הזמריר של "קדימה" צריך היה להיות ברוח: "כך הולכים הכובסים". שוב ושוב משתמשים בביטויים מוטעים בכוונה, ומטעים בזדון, בסיועה של התקשורת "החוקרת" והמגויסת, המאמצת את הביטויים בלי לבחון אותם ואת ריקנותם. השופט היהודי-האמריקאי לואיס ברנדייס נהג לומר ש"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". תפקידה של תקשורת חוקרת אמינה היה לשפוך אור על ביטויים מסוג זה, במקום לאמצם ולהחדירם לתודעת הציבור, בשירות מסע הבחירות של "קדימה".
דוגמאות:
"גושי ההתיישבות": ראש וראשון לביטויים אלה הוא "גושי ההתיישבות", שכביכול מתכוונת "קדימה" לשמור בידי ישראל בעקבות כל בריחה, עם הסכם או בלעדיו. ההנחה היא שקיים קונצנזוס לפיו בכל מצב עתידי יישארו ה"גושים" בידי ישראל. האם מישהו חישב את שטחם של ה"גושים"? האם מישהו טרח לחשוף בפני הציבור שמדובר בפירורים בלבד מתוך שטחי יהודה ושומרון?
"התנתקות": מעבר ליצירת בעיית פליטים יהודים בארצם, לא נותר ממנה דבר. האיש הנושא בתואר שר הביטחון ממשיך לעסוק באספקת שירותים ותשתיות לאויב, "סוגיית המעברים", במקום לעסוק בביטחון ישראל מול האויב המאיים לפגוע בתשתיות חיוניות לישראל באזור אשקלון והאישה הנושאת בתפקיד השרה לקליטת העלייה (היהודית) עוסקת בהטפה לקליטת ערבים ביהודה ובשומרון, מעשה מסוכן שרק יחמיר את המציאות הדמוגרפית ממערב לירדן. אם "קדימה" כה גאה ב"התנתקות", מדוע שריה משקיעים חלק ניכר מזמנם ומכספינו במה שקורה "שם"?
"התכנסות": אחותה הצעירה של ה"התנתקות", נולדה זה עתה במכבסה. בעבר "שטחי כינוס" שימשו להיערכות לקראת יציאה לפעולה ולהעברת המלחמה לשטח האויב. היום אותו פועל, כנס, משמש למטרה ההפוכה, לקדם את האויב קדימה אל ה"מתכנסים", שהם בעצם מתכווצים.
"גדר ההפרדה או הביטחון": שוב ושוב מזכירים את גדר הכזבים, עגל הזהב של חיים רמון, דן מרגלית וחבריהם לקשר שלטון-תקשורת-הון. אין מדובר ב"הפרדה". הרי כתוצאה מה"הפרדה" לא ייווצר מצב של "הם שם ואנחנו פה", אלא "הם שם והם פה", כי רק אוכלוסייה אחת מיועדת לגירוש. אין מדובר ב"ביטחון", כי הקסאמים חולפים ויחלפו מעל הגדר והמחבלים מתחתיה, בואכה גוש אשקלון, גוש השרון, גוש נתב"ג ודומיהם. אין מדובר ב"גבול מדיני" שיננו לנו כוהני הגדר, אך בפועל מתוכננת הגדר לשמש יעד ל"מתכנסים" וגבול מזרחי ליהודים.
"פיתוח הנגב והגליל": במה עדיף ומוסרי יותר ייהודם של אזורים אלה על-פני ייהודם של אזורי יהודה ושומרון. האם 19 שנים (1948-1967), מחצית האחוז בלבד מתולדות עם ישראל, שבהם היו אזורים אלה כבושים בידי הערבים צריכות לקבוע את יחסנו לנגב ולגליל כ"שלנו", וליהודה ולשומרון כ"שלהם"? האם כל השיקולים ה"מוסריים" נגד התנחלויות בשומרון אינם תקפים גם לגבי מצפים בגליל? האם מטרת הקמתה של אריאל על כביש חוצה שומרון אינה זהה לייעודה של כרמיאל על כביש חוצה גליל? האם השגת רוב יהודי במערב השומרון אינה מעשית וקרובה יותר ואף חיונית יותר מהשגת רוב יהודי בגליל? כיצד תורמים ויתור על חוף הנגב המערבי וסיכון העיר אשקלון לפיתוח הנגב?
