באחד הכבישים בגבעה הצרפתית בירושלים, ישנו שיפוע מטעה הנותן אשליה אופטית של עלייה. אולם בהעברת מוט ההילוכים למצב "ניוטרל" מסתבר שאתה בעצם בירידה.
אנחנו הגענו אלי תהום ואנו שועטים במורדותיו ב"פול-גז", בלי לתת דין וחשבון לעצמנו כלל.
איך ייתכן שאחר כל מה שראינו ועברנו, אנו עדיין מתייחסים להתנהלות מוסדות המדינה כאל עלייה? האם "הכביש המכושף" הזה ששמו מדינת ישראל, הפך אותנו עיוורים? האם האשליה האופטית הזאת כה סימאה את עינינו?
מתי נבין ש"מדינה" היא שם ערטילאי התלוי אך ורק בתוכן המוצק לתוכו? גם בנטלה לנטילת ידיים ניתן למלא מי- צואה והיא תישאר נטלה, אפילו אם יהיה כתוב על גבה באותיות "קידוש לבנה" את המילים הלקוחות מתוך הברכה "על נטילת ידיים". האם בגלל זה אני לא ארוקן את תכולתה המאוסה למקום הראוי לה?
גם תומרקין המכונה על ידי השמאל "אמן" (אגב, ללא שום הצדקה אסתטית) עשה "מיצג" של תפילין בעירום. האם בגלל זה ה"מיצג" שלו הפך ל"מיצג קדוש"?
קשה לנו להפריד בין הדברים, אולם כשנותנים הכשר למוסדות המדינה הזאת, לא נותנים הכשר למדינה עצמה, כפי שלא נותנים הכשר לנטלה המלאה מי-צואה או לתפילין ב"מיצג" של תומרקין. אנחנו בעצם מבזים אותה ומחללים את תשמיש הקדושה הזה. הצבא אינו קדוש, הוא תשמיש קדושה. גם המדינה אינה קדושה, היא תשמיש קדושה.
שום דבר אינו קדוש. קדוש הוא רק "ה' צבאות" ו"מלא כל הארץ כבודו". שאר הדברים קדושים כנגזרת למהות רצונו. כשמוסדות המדינה נותנים הכשר למלחמה בו כביכול (מין מגדל בבל שכזה) באמצעות מערכות חוקים נוכריות, כפירה ברעיון הגאולה ומלחמה בעם ה' תוך מתן זכויות לאויבי ה', הריהם מחללים את כל הרעיון של מדינת ישראל ששם ישראל עליה.
אולי באמת מומלץ שנתבונן בחילוניות ובניינה, דרך פרשת מגדל בבל.
"ויאמרו איש אל רעהו"- זה הסוציאליזם, "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה"- בואו נקים חברה חדשה, יוצרת, בונה, מתועשת ומשגשגת, "ותהי להם הלבנה לאבן והחימר היה להם לחומר" דת העבודה.
"ויאמרו" כבר ללא הרעות שהייתה בתחילה "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים"- נדאג לעצמנו, נהיה קפיטליסטים, נשכלל את החברה שלנו, "ונעשה לנו שם"- נגדיר את עצמנו מחדש, "פן נפוץ על פני כל הארץ"- הסיבה שאנחנו כאן היא "מקלט מדיני" מפני העולם שלא מבין כמה אנחנו "נאורים" ו"תרבותיים".
"וירד ה' לראות"- הקדוש ברוך הוא נתן בלב נאמני בריתו לצרף את השמאל החילוני לבניין הארץ ובעזרתו הצליחו לכבוש וגם לבנות "את העיר" ירושלים, "ואת המגדל"- נתן בידינו את הר הבית, "אשר בנו בני האדם"- אבל הם הפכו את הניסים הגלויים ל"כוחי ועוצם ידי" בלבד, התייחסו להר הבית כ"מקום היסטורי" ומיד החזירו את המפתחות ל'ואקף'. התכחשו לכל נס והתנערו מהאווירה של גאולה שניסרה באוויר בתקופה ההיא.
"ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם"- נתתי להם גם "עם אחד" את אווירת האחדות מול שונאיהם בהילחמם שכם אל שכם, וגם "שפה אחת"- שפת הקודש ששובשה על ידם בצורה איומה, "וזה החלם לעשות"- והם מחללים את העשייה בהכילם במושגים של קודש מהות חילונית? את כל הערכים שמקורם בקדושה כגון: "ישראל", "אתחלתא דגאולה", "כנסת ישראל", "יהודים", הם הפכו ל"אתחלתא דגאולה סוציאלית" (רחל ינאית בן צבי), פרלמנט מושחת בשם "כנסת ישראל", "ערבי-ישראלי", "היהודי החדש", "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"- עכשיו אין להם שום מעצורים מפני כל מעשי זימה ותועבה...
