כידוע הזרימה "ההתנתקות" דם חדש בעורקי השמאל, שמעל כל בימה ציבורית ובפורומי השיח האינטרנטי אינו מחמיץ הזדמנות לשלוח את חיציו הלגלגניים אל הימין "הבלתי רלוונטי". מבחינת השמאל העניין סגור, ולאחר הבחירות תשנס "קדימה" את מותניה על מנת להצעיד את ישראל אחורה אל הקו הירוק.
חזון ההיפרדות הנכספת מהפלשתינים קורם עור וגידים בדמיונו הזחוח של השמאל, שכבר סותם את הגולל על "הטרגדיה הלאומית" של מפעל ההתנחלויות. כדי לחסוך מצוקות יתר מציבור המתנחלים קורא להם השמאל "הרחמן" להשלים עם גזירת הגורל הבלתי נמנעת ולקבל עליהם את דין הרוב, שהכריע בעד התכווצות טריטוריאלית לחמימותו הנעימה של קיר הברזל הביטחוני והדמוגרפי אשר נפרץ "למרבה הזוועה" במלחמת ששת הימים.
כאשר מוחם של בני עמנו נאטם במנה גדושה של תבן ירוק מהזן הממכר, לא נותר לנו אלא להפנותם אל שכנינו המסרבים להתפעם מסגולותיו הנשגבות של אותו קו וירטואלי המרטיט את הווייתם של קנאי "השלום" עד כדי אובדן חושים. הדוברים הערבים אומנם מגלים נטייה עקבית לסלף את עובדות המציאות לצורכיהם הפוליטיים, אך באשר לכנות הישירה של כוונותיהם המוצהרות יש להם קבלות מוכחות.
אין צורך להתייגע בחיפוש מאומץ אחר מקורות תקשורתיים החושפים את תפישת העולם הערבית, שכן העיתונות משובצת בשפע פרפראות זמינות המספקות את תפריטיה של מסיבת ההיפרדות שמכינים הערבים לרגל חנוכתו המחודשת של הקו הירוק. סביר להניח שגם הפעם לא ישעו אנשי "השלום" לדבריהם המפורשים של ערביי ישראל, שאמורים לחגוג יחד איתנו את אוטופית ההיפרדות הרחק מנוכחותם המאיימת של הפלשתינים, כשם שהעדיפו לאטום את אוזניהם לנוכח הצהרותיה של גווארדיית אש"פ שעלתה לארץ הקודש מגלות תוניס כדי להגשים איתנו יחד את חזונו של שלום האמיצים.
הכתבה "הבה נרגילה", שהתפרסמה במוסף שבת של מעריב, מציגה בין השאר דובר נאמן של חזון הקו הירוק בדמותו של כוכב הסרט "גן עדן עכשיו", שזכה ליוקרה בינלאומית על הארת דיוקנם האנושי של מחבלים מתאבדים מפרספקטיבה אנושית, אמפטית ו"נוגעת ללב". השחקן הפופולרי של המגזר הערבי אינו מסתיר מקהל קוראיו את "עינוגיו" של גן העדן הצפוי ליהודים כמהי ההיפרדות.
בתשובה לשאלה: "האם אתה מבין למה ישראלים מרגישים מאוימים מכם", עונה "הלהיט החם" של המגזר הערבי גלויות: "הם צריכים להרגיש מאוימים. כי יש בעיה, שבמספרים קוראים לה מיליון איש, והיא לא פתורה... הערבים במעין לימבו וזה יתפוצץ מתי שהוא". כל פירוש מיותר, שכן האמירות הכנות מדברות בעד עצמן לכל אורך הריאיון.
בתשובה לשאלה: "לא פשוט להיות ערבי שגר בתל אביב. האם יש סצנה ערבית בעיר ללא הפסקה", עונה הכוכב הקולנועי: "אני מת שהערבים ימלאו את תל אביב ואני לא מבין למה הם לא עושים את זה... אני מת ששמונים אחוז ממנויי הקאמרי יהיו ערבים, שתהיה פה בוהמה ערבית. שבבית קפה זה יישבו מלא ערבים, וכשהם ישמעו עברית ככה מהצד הם יגידו: אוף, יש פה יהודים".
אפשר כמעט לחוש את הצמרמורת הזוחלת בגבם של השמאלנים מהזן האשכנזי הנאור לנוכח חזון ההיפרדות הבוקע מפיו של שחקן הקולנוע שכיכובו באפוס השהידים האציל עליו את רוח החזון. כוכב השהידים אינו מותיר מקום לדימיון באשר לגן העדן השיינקינאי שהוא מארגן עבור בני בריתו "החביבים" משורות השמאל.
בבולמוס הדהירה לעבר האופק המדיני המתרחק, לא שועה מחנה "השלום" גם לדבריהם המפורשים של בני בריתו הערבים, שלא לדבר על לקחי נזקיה ההרסניים של הרפתקת אוסלו. אלא שכידוע, האגוצנטריות היא המניע העיקרי המכתיב את עמדותיהם האידיאולוגיות של כוהני ההתנתקות, והיא זאת שבה תכה החרב פיפיות של חזון ההיפרדות.