בישראל על-פי "קדימה" פועלת מכבסת המילים יומם ולילה, כדי להשלות את הציבור ולהרדימו. בישראל שבה קיים לכאורה חופש עיתונות, העיתונות עצמה מוותרת עליו ומתגייסת ברובה המכריע לשיווק מוצרי המכבסה, במקום לשפוך עליהם את אור השמש, שהוא חומר החיטוי הטוב ביותר. שוב ושוב נראה שתפקידה מצטמק, "מתכנס", לשיר הלל לכובסים.
דוגמאות:
"גושי ההתיישבות": ראש וראשון לביטויים אלה הוא "גושי ההתיישבות", שכביכול מתכוונת "קדימה" לשמור בידי ישראל בעקבות כל בריחה, עם הסכם או בלעדיו. ההנחה היא שקיים קונצנזוס לפיו בכל מצב עתידי יישארו ה"גושים" בידי ישראל. האם מישהו חישב את שטחם של ה"גושים"? האם מישהו טרח לחשוף בפני הציבור שמדובר בפירורים בלבד מתוך שטחי יהודה ושומרון?
"התנתקות": מעבר ליצירת בעיית פליטים יהודים בארצם, לא נותר ממנה דבר. האיש הנושא בתואר שר הביטחון ממשיך לעסוק באספקת שירותים ותשתיות לאויב, "סוגיית המעברים", במקום לעסוק בביטחון ישראל מול האויב המאיים לפגוע בתשתיות חיוניות לישראל באזור אשקלון והאישה הנושאת בתפקיד השרה לקליטת העלייה (היהודית) עוסקת בהטפה לקליטת ערבים ביהודה ובשומרון, מעשה מסוכן שרק יחמיר את המציאות הדמוגרפית ממערב לירדן. אם "קדימה" כה גאה ב"התנתקות", מדוע שריה משקיעים חלק ניכר מזמנם ומכספינו במה שקורה "שם"?
"התכנסות": אחותה הצעירה של ה"התנתקות", נולדה זה עתה במכבסה. בעבר "שטחי כינוס" שימשו להיערכות לקראת יציאה לפעולה ולהעברת המלחמה לשטח האויב. היום אותו פועל, כנס, משמש למטרה ההפוכה, לקדם את האויב קדימה אל ה"מתכנסים", שהם בעצם מתכווצים.
"גדר ההפרדה או הביטחון": שוב ושוב מזכירים את גדר הכזבים, עגל הזהב של חיים רמון, דן מרגלית וחבריהם לקשר שלטון-תקשורת-הון. אין מדובר ב"הפרדה". הרי כתוצאה מה"הפרדה" לא ייווצר מצב של "הם שם ואנחנו פה", אלא "הם שם והם פה", כי רק אוכלוסייה אחת מיועדת לגירוש. אין מדובר ב"ביטחון", כי הקסאמים חולפים ויחלפו מעל הגדר והמחבלים מתחתיה, בואכה גוש אשקלון, גוש השרון, גוש נתב"ג ודומיהם. אין מדובר ב"גבול מדיני" שיננו לנו כוהני הגדר, אך בפועל מתוכננת הגדר לשמש יעד ל"מתכנסים" וגבול מזרחי ליהודים.
"פיתוח הנגב והגליל": במה עדיף ומוסרי יותר ייהודם של אזורים אלה על-פני ייהודם של אזורי יהודה ושומרון. האם 19 שנים (1948-1967), מחצית האחוז בלבד מתולדות עם ישראל, שבהם היו אזורים אלה כבושים בידי הערבים צריכות לקבוע את יחסנו לנגב ולגליל כ"שלנו", וליהודה ולשומרון כ"שלהם"? האם כל השיקולים ה"מוסריים" נגד התנחלויות בשומרון אינם תקפים גם לגבי מצפים בגליל? האם מטרת הקמתה של אריאל על כביש חוצה שומרון אינה זהה לייעודה של כרמיאל על כביש חוצה גליל? האם השגת רוב יהודי במערב השומרון אינה מעשית וקרובה יותר ואף חיונית יותר מהשגת רוב יהודי בגליל? כיצד תורמים ויתור על חוף הנגב המערבי וסיכון העיר אשקלון לפיתוח הנגב?
בישראל על-פי "קדימה" פועלת מכבסת המילים יומם ולילה, כדי להשלות את הציבור ולהרדימו. בישראל שבה קיים לכאורה חופש עיתונות, העיתונות עצמה מוותרת עליו ומתגייסת ברובה המכריע לשיווק מוצרי המכבסה, במקום לשפוך עליהם את אור השמש, שהוא חומר החיטוי הטוב ביותר. שוב ושוב נראה שתפקידה מצטמק, "מתכנס", לשיר הלל לכובסים.