"הבה נרדה"- לא ארד אלא נרדה, כביכול אני וכל מיני אידיאולוגיות מוזרות, חסרות שחר, גלותיות ומבולבלות, "ונבלה שם שפתם"- השפה הזאת שנשתבשה בפיהם והפכה לשפתם תהפוך לניבולי פה כחש משפטי מבולבל ומעשי נבלה בלבד, "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו"- לא שהם לא יבינו, או יקשיבו, הם לא ישמעו. כל אחד ישמע רק את עצמו וכל נסיון לרעות ואחדות ייכשל באיבו, נכניס להם לראש פוסט-מודרניזם מטומטם, הם יחשבו במושגים של כמה "אמיתות" "אין אמת אחת, כל אחד והאמת שלו", המושגים מהקדושה ייעלמו כלא היו ומה שיישאר להם מכך זה רק העילגות...
"ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ"- כל החשש של "מה יאמרו הגויים" מתנפץ להם מול העיניים. בכל העולם שומעים את כל מה שהם לא רצו שישמעו, "ציונות-גזענות", "הישראלי המכוער", תביעות משפטיות בבתי דין בינלאומיים נגד קצינים בכירים, בתי משפט "ישראליים" נותנים קדושה לכל דבר של "דמוקרטיה" ומתכחשים לכל לאומיות ישראלית בגלוי. הכל בא "משם" מתוך עצמם. "ויחדלו לבנות העיר"- כבר אין להם עניין בבנייה, ובוודאי לא של העיר בהא הידיעה.
"על כן קרא שמה בבל". בעצם היה ראוי לקרוא לזה בלל "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ", אלא שהשם בבל מנציח את ניבולי הפה, את נבלותם ואת נבילתם הערכית והחומרית. בליל השפה שלהם הוא תערובת של עילגות, וניבולי פה...
"כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" שם, בחילוניות השמאלנית הכוחנית בלבל ה' את השפה של כל הארץ גם השפה בה אנו משתמשים, הגם שאינה מתגדרת בניבולי פה היא עילגת ומבולבלת כמו שפתם של החילונים, וגם השפה של החרדים, המשובשת ומגוחכת לא פחות. ואף על פי כן כל אחד מהעילגים מנסה לשאת את שם ה' לשווא באמצעות כל מיני כלים "קדושים", איש איש וכליו הוא (כולל רבים מהשמאל החילוני שפתאום מדברים על תפילות ועל כך ש"אלוהים איתם"...), "ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" גם כאן "השתרבב" שם ה' בתוך המשפט כאשר מבחינה תחבירית לא היה בו צורך. אלא שה' נתן בלב כל אחד ואחד אמונה דתית ממש בקדושת כל הכלים הללו של הלבנים, החימר, העיר והמגדל, שלמעשה דווקא "משם" מכוח אמונה זו בא הכוח בלבנים, בחימר, בעיר ובמגדל להפיצנו על פני כל הארץ...
אם כן, מהי תקנתנו?
התיקון הראשון הוא "אלה תולדות שם"- התולדות של ה"שם" הזה שהם באו לעשות לעצמם פועל נגדם ובעד התולדות הללו, אלה הם הנוער הנפלא שחונך על ברכי הממלכתיות אבל מוכן למרוד בכל המוסכמות. לא עוד "ממלכתיות" כפי שיש כאלה שעדיין אוחזין בה. לא עוד "מתינות" שלא מביאה לכלום. התולדות של ה"שם" הזה שהם עשו בניסיונם לבנות "עיר ומגדל" מחפשים כיוון חדש, בהיר ואמיתי. עדיין אין להם הנהגה, עדיין אין להם דרכי פעולה, אבל הם לא מתוסבכים כמונו.
והתיקון השני והמרכזי, שאני מתפלל כל העת שיבוא סוף סוף האיש שיקחנו על עצמו הוא: "לך לך מארצך וממולדתך" לך לך מהארציות המגושמת שלך, לך לך מה"ככל הגויים" שלך, לך לך מהארץ שאתה מייחס לעצמך ומהמולדת שאתה מנכס לעצמך, "אל הארץ אשר אראך" אל הארץ שאתה מקבל מכוח ה' הנותן לך אותה. בנייה לשם שמיים. ממלכתיות של גאולה שלא מקדשת כלים, אלא את המטרה בלבד. רק מה שמשרת את המטרה הוא קדוש וחוקי ומה שמכשיל אותה הוא טמא ומשוקץ, וראוי לצאת ממנו ולהתנגד לו. ואם נתבונן בכך היטב, מולדתנו אינה ארץ ישראל, אלא בבל. ארץ ישראל היא ארץ שה' נתן לנו, ורק מכוח זכות זו היא ארצנו.
"השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
אנחנו הגענו אלי תהום ואנו שועטים במורדותיו ב"פול-גז", בלי לתת דין וחשבון לעצמנו כלל.
איך ייתכן שאחר כל מה שראינו ועברנו, אנו עדיין מתייחסים להתנהלות מוסדות המדינה כאל עלייה? האם "הכביש המכושף" הזה ששמו מדינת ישראל, הפך אותנו עיוורים? האם האשליה האופטית הזאת כה סימאה את עינינו?
מתי נבין ש"מדינה" היא שם ערטילאי התלוי אך ורק בתוכן המוצק לתוכו? גם בנטלה לנטילת ידיים ניתן למלא מי- צואה והיא תישאר נטלה, אפילו אם יהיה כתוב על גבה באותיות "קידוש לבנה" את המילים הלקוחות מתוך הברכה "על נטילת ידיים". האם בגלל זה אני לא ארוקן את תכולתה המאוסה למקום הראוי לה?
גם תומרקין המכונה על ידי השמאל "אמן" (אגב, ללא שום הצדקה אסתטית) עשה "מיצג" של תפילין בעירום. האם בגלל זה ה"מיצג" שלו הפך ל"מיצג קדוש"?
קשה לנו להפריד בין הדברים, אולם כשנותנים הכשר למוסדות המדינה הזאת, לא נותנים הכשר למדינה עצמה, כפי שלא נותנים הכשר לנטלה המלאה מי-צואה או לתפילין ב"מיצג" של תומרקין. אנחנו בעצם מבזים אותה ומחללים את תשמיש הקדושה הזה. הצבא אינו קדוש, הוא תשמיש קדושה. גם המדינה אינה קדושה, היא תשמיש קדושה.
שום דבר אינו קדוש. קדוש הוא רק "ה' צבאות" ו"מלא כל הארץ כבודו". שאר הדברים קדושים כנגזרת למהות רצונו. כשמוסדות המדינה נותנים הכשר למלחמה בו כביכול (מין מגדל בבל שכזה) באמצעות מערכות חוקים נוכריות, כפירה ברעיון הגאולה ומלחמה בעם ה' תוך מתן זכויות לאויבי ה', הריהם מחללים את כל הרעיון של מדינת ישראל ששם ישראל עליה.
אולי באמת מומלץ שנתבונן בחילוניות ובניינה, דרך פרשת מגדל בבל.
"ויאמרו איש אל רעהו"- זה הסוציאליזם, "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה"- בואו נקים חברה חדשה, יוצרת, בונה, מתועשת ומשגשגת, "ותהי להם הלבנה לאבן והחימר היה להם לחומר" דת העבודה.
"ויאמרו" כבר ללא הרעות שהייתה בתחילה "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים"- נדאג לעצמנו, נהיה קפיטליסטים, נשכלל את החברה שלנו, "ונעשה לנו שם"- נגדיר את עצמנו מחדש, "פן נפוץ על פני כל הארץ"- הסיבה שאנחנו כאן היא "מקלט מדיני" מפני העולם שלא מבין כמה אנחנו "נאורים" ו"תרבותיים".
"וירד ה' לראות"- הקדוש ברוך הוא נתן בלב נאמני בריתו לצרף את השמאל החילוני לבניין הארץ ובעזרתו הצליחו לכבוש וגם לבנות "את העיר" ירושלים, "ואת המגדל"- נתן בידינו את הר הבית, "אשר בנו בני האדם"- אבל הם הפכו את הניסים הגלויים ל"כוחי ועוצם ידי" בלבד, התייחסו להר הבית כ"מקום היסטורי" ומיד החזירו את המפתחות ל'ואקף'. התכחשו לכל נס והתנערו מהאווירה של גאולה שניסרה באוויר בתקופה ההיא.
"ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם"- נתתי להם גם "עם אחד" את אווירת האחדות מול שונאיהם בהילחמם שכם אל שכם, וגם "שפה אחת"- שפת הקודש ששובשה על ידם בצורה איומה, "וזה החלם לעשות"- והם מחללים את העשייה בהכילם במושגים של קודש מהות חילונית? את כל הערכים שמקורם בקדושה כגון: "ישראל", "אתחלתא דגאולה", "כנסת ישראל", "יהודים", הם הפכו ל"אתחלתא דגאולה סוציאלית" (רחל ינאית בן צבי), פרלמנט מושחת בשם "כנסת ישראל", "ערבי-ישראלי", "היהודי החדש", "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"- עכשיו אין להם שום מעצורים מפני כל מעשי זימה ותועבה...
