מכתב שנכתב ע"י אדרת גרוס ממורג, כיום בטנא עומרים, לחיילים שהגיעו לאבטח את הישוב והשתתפו בגירוש.
בימים האחרונים, אני מתלבטת אם לצאת מהבית. המפגש עם כוחות הגירוש שמשרתים כעת ביישוב, מצריך תעצומות נפש. מאז שהגעתם, התגברו הסיוטים, והניסיון לחיות בתוך איזושהי שיגרה נהפך לבלתי אפשרי. ואני שואלת את עצמי: כיצד ייתכן, שאני ומשפחתי, שבכל פעם שהגיעו חיילים למורג, דאגנו לקדם אותם במכתבי תודה ובעוגות, להזמין אותם בשבת ובעיקר, לעטוף אותם בהמון אהבה ולפתע מרגישים כלפיכם דחייה, כעס ואפילו שנאה?!
אני מביטה בכם ושואלת: במה אתם שונים מאותם החיילים שאהבנו כל כך? הלא אתם יכולתם להיות שם אז ולקבל את אותו היחס החם. אלא, שלא כך היה. אתם הגעתם לגוש בזמן אחר ובתפקיד אחר. ואני עומדת תוהה: איך, איך הצליחו לשכנע אתכם להשתתף בפשע הגדול?!
אני מבינה שאתם פשוט לא מבינים! ולכן ראיתי לנכון לנסות ולהסביר לכם קצת במה הייתם שותפים, כך שאולי והלוואי, לא תחזרו על הפשע ותעבירו הלאה לדורות הבאים כיצד צריך יהודי גאה לחיות עפ"י עקרונות וערכים, שהם חשובים ומשמעותיים לפעמים עוד יותר מצרכים אישיים.
אני רואה זאת כחובתנו, המגורשים, להבהיר לכם למה גרמתם. אנסה לפרט בפניכם מעט מן התוצאות הנוראות של מעשיכם הנמהרים:
קשה לתאר את גודל הכאב כפי שקשה לתאר לכל מי שלא חווה אותו, אולם התוצאות שבשטח מוכיחות את עוצמתו: מספר בני נוער מאושפזים במחלקה פסיכיאטרית, עשרות נוספים נשרו ממסגרות חינוכיות ואינם מעוניינים לשרת בצבא שבגד בהם, עשרות אנשים עברו אירועי לב ולקו במחלות שונות בעקבות הגירוש, ילדים בוגרים חזרו להרטיב ואחרים מתמודדים עם סיוטים בלילות. זוגות רבים עומדים על סף גירושין כיוון שלא הצליחו להתמודד יחד עם המשבר, מאות משפחות הפכו לעניות וחסרות כל.
אל תקנו את סיפורי התקשורת של הפיצויים. אם אתם רוצים, תציצו לחשבון הבנק שלי ותבינו שהכל "כסתך" ומעבר לכך, וודאי אתם יודעים, ששום הון שבעולם לא יוכל לפצות אדם על אובדן הסיפוק והשמחה של חיי עמל לעומת חיי בטלה.
אבל כמובן שלא טרחתם לברר את הדברים עד הסוף. למה? אולי מפני שזה לא היה מספיק חשוב לכם?! אולי כי חשבתם על עצמכם ולא על הציבור, אחיכם, שבהם אתם פוגעים?!
שווה בנפשך שיש לך חבר שהוא יועץ השקעות במקצועו. מאז ומתמיד הזהיר אותך החבר שלא להתקרב למניות של חברת חמס. הוא טוען שזו חברה לא אמינה ויש חשש כבד שאם תשקיע בחברה זו את הונך, תאבד את כולו. את מירב הצלחתו כיועץ, ניתן לזקוף לכך שתמיד התרחק מחברת חמס ודומותיה שלא עמדו בהתחייבויותיהן.עצותיו בד"כ היו לא רלוונטיות לגביך, כיוון שלא היה לך מה להשקיע. אלא, שיום אחד, זכית בסכום רציני, ירושה שנפלה בחלקך. הירושה הועברה אליך בתנאי אחד: עליך לשמר אותה היטב, ולדאוג לצמיחתה על מנת שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות ממנה.
