כל פרשת הטיפול ברוצחי השר "גנדי" הי"ד היא קרקס אחד גדול.
מלכתחילה הייתה זו איוולת של ה"אתרוג" שלנו לאפשר להם לברוח למחבואו של ה"אתרוג" שלהם במוקטעה בראמללה.
הדבר הנכון שכל מדינה המכבדת את עצמה הייתה עושה, אחרי שאויביה המוצהרים רצחו שר משריה, היה להודיעו ל "אתרוג שלהם" שתוך זמן מוקצב עליו להסגירם, אחרת יחשב ל"בן מוות" כמוהם. כמו כן היה צריך להודיע שכל האזור במרחק של 100 מטר סביב המקלט הוא מסוכן, ועל כל אזרח תמים להימנע מלהיכנס לתוכו, ואם יכנס הוא יפגע.
במידה שהרוצחים לא היו מוסגרים היה צריך לפוצץ את המבנה, אם לא מן האוויר אז מן הקרקע, ובכך לגמור עם העניין. ואם ה"אתרוג שלהם" היה נהרג גם הוא, כולנו היינו מרוויחים.
אבל ה"אתרוג" שלנו רצה למצוא חן בעיני ה"עולם", אשר יותר חשוב לו להתיפייף בפלפול חוקי וכביכול מדיני, מאשר לעשות את המעשה הראוי... וכך נולד קרקס יריחו, שגם בצורת סיומו יש עוד אלמנטים קרקסיים.
וכי יש מישהו החושב שצה"ל לא היה כבר שנים מוכן עם תוכניות מגירה, לעשות בדיוק את מה שעשו. אם לא היו לו כאלה, היה צריך לפטר מיד את כל הקצונה הבכירה שלו. אבל היו לו, וזה "קונץ" קטן מאוד לבצע פעולה כזו.
וכאן מופיע קרקס אולמרט סביב קרקס יריחו. התקשורת עשתה מזה סיפור של כביכול החלטה חשובה ונועזת, לבצע מה שהיה מוכן מזמן, והיה צריך להתבצע מזמן. אין כאן שום עוז או החלטה. נהפוך הוא, אם זה לא היה מתבצע היה כאן מחדל שאין כמוהו לחומרה.
אז מה כל ההתלהמות על מי בירך, מי בירך רק בעקיפין ומי לא פרגן למוקיון העומד כרגע בראש הרשות המבצעת, אשר אפילו לא נבחר לתפקיד זה.
לטעמי כל הפרשה היא בזיון אחד גדול של מדינת היהודים בטיפול נכון ברוצחי שריה. אל נשכח שהערבים הם האויב, הם בעצמם אומרים זאת. מטרתם להשמידנו. רצוי מיד, אבל אם לא ניתן אז בשלבים.
באויבים נלחמים. מדברים איתם רק אחרי שחדלו להיות אויבים, אם על ידי הכנעתם הפיזית או כניעתם מרצון, והכרזתם שהם אינם אויבים יותר. כל ההתייפייפות המדינית והחוקית, אינה יכולה להכשיר את השרץ של הרפיסות של ממשלתנו תחת ה"אתרוג". וליורשו לא מגיעה ברכה מיוחדת על ביצוע מה שהיה מוכן מזמן. הדבר היה צריך להתבצע מזמן, והוא רק לא הפריע.
מלכתחילה הייתה זו איוולת של ה"אתרוג" שלנו לאפשר להם לברוח למחבואו של ה"אתרוג" שלהם במוקטעה בראמללה.
הדבר הנכון שכל מדינה המכבדת את עצמה הייתה עושה, אחרי שאויביה המוצהרים רצחו שר משריה, היה להודיעו ל "אתרוג שלהם" שתוך זמן מוקצב עליו להסגירם, אחרת יחשב ל"בן מוות" כמוהם. כמו כן היה צריך להודיע שכל האזור במרחק של 100 מטר סביב המקלט הוא מסוכן, ועל כל אזרח תמים להימנע מלהיכנס לתוכו, ואם יכנס הוא יפגע.
במידה שהרוצחים לא היו מוסגרים היה צריך לפוצץ את המבנה, אם לא מן האוויר אז מן הקרקע, ובכך לגמור עם העניין. ואם ה"אתרוג שלהם" היה נהרג גם הוא, כולנו היינו מרוויחים.
אבל ה"אתרוג" שלנו רצה למצוא חן בעיני ה"עולם", אשר יותר חשוב לו להתיפייף בפלפול חוקי וכביכול מדיני, מאשר לעשות את המעשה הראוי... וכך נולד קרקס יריחו, שגם בצורת סיומו יש עוד אלמנטים קרקסיים.
וכי יש מישהו החושב שצה"ל לא היה כבר שנים מוכן עם תוכניות מגירה, לעשות בדיוק את מה שעשו. אם לא היו לו כאלה, היה צריך לפטר מיד את כל הקצונה הבכירה שלו. אבל היו לו, וזה "קונץ" קטן מאוד לבצע פעולה כזו.
וכאן מופיע קרקס אולמרט סביב קרקס יריחו. התקשורת עשתה מזה סיפור של כביכול החלטה חשובה ונועזת, לבצע מה שהיה מוכן מזמן, והיה צריך להתבצע מזמן. אין כאן שום עוז או החלטה. נהפוך הוא, אם זה לא היה מתבצע היה כאן מחדל שאין כמוהו לחומרה.
אז מה כל ההתלהמות על מי בירך, מי בירך רק בעקיפין ומי לא פרגן למוקיון העומד כרגע בראש הרשות המבצעת, אשר אפילו לא נבחר לתפקיד זה.
לטעמי כל הפרשה היא בזיון אחד גדול של מדינת היהודים בטיפול נכון ברוצחי שריה. אל נשכח שהערבים הם האויב, הם בעצמם אומרים זאת. מטרתם להשמידנו. רצוי מיד, אבל אם לא ניתן אז בשלבים.
באויבים נלחמים. מדברים איתם רק אחרי שחדלו להיות אויבים, אם על ידי הכנעתם הפיזית או כניעתם מרצון, והכרזתם שהם אינם אויבים יותר. כל ההתייפייפות המדינית והחוקית, אינה יכולה להכשיר את השרץ של הרפיסות של ממשלתנו תחת ה"אתרוג". וליורשו לא מגיעה ברכה מיוחדת על ביצוע מה שהיה מוכן מזמן. הדבר היה צריך להתבצע מזמן, והוא רק לא הפריע.