לכל אותם יהודים מודאגים, העושים לילות כימים כדי לחסום את דרכה של הרשעה המאיימת להשתלט עלינו. לכל אותם מקדשי השם, מגורשי גוש קטיף באשר הם שם. לכל החלוצים בוני הארץ במסירות נפש, שחרב חדה של פורענות מתנופפת מעל ראשיהם ולכל אוהבי עמם, תורתם וארצם, העומדים עתה אחוזי חרדה לקראת יום הבחירות הקרב ובא מוקדשות המילים הבאות.
ימים קשים עוברים עלינו. הרבה מונח על כף המאזניים, הרבה מאוד. היום ברור כבר לכולנו, שמאזניים אלה אינן רק מאזני ארץ ישראל השלימה, אלא מאזני היהדות כולה שהיא היא הנושא עליו מתנהל המאבק הרוחני בינינו לבין חורשי רעתה.
לצערנו, מצבו הנפשי והרוחני של "העם" אינו בכי טוב. אומנם מאמינים ובטוחים אנו בקיומה החי של נשמה יהודית שהיא חלק אלו-ה ממעל בכל אחד מישראל, אבל עינינו רואות שגדול כוח לבושי הקליפות המכסים אותה, עד שפעמים רבות אין היא נכרת כלל.
על רקע זה רוצה אני להישיר מבט אל המציאות ולהתכונן לבאות.
"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה", אמרו חז"ל. ולכן אנו מצידנו מחויבים לעשות כל מה שעשינו ועוד נעשה למען השב את העם הזה אל אלוקיו, אל עמו ואל ארצו. פנים אל פנים, פנים מול פנים, כמים פנים אל פנים. אך יחד עם זאת, אם לא נוכל לה, לרשעה גם בקרב הזה, אל נא תיפול רוחנו.
הרבה שלוחים לו למקום. רווח והצלה יעמדו לנו ממקום אחר, ואולי ממקום בלתי צפוי. וגם אם זה לא יקרה שהרי נפלאות דרכי ה' ופניו לא ייראו, בוודאי גם זו תהיה לטובה.
אמת כי קשים הדברים ביותר למי שצורת חייו, ביתו ונכסיו נתונים היום בסכנה, וודאי למי שכבר חווה את אובדנם. קשה להישיר מבט בעיניהם של אלו ולומר דברים כאלה, אך אין מכך מנוס. לא נוכל לנהל את המאבק הזה כאשר אמירת "היה לא תהיה" מרחפת מעלינו, והרי כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. יחד עם זאת, אסור לנו לוותר על מה שנחשוב היותו תמצית חיינו בארץ הזאת. אין לנו אלא לעמוד בעוז אל מול הסיכון והסיכוי, במאבק ארוך ורב קרבות, ולדעת כי בקרב הנוכחי הרבה מונח על כף המאזנים, הרבה מאוד, אך לא הכל.
המאמין בה' ובתורתו, מאמין גם בייעודי נביאיו שבא יבואו, ואף על פי שיתמהמה.
ולכן נעשה ונפעל למען ערכינו תוך שאנו יודעים כי סוף הכבוד לבוא, במוקדם או במאוחר. ולמי שקשה במיוחד עם מה שרואות עיניו, כי נדמה לו שעמנו כולו מכף רגל ועד ראש, ובעיקר הראש, אין בו מתום, אני רוצה להזכיר את הפסוק המדהים בפרשת תזריע: "וראה הכהן והנה כיסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע, כולו הפך לבן טהור הוא", שעליו כותב הכלי יקר: "ורבותינו ז"ל למדו מזה דרך דרש, אין משיח בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, שנאמר: 'כולו הפך לבן טהור הוא'. רמז לדבר, הפך לבן, כשהמילה הפוכה יהיה נבל, ורצה לומר, כשכולם ינבלו צור ישועתם, אז יטהר ד' בהכרח כל הארץ מגילוליה. וראייתם מנגע זה הבא על צד העונש, וכשכולו הפך לבן ודאי החוטא יתן אל ליבו לשוב. כך ישראל, כשיראו שכל המלכות יהפך למינות ויראו כי אפס עצור ועזוב, ודאי יתנו אז אל ליבם לשוב בתשובה שלמה אל ה', ואז טהור הוא".