פנית כמובן להתייעץ בחברך הטוב, יועץ ההשקעות, והוא הפלא ופלא ממליץ לך דווקא להשקיע בחברת חמס. (מתברר שהוא עשה איתם איזושהי עסקה, אבל את זה, הוא לא טרח לספר לך).
עצור רגע וחשוב: כיצד היית נוהג? האם היית ניגש מיד להשקיע באותה חברה לא יציבה ומסכן בכך את כל הונך או שהיית הולך ומתייעץ עם יועץ נוסף, ומברר את העניין לפרטיו ומנסה להבין, כיצד זה שינה חברך את דעתו מן הקצה אל הקצה לפני שהיית מסכן את הונך?
כל בר דעת היה בוודאי בודק את הדברים לעומקם לפני שהיה מסתכן, שהרי הוא נושא באחריות גדולה גם כלפי הדורות הבאים.
ואם היית הולך ומשקיע בלי לברר ואח"כ מאבד את כל הונך. כאשר היה פונה אליך ילדך, ושואל: אבא, מדוע לא נותר דבר מן ההון? האם היית יכול להסתפק בתשובה "זה בגלל שהחבר שלי אמר לי שכדאי"? ומה היית עונה כשהבן היה שואל: "אבל למה סמכת עליו, האם העניין לא היה חשוב מספיק שתבדוק את הדברים בעצמך"?
אני פונה כעת אל מי מכם שיש לו ערכים והוא מוכן להקרבה אישית עבורם, וסביר להניח שזה רובכם, הלא אלמלא כן, ספק אם הייתם מתגייסים ומוכנים לסכן חייכם עבור מדינת ישראל. ומי שאין לו ערכים שכאלו אין לי דין ודברים איתו, ואיני מצפה ממנו לאנושיות. אבל מי שכן, ומודע לכך שיבוא היום וייתן את הדין על כל מעשיו, האם הוא באמת סובר לעצמו שהתירוץ: "אמרו לי לעשות כך" יעבור?!
וכשיבוא היום, שלצערנו הוא יגיע מהר מאוד, ותראו את החמאס רוקד על חורבות גוש קטיף ויורה משם קאסמים אל דרום המדינה, כיצד תענו לילד באשקלון שייפגע מקאסם? כיצד תסבירו לו שאתם סייעתם לחמאס להגיע לאזורים שמהם יוכלו לפגוע בו ביתר קלות?
כיצד תסבירו לילדים שלי, שפעם ישבו על ברכי החיילים וקיבלו טרמפים בג'יפ ועכשיו, רועדים מפחד כשרואים חייל, מדוע גרשתם אותם? ילדים שגדלו עם אמון בצה"ל, ילדים שהתמודדו עם קשיי בטחון רבים, אבל תמיד ידעו שאפשר לסמוך על צה"ל, שהם ידאגו "להחזיר" למי שמנסה לפגוע בהם. כיצד תסבירו לילד זה שמאבד את ביתו, חבריו וכל מה שאהב, שגרשתם אותו מפני שפחדתם להגן עליו, מפני שהעדפתם לברוח מהמערכה?!
כיצד תבהירו לו שאותו צבא, שלא מסוגל היה לגייס את הכוחות הנדרשים כדי להגן עליו הצליח לגייס עשרות אלפי חיילים על מנת לגרשו מביתו?
כיצד תסבירו לילד שלכם כאשר יתגייס, מה אתם עשיתם בצבא, כיצד תסבירו לו שאתם גרשתם יהודים מבתיהם בתגובה לטרור פלשתיני?
כיצד תסבירו לכל אותם לוחמים שמסרו נפשם על כיבוש הארץ והגנתה, שהעבירו אליכם את הזכות והאחריות לשמור על ארץ קדשנו, שאתם ברחתם, מסרתם חלקים מארצנו לידי האויב?
כיצד תענו לאבותינו, שכל שנות שהותם בגלות חלמו להגיע לארץ, למקום שבו לא יחוללו קודשי ישראל בראותם בתי כנסת בארץ ישראל עולים באש כפי שראו בשנים הקשות באירופה?!
