מפלגת "קדימה", עצם שמה חושף תעלול לשוני זול ומפוקפק. היא ללא ספק המושחתת ביותר מבין כל המפלגות המתמודדות בבחירות, ואף זאת, המושחתת ביותר בתולדות מדינת ישראל. לא היה מקרה כה קיצוני של ריסוק הנורמות הדמוקרטיות והתקינות השלטונית כפי שנתגלו ע"י "קדימה", במעשיו של אריאל שרון ושותפיו לעבירה הפוליטית.
יש באמתחתם של חברי "קדימה" מקרים של מעידות מוסריות וחשדות לאי-סדרים, ביחס למינויים וכספים, כמו אצל עומרי שרון, צחי הנגבי ואהוד אולמרט. אך המקרה הכולל של "קדימה", כקולקטיב פוליטי, הוא ייחודי ונוראי לאין ערוך.
לב הסיאוב של "תיק קדימה" איננו מתייחס לעריקה בודדת "כלנתריזמית" של חבר כנסת אחד. ב"קדימה" התרחשה בגידה גורפת בבוחרי הליכוד ובעריקה המונית של נבחריו, בסילוף גמור של רצון העם והכללים המקובלים שמסדירים את הזיקה בין אזרחים לבין נציגיהם הפוליטיים. המפולת הדמוקרטית מזדקרת גם נוכח העובדה שלא קמה מחאה ציבורית אפילו המזערית ביותר.
התקשורת, שלפני שנים רדפה ראש ממשלה מסוים וטרחה להבליט פרשת הובלות מינורית של ספרים או צעצועים כשיא השחיתות במדינה, מילאה פיה מים מול צעדיה הפסולים של "קדימה". למותר לציין, שלא נמצא סעד משפטי לעוולות הסדרתיות של מפלגת שרון זו.
כולם התגייסו לשמור על ה"אתרוג" כאשר סוכת דוד הולכת ונופלת.
"קדימה", כמפלגה שלא התמודדה בבחירות ב-2003, מאיישת את כסאות הממשלה זה חודשים רבים מבלי שנבחרה כלל. אכן אז ב- 2003 הסתערו הבוחרים על הקלפיות ושמו, מתוך הזדהות רעיונית ברורה, המון פתקים לליכוד. אך פתקים אלה הועברו בלא צדק ל"קדימה" לאחר-מכן. איך קרה אינוס ציבורי כזה מבלי שהושמעה זעקה בשדה הפוליטי והתקשורתי?
נשאל עוד, מדוע ללכת ולהצביע אם הפוליטיקאים יפעלו בניגוד גמור למנדט הדמוקרטי שיזכו לו? עיקור ההליך הדמוקרטי סירס למעשה את הבסיס המוסרי של ממשלת ישראל המכהנת בימים אלה, ואולי זו שתקום בעוד חודש.
באמצע הדרך, לאחר בחירות שתוצאותיהן חדות ומרשימות ביותר, נערך פוטץ' פוליטי בלתי צפוי שהכה רבים וטובים בתדהמה. התברר שדברי שרון המפורסמים לגבי גוש קטיף, "שדין נצרים כדין תל אביב", ביטאו עמדה שקרית בעליל.
נוטשי הליכוד, כמו אהוד אולמרט, ציפי לבני, מאיר שיטרית, אברהם הרשנזון, זאב בוים, רוני בראון, רוחמה אברהם ואחרים, ביזו את שולחיהם במעשה נואל, בזחיחות דעת מופגנת ובלי בושה בכלל. זו הפרת האמנה הבלתי כתובה בין בוחר ונבחר, כאשר ערך הנאמנות ניצב בלב ההוויה הדמוקרטית. חברי "קדימה" סטו ממדיניות הליכוד המקובלת, שתמכה במפעל ההתיישבות ודגלה בעמדה שאין נסיגה בלי תמורה מן הצד הערבי. האופן שבו פעלו שרון ורעיו בעניין ה"התנתקות" הייתה עבירה על איכות השלטון בישראל. לא סתם אי דיוק של פוליטיקאי, אלא מעשה רמייה חמור.
אריאל שרון, שנבחר למנהיג הליכוד ולראש הממשלה, החליף את קווי המדיניות ולאחר מכן שיוכו המפלגתי באמצע הקדנציה. נוכח משאל מתפקדי הליכוד בסוגיית ה"התנתקות" מעזה וצפון השומרון, הבטיח שרון לקיים את תוצאות הצבעת חברי המפלגה. אבל, בניגוד להבטחה מפורשת, התנער בגסות ובביטול מ"דין הבוחר" בליכוד. שרון הפסיד בהצבעה ודהר "קדימה" לבצע מדיניות שנדחתה ע"י מפלגתו.
שרון וחבריו במועדון העריקים הובילו בהמשך לתחנת הצחנה הבאה שלהם. הם יצאו מהליכוד והקימו מפלגת שלטון ממש, יש מאין. ברשימת הליכוד בבחירות 2003 ראש הממשלה בפועל היום, אהוד אולמרט, שובץ במקום 33 (!). כאן לפנינו תפיסת השלטון במין הפיכה שקטה ומושחתת ביותר, מעשה נוכלות של פוליטיקאי קטן.
אחרי שהתרגלנו בשגרת לשוננו לאמרות כנף כמו "בלי מק"י וחרות", "המהפך", ו"אני אנווט ואני אקבע" ראוי שהלקסיקון הפוליטי הישראלי יזכה עכשיו למונח חדש: "שרוניזם", להבדיל מכלנתריזם-לייט, מקום על עמוד הקלון של מדינת ישראל.
