואין זה עקרוני מתי היא תבוא).
אתם עוד לא תופסים? הם לא מעוניינים בגדיעת מפעל התיישבותי זה או אחר. הם מעוניינים בהתבוללות מוחלטת של עם ישראל והם מוכנים להשמיד, להרוג ולאבד בפועל ממש את כל העומד בדרכם זו. דורות שלמים חונכו על טהרת הבערות, והבערות מולידה אכזריות נוראית.
תתעוררו!
מי שסבור שהדמוקרטיה מתקרבת אל סופה.
מי שמשוכנע שהטרור (חמאס, פת"ח, חיזבאללה וכו') מאיים עלינו.
מי שטוען שערכים אלו ואחרים פשטו את הרגל.
כל אלו שוגים בחלומות נאים למדי...
דומני שרובנו עוד לא הפנמנו
אין כאן איום לא על ההתנחלויות, לא על ערכים מקודשים, לא על התורה ולא על הביטחון האישי. יש כאן איום קיומי על הלאום הישראלי עצמו. והאיום הזה בא מידי, לא פחות מאשר, "מדינת ישראל". אם לרגע חשבנו שהשמאל אסר מלחמה בהתיישבות או ב"ציונות" כפי שקראנו לזה, נוכחנו בעמונה שזה לא "הסיפור" שלהם. הם רוצים דם, דם יהודי.
אני נתקל היום ברבים המתלבטים אם להשתתף בהצבעה בבחירות הקרובות או לאו. איני יכול לקרוא שלא להצביע, לא משום שאני חושב שתהיה איזושהי משמעות להצבעה, אלא משום שאני חושב שהצבעה ואי-הצבעה שתיהן חסרות משמעות באותה מידה. בין אם השמאל יעלה ובין אם הימין יעלה, לא תהיה משמעות לדבר מעבר ל"דחיית הקץ". כלומר, אולי לא יפנו ישובים בארבע השנים הקרובות. אולי אפילו פוגרום לא יהיה בשנים הללו. יתכן מאוד שאפילו שנתיים-שלוש אחרי זה לא יהיה דבר. אבל השאלה היא אם הדחייה הזאת תהיה לנו למשענת בשביל המשך השאננות שלנו והטוב היחסי שיצמח לנו מזה יביא שוב לשקיעה רוחנית, או שהיא תיתן לנו אורכה לצורך שינוי שורשי האמור לקרות פה, ולא מאליו...
רבים וטובים מאיתנו סיגלו לעצמם חשיבה ריאליסטית. קריאת המציאות ופעילות בהתאם לנסיבות, כך חשבנו, תביא לאט ובסבלנות את הטוב המיוחל ואסור בתכלית "לדלג" על שלבים. כך יוצא שאיננו מדברים על גאולה בקול רם, אם לא בהקשר של גאולת קרקעות. איננו מדברים על תורה בגלוי אם לא בהקשר "תרבותי" (ובכלל זה חינוך). ואיננו מדברים על משיח בכלל. אומנם אנו אומרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וחלקנו אף שר באדיקות מה את "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", אבל ה"ריאליזם" שקידשנו מחייב אותנו להבליע את רחשי ליבנו בתוך פעילות פוליטית "דמוקרטית" או "ליברלית" ועוד כל מיני ביטויים זרים ומנוכרים ולהטמיעם בתוכנו.
התבוללות שברוח
כשהוקמה התנועה הציונית כ"ציונות קטסטרופאלית", היא הוקמה על בסיס לאומי טהור ונטול כל ערך מלבד הערך העצמי של "לאומיות". באותה שעה כבר הייתה תנועה גאולית שורשית בארץ ישראל פועלת במלוא אונה. הרצל טען שבבאזל הוא הקים את מדינת היהודים אולם בימי "תכנית בזל" כבר היו בארץ ישראל 25 מושבות פורחות. רובן ככולן על טהרת התורה והעבודה: מטולה, ראש-פינה, חדרה, ראשון-לציון, זיכרון-יעקב, בנימינה, פתח-תקווה ועוד. אלא שהתנועה הציונית נטלה את כל העוקץ הגאולי של עם ישראל בכך שניסתה (ואף הצליחה במידה לא מבוטלת) לגרור אותו להתבוללות מרצון ("ככל העמים").