אל תנסו להצטדק ולהטיל את האשמה על אחרים. כולכם יודעים היטב שהאסונות הגדולים ביותר של ההיסטוריה יכולים היו להימנע אם אנשים היו עוצרים רגע, וחושבים. אם אנשים היו לוקחים אחריות על מעשיהם וחושבים לפני שהם ממלאים פקודה בעיוורון. כמובן, שבשביל שתשקיעו מחשבה במעשיכם, עליכם להבין את המשמעות הקשה שלהם, ואת זה כנראה, לא טרחתם לברר.
אינכם בהמות, אלוקים חנן אתכם בדעת, השתמשו בו! וכולנו ראינו לא מזמן בעמונה, כיצד יכולה חוסר חשיבה להתדרדר עד כדי מלחמת אחים ולא רחוק היה מלהגיע שם לרצח של ממש. האם גם הם לא היו אשמים? האם אותו שוטר שהרים אלה לאדם בראש פטור מלתת את הדין מפני ש"מילא פקודה"? היכן נמצא הגבול? ואין ספק שחמורה פי כמה הפגיעה הנפשית שנגרמה לתושבי הגוש מאשר הפגיעות הפיזיות שבעמונה. יש לחשוב ולברר מאיזה מקום אדם כן מתחיל להיות אחראי למעשיו?
דעו לכם, שאף אם לא רצחתם את אחיכם מגוש קטיף באופן ישיר, הרי שהשתתפתם בהרס חייהם של אנשים רבים שלא יצליחו להתאושש ולעמוד על רגליהם.
ואלו שכן, ואני מקווה שרבים יצליחו, ישאו על גופם צלקת עמוקה וכואבת. אמת, העם היהודי מורגל בגירוש וחורבן, אבל הכאב העמוק ביותר הוא שהגירוש והחורבן בוצעו ע"י ממלאי פקודות יהודים.
אני מקווה, ולא מתוך רצון לנקמה אלא מתוך דאגה לעתיד העם והארץ, שגם אתם תשאו על גופכם את אותה הצלקת, והיא תשמש לכם לאות זיכרון שימנע הישנות פשעים כאלו בעתיד.
אני מקווה, שפעם הבאה שתראה אותי בישוב, לא תנסה להצטדק, אלא רק תביע חרטה. תבטיח לי שלו היית עומד שוב במצב כזה לא היית מבצע פקודה מבלי לחשוב.
בימים האחרונים, אני מתלבטת אם לצאת מהבית. המפגש עם כוחות הגירוש שמשרתים כעת ביישוב, מצריך תעצומות נפש. מאז שהגעתם, התגברו הסיוטים, והניסיון לחיות בתוך איזושהי שיגרה נהפך לבלתי אפשרי. ואני שואלת את עצמי: כיצד ייתכן, שאני ומשפחתי, שבכל פעם שהגיעו חיילים למורג, דאגנו לקדם אותם במכתבי תודה ובעוגות, להזמין אותם בשבת ובעיקר, לעטוף אותם בהמון אהבה ולפתע מרגישים כלפיכם דחייה, כעס ואפילו שנאה?!
אני מביטה בכם ושואלת: במה אתם שונים מאותם החיילים שאהבנו כל כך? הלא אתם יכולתם להיות שם אז ולקבל את אותו היחס החם. אלא, שלא כך היה. אתם הגעתם לגוש בזמן אחר ובתפקיד אחר. ואני עומדת תוהה: איך, איך הצליחו לשכנע אתכם להשתתף בפשע הגדול?!
אני מבינה שאתם פשוט לא מבינים! ולכן ראיתי לנכון לנסות ולהסביר לכם קצת במה הייתם שותפים, כך שאולי והלוואי, לא תחזרו על הפשע ותעבירו הלאה לדורות הבאים כיצד צריך יהודי גאה לחיות עפ"י עקרונות וערכים, שהם חשובים ומשמעותיים לפעמים עוד יותר מצרכים אישיים.