"הבה נרדה"- לא ארד אלא נרדה, כביכול אני וכל מיני אידיאולוגיות מוזרות, חסרות שחר, גלותיות ומבולבלות, "ונבלה שם שפתם"- השפה הזאת שנשתבשה בפיהם והפכה לשפתם תהפוך לניבולי פה כחש משפטי מבולבל ומעשי נבלה בלבד, "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו"- לא שהם לא יבינו, או יקשיבו, הם לא ישמעו. כל אחד ישמע רק את עצמו וכל נסיון לרעות ואחדות ייכשל באיבו, נכניס להם לראש פוסט-מודרניזם מטומטם, הם יחשבו במושגים של כמה "אמיתות" "אין אמת אחת, כל אחד והאמת שלו", המושגים מהקדושה ייעלמו כלא היו ומה שיישאר להם מכך זה רק העילגות...
"ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ"- כל החשש של "מה יאמרו הגויים" מתנפץ להם מול העיניים. בכל העולם שומעים את כל מה שהם לא רצו שישמעו, "ציונות-גזענות", "הישראלי המכוער", תביעות משפטיות בבתי דין בינלאומיים נגד קצינים בכירים, בתי משפט "ישראליים" נותנים קדושה לכל דבר של "דמוקרטיה" ומתכחשים לכל לאומיות ישראלית בגלוי. הכל בא "משם" מתוך עצמם. "ויחדלו לבנות העיר"- כבר אין להם עניין בבנייה, ובוודאי לא של העיר בהא הידיעה.
"על כן קרא שמה בבל". בעצם היה ראוי לקרוא לזה בלל "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ", אלא שהשם בבל מנציח את ניבולי הפה, את נבלותם ואת נבילתם הערכית והחומרית. בליל השפה שלהם הוא תערובת של עילגות, וניבולי פה...
"כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" שם, בחילוניות השמאלנית הכוחנית בלבל ה' את השפה של כל הארץ גם השפה בה אנו משתמשים, הגם שאינה מתגדרת בניבולי פה היא עילגת ומבולבלת כמו שפתם של החילונים, וגם השפה של החרדים, המשובשת ומגוחכת לא פחות. ואף על פי כן כל אחד מהעילגים מנסה לשאת את שם ה' לשווא באמצעות כל מיני כלים "קדושים", איש איש וכליו הוא (כולל רבים מהשמאל החילוני שפתאום מדברים על תפילות ועל כך ש"אלוהים איתם"...), "ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" גם כאן "השתרבב" שם ה' בתוך המשפט כאשר מבחינה תחבירית לא היה בו צורך. אלא שה' נתן בלב כל אחד ואחד אמונה דתית ממש בקדושת כל הכלים הללו של הלבנים, החימר, העיר והמגדל, שלמעשה דווקא "משם" מכוח אמונה זו בא הכוח בלבנים, בחימר, בעיר ובמגדל להפיצנו על פני כל הארץ...
אם כן, מהי תקנתנו?
התיקון הראשון הוא "אלה תולדות שם"- התולדות של ה"שם" הזה שהם באו לעשות לעצמם פועל נגדם ובעד התולדות הללו, אלה הם הנוער הנפלא שחונך על ברכי הממלכתיות אבל מוכן למרוד בכל המוסכמות. לא עוד "ממלכתיות" כפי שיש כאלה שעדיין אוחזין בה. לא עוד "מתינות" שלא מביאה לכלום. התולדות של ה"שם" הזה שהם עשו בניסיונם לבנות "עיר ומגדל" מחפשים כיוון חדש, בהיר ואמיתי. עדיין אין להם הנהגה, עדיין אין להם דרכי פעולה, אבל הם לא מתוסבכים כמונו.
והתיקון השני והמרכזי, שאני מתפלל כל העת שיבוא סוף סוף האיש שיקחנו על עצמו הוא: "לך לך מארצך וממולדתך" לך לך מהארציות המגושמת שלך, לך לך מה"ככל הגויים" שלך, לך לך מהארץ שאתה מייחס לעצמך ומהמולדת שאתה מנכס לעצמך, "אל הארץ אשר אראך" אל הארץ שאתה מקבל מכוח ה' הנותן לך אותה. בנייה לשם שמיים. ממלכתיות של גאולה שלא מקדשת כלים, אלא את המטרה בלבד. רק מה שמשרת את המטרה הוא קדוש וחוקי ומה שמכשיל אותה הוא טמא ומשוקץ, וראוי לצאת ממנו ולהתנגד לו. ואם נתבונן בכך היטב, מולדתנו אינה ארץ ישראל, אלא בבל. ארץ ישראל היא ארץ שה' נתן לנו, ורק מכוח זכות זו היא ארצנו.
"השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".