הם נטלו לעצמם את השם "ישראל" ורוקנו אותו מכל תוכן, כולל המשמעות הצורנית של השם ישראל עצמו ("כי שרית עם אלוקים"). את אותו הדבר הם עשו ללשון הקודש שהפכה אצלם משובשת ועילגת.
איך קרה הדבר שהמתבוללים הפכו לרוב ולנותני הטון?
שני מהלכים היסטוריים הטביעו את חותמם על כך. האחד, יהדות הגולה שהם מנעו בפועל את עלייתה לארץ הפכה ברובה לאפר (אחר כך היה להם נוח להאשים את ההמונים ש"לא רצו לעלות" ושהלכו "כצאן לטבח"). והשני, הכרזת המדינה בידיהם כשהם מנצלים את "ממלכתיותם" של רוב יושבי הארץ נאמני האחדות. כך נוצר הרושם שאלה שכיבדו את השלטון כביכול מסכימים עם רוחו ועם דרכו ועקב כך נפתח הפתח להתבוללותם של החלקים החלשים ביהדות השורשית לתוך הכביכול לאומיות הזאת.
עצם ההשלמה עם תהליך זה והחשש הגדול מפני אמירה מפורשת ונשיאת נס הגאולה בגלוי על ידי ראשי הציבור, ובתוכם אלה ההולכים בדרכו של הרב צבי יהודה זצ"ל (שבעצמו לא חשש מכך), כמוה כהמשך ההשלמה עם ההתבוללות הלא-ציונית הזאת ששורשה בציונות נוסח הרצל ונורדאו.
מי שמסרב לקבל את רעיון גאולת ישראל לא רק כנוסח "תפילה לשלום המדינה", אלא בפועל ממש. מי שמסרב להכריז בריש גלי ובגאון "הנני משיחי". מקבל את משיחיותו כמילת גנאי מידי מתבוללים ממוצא יהודי (בחלקם) ונאלץ להתגונן מפניה. משום שאין כאן איגנורנטיות. או שאתה משיחי או שאתה סרבן גאולה. כשם שאין איגנורנטיות בקבלת עול מלכות שמים.
לפיכך, כל ההשתתפות בכל ההליכים הפוליטיים החלולים הללו כמי שכפאו שד, אגב חשיבה ערטילאית גלותית, בסגנון אנטי-ציוני מובהק, שמתישהו יבוא המשיח לו אנו מצפים "בכל יום שיבוא" (במלעיל) תוך התנהלות לאומית לבנטינית ושתדלנות יהודית מסורתית נושאת בחובה בהכרח אסון כבד.
אני מתקשה להבין כיצד אחרי הפוגרום הגלוי שנעשה בידי כוחות הרשע, בצורה ברוטאלית, עם כל ההשלכות החמורות הנלוות לכך, עדיין ממשיכים להאמין אצלנו שבכך שנפעל בצורות, בהיקפים ובכלים הקיימים ובפיצול כוחות (חוץ פרלמנטאריים) כהרגלנו בקודש, נמנע או נמזער את הפעם הבאה (ואין זה עקרוני מתי היא תבוא).
אתם עוד לא תופסים? הם לא מעוניינים בגדיעת מפעל התיישבותי זה או אחר. הם מעוניינים בהתבוללות מוחלטת של עם ישראל והם מוכנים להשמיד, להרוג ולאבד בפועל ממש את כל העומד בדרכם זו. דורות שלמים חונכו על טהרת הבערות, והבערות מולידה אכזריות נוראית.
תתעוררו!