אני רואה זאת כחובתנו, המגורשים, להבהיר לכם למה גרמתם. אנסה לפרט בפניכם מעט מן התוצאות הנוראות של מעשיכם הנמהרים:
קשה לתאר את גודל הכאב כפי שקשה לתאר לכל מי שלא חווה אותו, אולם התוצאות שבשטח מוכיחות את עוצמתו: מספר בני נוער מאושפזים במחלקה פסיכיאטרית, עשרות נוספים נשרו ממסגרות חינוכיות ואינם מעוניינים לשרת בצבא שבגד בהם, עשרות אנשים עברו אירועי לב ולקו במחלות שונות בעקבות הגירוש, ילדים בוגרים חזרו להרטיב ואחרים מתמודדים עם סיוטים בלילות. זוגות רבים עומדים על סף גירושין כיוון שלא הצליחו להתמודד יחד עם המשבר, מאות משפחות הפכו לעניות וחסרות כל.
אל תקנו את סיפורי התקשורת של הפיצויים. אם אתם רוצים, תציצו לחשבון הבנק שלי ותבינו שהכל "כסתך" ומעבר לכך, וודאי אתם יודעים, ששום הון שבעולם לא יוכל לפצות אדם על אובדן הסיפוק והשמחה של חיי עמל לעומת חיי בטלה.
אבל כמובן שלא טרחתם לברר את הדברים עד הסוף. למה? אולי מפני שזה לא היה מספיק חשוב לכם?! אולי כי חשבתם על עצמכם ולא על הציבור, אחיכם, שבהם אתם פוגעים?!
שווה בנפשך שיש לך חבר שהוא יועץ השקעות במקצועו. מאז ומתמיד הזהיר אותך החבר שלא להתקרב למניות של חברת חמס. הוא טוען שזו חברה לא אמינה ויש חשש כבד שאם תשקיע בחברה זו את הונך, תאבד את כולו. את מירב הצלחתו כיועץ, ניתן לזקוף לכך שתמיד התרחק מחברת חמס ודומותיה שלא עמדו בהתחייבויותיהן.עצותיו בד"כ היו לא רלוונטיות לגביך, כיוון שלא היה לך מה להשקיע. אלא, שיום אחד, זכית בסכום רציני, ירושה שנפלה בחלקך. הירושה הועברה אליך בתנאי אחד: עליך לשמר אותה היטב, ולדאוג לצמיחתה על מנת שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות ממנה.
פנית כמובן להתייעץ בחברך הטוב, יועץ ההשקעות, והוא הפלא ופלא ממליץ לך דווקא להשקיע בחברת חמס. (מתברר שהוא עשה איתם איזושהי עסקה, אבל את זה, הוא לא טרח לספר לך).
עצור רגע וחשוב: כיצד היית נוהג? האם היית ניגש מיד להשקיע באותה חברה לא יציבה ומסכן בכך את כל הונך או שהיית הולך ומתייעץ עם יועץ נוסף, ומברר את העניין לפרטיו ומנסה להבין, כיצד זה שינה חברך את דעתו מן הקצה אל הקצה לפני שהיית מסכן את הונך?
כל בר דעת היה בוודאי בודק את הדברים לעומקם לפני שהיה מסתכן, שהרי הוא נושא באחריות גדולה גם כלפי הדורות הבאים.
ואם היית הולך ומשקיע בלי לברר ואח"כ מאבד את כל הונך. כאשר היה פונה אליך ילדך, ושואל: אבא, מדוע לא נותר דבר מן ההון? האם היית יכול להסתפק בתשובה "זה בגלל שהחבר שלי אמר לי שכדאי"? ומה היית עונה כשהבן היה שואל: "אבל למה סמכת עליו, האם העניין לא היה חשוב מספיק שתבדוק את הדברים בעצמך"?
אני פונה כעת אל מי מכם שיש לו ערכים והוא מוכן להקרבה אישית עבורם, וסביר להניח שזה רובכם, הלא אלמלא כן, ספק אם הייתם מתגייסים ומוכנים לסכן חייכם עבור מדינת ישראל. ומי שאין לו ערכים שכאלו אין לי דין ודברים איתו, ואיני מצפה ממנו לאנושיות. אבל מי שכן, ומודע לכך שיבוא היום וייתן את הדין על כל מעשיו, האם הוא באמת סובר לעצמו שהתירוץ: "אמרו לי לעשות כך" יעבור?!
וכשיבוא היום, שלצערנו הוא יגיע מהר מאוד, ותראו את החמאס רוקד על חורבות גוש קטיף ויורה משם קאסמים אל דרום המדינה, כיצד תענו לילד באשקלון שייפגע מקאסם? כיצד תסבירו לו שאתם סייעתם לחמאס להגיע לאזורים שמהם יוכלו לפגוע בו ביתר קלות?