אמן, כן יהי רצון.
ימים קשים עוברים עלינו. הרבה מונח על כף המאזניים, הרבה מאוד. היום ברור כבר לכולנו, שמאזניים אלה אינן רק מאזני ארץ ישראל השלימה, אלא מאזני היהדות כולה שהיא היא הנושא עליו מתנהל המאבק הרוחני בינינו לבין חורשי רעתה.
לצערנו, מצבו הנפשי והרוחני של "העם" אינו בכי טוב. אומנם מאמינים ובטוחים אנו בקיומה החי של נשמה יהודית שהיא חלק אלו-ה ממעל בכל אחד מישראל, אבל עינינו רואות שגדול כוח לבושי הקליפות המכסים אותה, עד שפעמים רבות אין היא נכרת כלל.
על רקע זה רוצה אני להישיר מבט אל המציאות ולהתכונן לבאות.
"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה", אמרו חז"ל. ולכן אנו מצידנו מחויבים לעשות כל מה שעשינו ועוד נעשה למען השב את העם הזה אל אלוקיו, אל עמו ואל ארצו. פנים אל פנים, פנים מול פנים, כמים פנים אל פנים. אך יחד עם זאת, אם לא נוכל לה, לרשעה גם בקרב הזה, אל נא תיפול רוחנו.
הרבה שלוחים לו למקום. רווח והצלה יעמדו לנו ממקום אחר, ואולי ממקום בלתי צפוי. וגם אם זה לא יקרה שהרי נפלאות דרכי ה' ופניו לא ייראו, בוודאי גם זו תהיה לטובה.
אמת כי קשים הדברים ביותר למי שצורת חייו, ביתו ונכסיו נתונים היום בסכנה, וודאי למי שכבר חווה את אובדנם. קשה להישיר מבט בעיניהם של אלו ולומר דברים כאלה, אך אין מכך מנוס. לא נוכל לנהל את המאבק הזה כאשר אמירת "היה לא תהיה" מרחפת מעלינו, והרי כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. יחד עם זאת, אסור לנו לוותר על מה שנחשוב היותו תמצית חיינו בארץ הזאת. אין לנו אלא לעמוד בעוז אל מול הסיכון והסיכוי, במאבק ארוך ורב קרבות, ולדעת כי בקרב הנוכחי הרבה מונח על כף המאזנים, הרבה מאוד, אך לא הכל.
המאמין בה' ובתורתו, מאמין גם בייעודי נביאיו שבא יבואו, ואף על פי שיתמהמה.
ולכן נעשה ונפעל למען ערכינו תוך שאנו יודעים כי סוף הכבוד לבוא, במוקדם או במאוחר. ולמי שקשה במיוחד עם מה שרואות עיניו, כי נדמה לו שעמנו כולו מכף רגל ועד ראש, ובעיקר הראש, אין בו מתום, אני רוצה להזכיר את הפסוק המדהים בפרשת תזריע: "וראה הכהן והנה כיסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע, כולו הפך לבן טהור הוא", שעליו כותב הכלי יקר: "ורבותינו ז"ל למדו מזה דרך דרש, אין משיח בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, שנאמר: 'כולו הפך לבן טהור הוא'. רמז לדבר, הפך לבן, כשהמילה הפוכה יהיה נבל, ורצה לומר, כשכולם ינבלו צור ישועתם, אז יטהר ד' בהכרח כל הארץ מגילוליה. וראייתם מנגע זה הבא על צד העונש, וכשכולו הפך לבן ודאי החוטא יתן אל ליבו לשוב. כך ישראל, כשיראו שכל המלכות יהפך למינות ויראו כי אפס עצור ועזוב, ודאי יתנו אז אל ליבם לשוב בתשובה שלמה אל ה', ואז טהור הוא".
אמן, כן יהי רצון.