שכן, כאשר יוצפו רחוב שיינקין ודומיו על ידי המון ערבי, וחובשי כסאות דוברי ערבית בבתי הקפה האהובים יפטירו לכל שמאלן מזדמן: "אוף, יש פה יהודים". עוד יתהה אותו שמאלן נידף ברוח בינו לבין עצמו האם אי שם ב"שטח כבוש" מצוי דובר עברית איזה שהוא בבית קפה ראוי לשמו...
חזון ההיפרדות הנכספת מהפלשתינים קורם עור וגידים בדמיונו הזחוח של השמאל, שכבר סותם את הגולל על "הטרגדיה הלאומית" של מפעל ההתנחלויות. כדי לחסוך מצוקות יתר מציבור המתנחלים קורא להם השמאל "הרחמן" להשלים עם גזירת הגורל הבלתי נמנעת ולקבל עליהם את דין הרוב, שהכריע בעד התכווצות טריטוריאלית לחמימותו הנעימה של קיר הברזל הביטחוני והדמוגרפי אשר נפרץ "למרבה הזוועה" במלחמת ששת הימים.
כאשר מוחם של בני עמנו נאטם במנה גדושה של תבן ירוק מהזן הממכר, לא נותר לנו אלא להפנותם אל שכנינו המסרבים להתפעם מסגולותיו הנשגבות של אותו קו וירטואלי המרטיט את הווייתם של קנאי "השלום" עד כדי אובדן חושים. הדוברים הערבים אומנם מגלים נטייה עקבית לסלף את עובדות המציאות לצורכיהם הפוליטיים, אך באשר לכנות הישירה של כוונותיהם המוצהרות יש להם קבלות מוכחות.
אין צורך להתייגע בחיפוש מאומץ אחר מקורות תקשורתיים החושפים את תפישת העולם הערבית, שכן העיתונות משובצת בשפע פרפראות זמינות המספקות את תפריטיה של מסיבת ההיפרדות שמכינים הערבים לרגל חנוכתו המחודשת של הקו הירוק. סביר להניח שגם הפעם לא ישעו אנשי "השלום" לדבריהם המפורשים של ערביי ישראל, שאמורים לחגוג יחד איתנו את אוטופית ההיפרדות הרחק מנוכחותם המאיימת של הפלשתינים, כשם שהעדיפו לאטום את אוזניהם לנוכח הצהרותיה של גווארדיית אש"פ שעלתה לארץ הקודש מגלות תוניס כדי להגשים איתנו יחד את חזונו של שלום האמיצים.
הכתבה "הבה נרגילה", שהתפרסמה במוסף שבת של מעריב, מציגה בין השאר דובר נאמן של חזון הקו הירוק בדמותו של כוכב הסרט "גן עדן עכשיו", שזכה ליוקרה בינלאומית על הארת דיוקנם האנושי של מחבלים מתאבדים מפרספקטיבה אנושית, אמפטית ו"נוגעת ללב". השחקן הפופולרי של המגזר הערבי אינו מסתיר מקהל קוראיו את "עינוגיו" של גן העדן הצפוי ליהודים כמהי ההיפרדות.
בתשובה לשאלה: "האם אתה מבין למה ישראלים מרגישים מאוימים מכם", עונה "הלהיט החם" של המגזר הערבי גלויות: "הם צריכים להרגיש מאוימים. כי יש בעיה, שבמספרים קוראים לה מיליון איש, והיא לא פתורה... הערבים במעין לימבו וזה יתפוצץ מתי שהוא". כל פירוש מיותר, שכן האמירות הכנות מדברות בעד עצמן לכל אורך הריאיון.
בתשובה לשאלה: "לא פשוט להיות ערבי שגר בתל אביב. האם יש סצנה ערבית בעיר ללא הפסקה", עונה הכוכב הקולנועי: "אני מת שהערבים ימלאו את תל אביב ואני לא מבין למה הם לא עושים את זה... אני מת ששמונים אחוז ממנויי הקאמרי יהיו ערבים, שתהיה פה בוהמה ערבית. שבבית קפה זה יישבו מלא ערבים, וכשהם ישמעו עברית ככה מהצד הם יגידו: אוף, יש פה יהודים".
אפשר כמעט לחוש את הצמרמורת הזוחלת בגבם של השמאלנים מהזן האשכנזי הנאור לנוכח חזון ההיפרדות הבוקע מפיו של שחקן הקולנוע שכיכובו באפוס השהידים האציל עליו את רוח החזון. כוכב השהידים אינו מותיר מקום לדימיון באשר לגן העדן השיינקינאי שהוא מארגן עבור בני בריתו "החביבים" משורות השמאל.
בבולמוס הדהירה לעבר האופק המדיני המתרחק, לא שועה מחנה "השלום" גם לדבריהם המפורשים של בני בריתו הערבים, שלא לדבר על לקחי נזקיה ההרסניים של הרפתקת אוסלו. אלא שכידוע, האגוצנטריות היא המניע העיקרי המכתיב את עמדותיהם האידיאולוגיות של כוהני ההתנתקות, והיא זאת שבה תכה החרב פיפיות של חזון ההיפרדות.
שכן, כאשר יוצפו רחוב שיינקין ודומיו על ידי המון ערבי, וחובשי כסאות דוברי ערבית בבתי הקפה האהובים יפטירו לכל שמאלן מזדמן: "אוף, יש פה יהודים". עוד יתהה אותו שמאלן נידף ברוח בינו לבין עצמו האם אי שם ב"שטח כבוש" מצוי דובר עברית איזה שהוא בבית קפה ראוי לשמו...