כיצד תסבירו לילדים שלי, שפעם ישבו על ברכי החיילים וקיבלו טרמפים בג'יפ ועכשיו, רועדים מפחד כשרואים חייל, מדוע גרשתם אותם? ילדים שגדלו עם אמון בצה"ל, ילדים שהתמודדו עם קשיי בטחון רבים, אבל תמיד ידעו שאפשר לסמוך על צה"ל, שהם ידאגו "להחזיר" למי שמנסה לפגוע בהם. כיצד תסבירו לילד זה שמאבד את ביתו, חבריו וכל מה שאהב, שגרשתם אותו מפני שפחדתם להגן עליו, מפני שהעדפתם לברוח מהמערכה?!
כיצד תבהירו לו שאותו צבא, שלא מסוגל היה לגייס את הכוחות הנדרשים כדי להגן עליו הצליח לגייס עשרות אלפי חיילים על מנת לגרשו מביתו?
כיצד תסבירו לילד שלכם כאשר יתגייס, מה אתם עשיתם בצבא, כיצד תסבירו לו שאתם גרשתם יהודים מבתיהם בתגובה לטרור פלשתיני?
כיצד תסבירו לכל אותם לוחמים שמסרו נפשם על כיבוש הארץ והגנתה, שהעבירו אליכם את הזכות והאחריות לשמור על ארץ קדשנו, שאתם ברחתם, מסרתם חלקים מארצנו לידי האויב?
כיצד תענו לאבותינו, שכל שנות שהותם בגלות חלמו להגיע לארץ, למקום שבו לא יחוללו קודשי ישראל בראותם בתי כנסת בארץ ישראל עולים באש כפי שראו בשנים הקשות באירופה?!
אל תנסו להצטדק ולהטיל את האשמה על אחרים. כולכם יודעים היטב שהאסונות הגדולים ביותר של ההיסטוריה יכולים היו להימנע אם אנשים היו עוצרים רגע, וחושבים. אם אנשים היו לוקחים אחריות על מעשיהם וחושבים לפני שהם ממלאים פקודה בעיוורון. כמובן, שבשביל שתשקיעו מחשבה במעשיכם, עליכם להבין את המשמעות הקשה שלהם, ואת זה כנראה, לא טרחתם לברר.
אינכם בהמות, אלוקים חנן אתכם בדעת, השתמשו בו! וכולנו ראינו לא מזמן בעמונה, כיצד יכולה חוסר חשיבה להתדרדר עד כדי מלחמת אחים ולא רחוק היה מלהגיע שם לרצח של ממש. האם גם הם לא היו אשמים? האם אותו שוטר שהרים אלה לאדם בראש פטור מלתת את הדין מפני ש"מילא פקודה"? היכן נמצא הגבול? ואין ספק שחמורה פי כמה הפגיעה הנפשית שנגרמה לתושבי הגוש מאשר הפגיעות הפיזיות שבעמונה. יש לחשוב ולברר מאיזה מקום אדם כן מתחיל להיות אחראי למעשיו?
דעו לכם, שאף אם לא רצחתם את אחיכם מגוש קטיף באופן ישיר, הרי שהשתתפתם בהרס חייהם של אנשים רבים שלא יצליחו להתאושש ולעמוד על רגליהם.
ואלו שכן, ואני מקווה שרבים יצליחו, ישאו על גופם צלקת עמוקה וכואבת. אמת, העם היהודי מורגל בגירוש וחורבן, אבל הכאב העמוק ביותר הוא שהגירוש והחורבן בוצעו ע"י ממלאי פקודות יהודים.
אני מקווה, ולא מתוך רצון לנקמה אלא מתוך דאגה לעתיד העם והארץ, שגם אתם תשאו על גופכם את אותה הצלקת, והיא תשמש לכם לאות זיכרון שימנע הישנות פשעים כאלו בעתיד.
אני מקווה, שפעם הבאה שתראה אותי בישוב, לא תנסה להצטדק, אלא רק תביע חרטה. תבטיח לי שלו היית עומד שוב במצב כזה לא היית מבצע פקודה מבלי לחשוב.