ב- 28 למרס יוכלו תושבי ישראל לבוא חשבון עם אנשי "קדימה". הנושא שחייב לעמוד במרכז מערכת הבחירות אינו תכנית ביטחונית זו או אחרת, או מצע מדיני או חברתי חשוב ככל שיהיה. אלא נדרש הבוחר לחוות את דעתו על מה שעוללה חבורה של פוליטיקאים בריונים לרקמה התרבותית ולמערכת הפוליטית בישראל. לאותם גונבי דעת וקולות, הורסי נורמות ושקרני חוצות העיר, מגיעה גלות פוליטית כעונש סופני ומוחלט.
יש באמתחתם של חברי "קדימה" מקרים של מעידות מוסריות וחשדות לאי-סדרים, ביחס למינויים וכספים, כמו אצל עומרי שרון, צחי הנגבי ואהוד אולמרט. אך המקרה הכולל של "קדימה", כקולקטיב פוליטי, הוא ייחודי ונוראי לאין ערוך.
לב הסיאוב של "תיק קדימה" איננו מתייחס לעריקה בודדת "כלנתריזמית" של חבר כנסת אחד. ב"קדימה" התרחשה בגידה גורפת בבוחרי הליכוד ובעריקה המונית של נבחריו, בסילוף גמור של רצון העם והכללים המקובלים שמסדירים את הזיקה בין אזרחים לבין נציגיהם הפוליטיים. המפולת הדמוקרטית מזדקרת גם נוכח העובדה שלא קמה מחאה ציבורית אפילו המזערית ביותר.
התקשורת, שלפני שנים רדפה ראש ממשלה מסוים וטרחה להבליט פרשת הובלות מינורית של ספרים או צעצועים כשיא השחיתות במדינה, מילאה פיה מים מול צעדיה הפסולים של "קדימה". למותר לציין, שלא נמצא סעד משפטי לעוולות הסדרתיות של מפלגת שרון זו.
כולם התגייסו לשמור על ה"אתרוג" כאשר סוכת דוד הולכת ונופלת.
"קדימה", כמפלגה שלא התמודדה בבחירות ב-2003, מאיישת את כסאות הממשלה זה חודשים רבים מבלי שנבחרה כלל. אכן אז ב- 2003 הסתערו הבוחרים על הקלפיות ושמו, מתוך הזדהות רעיונית ברורה, המון פתקים לליכוד. אך פתקים אלה הועברו בלא צדק ל"קדימה" לאחר-מכן. איך קרה אינוס ציבורי כזה מבלי שהושמעה זעקה בשדה הפוליטי והתקשורתי?
נשאל עוד, מדוע ללכת ולהצביע אם הפוליטיקאים יפעלו בניגוד גמור למנדט הדמוקרטי שיזכו לו? עיקור ההליך הדמוקרטי סירס למעשה את הבסיס המוסרי של ממשלת ישראל המכהנת בימים אלה, ואולי זו שתקום בעוד חודש.
באמצע הדרך, לאחר בחירות שתוצאותיהן חדות ומרשימות ביותר, נערך פוטץ' פוליטי בלתי צפוי שהכה רבים וטובים בתדהמה. התברר שדברי שרון המפורסמים לגבי גוש קטיף, "שדין נצרים כדין תל אביב", ביטאו עמדה שקרית בעליל.
נוטשי הליכוד, כמו אהוד אולמרט, ציפי לבני, מאיר שיטרית, אברהם הרשנזון, זאב בוים, רוני בראון, רוחמה אברהם ואחרים, ביזו את שולחיהם במעשה נואל, בזחיחות דעת מופגנת ובלי בושה בכלל. זו הפרת האמנה הבלתי כתובה בין בוחר ונבחר, כאשר ערך הנאמנות ניצב בלב ההוויה הדמוקרטית. חברי "קדימה" סטו ממדיניות הליכוד המקובלת, שתמכה במפעל ההתיישבות ודגלה בעמדה שאין נסיגה בלי תמורה מן הצד הערבי. האופן שבו פעלו שרון ורעיו בעניין ה"התנתקות" הייתה עבירה על איכות השלטון בישראל. לא סתם אי דיוק של פוליטיקאי, אלא מעשה רמייה חמור.
אריאל שרון, שנבחר למנהיג הליכוד ולראש הממשלה, החליף את קווי המדיניות ולאחר מכן שיוכו המפלגתי באמצע הקדנציה. נוכח משאל מתפקדי הליכוד בסוגיית ה"התנתקות" מעזה וצפון השומרון, הבטיח שרון לקיים את תוצאות הצבעת חברי המפלגה. אבל, בניגוד להבטחה מפורשת, התנער בגסות ובביטול מ"דין הבוחר" בליכוד. שרון הפסיד בהצבעה ודהר "קדימה" לבצע מדיניות שנדחתה ע"י מפלגתו.
שרון וחבריו במועדון העריקים הובילו בהמשך לתחנת הצחנה הבאה שלהם. הם יצאו מהליכוד והקימו מפלגת שלטון ממש, יש מאין. ברשימת הליכוד בבחירות 2003 ראש הממשלה בפועל היום, אהוד אולמרט, שובץ במקום 33 (!). כאן לפנינו תפיסת השלטון במין הפיכה שקטה ומושחתת ביותר, מעשה נוכלות של פוליטיקאי קטן.
אחרי שהתרגלנו בשגרת לשוננו לאמרות כנף כמו "בלי מק"י וחרות", "המהפך", ו"אני אנווט ואני אקבע" ראוי שהלקסיקון הפוליטי הישראלי יזכה עכשיו למונח חדש: "שרוניזם", להבדיל מכלנתריזם-לייט, מקום על עמוד הקלון של מדינת ישראל.
ב- 28 למרס יוכלו תושבי ישראל לבוא חשבון עם אנשי "קדימה". הנושא שחייב לעמוד במרכז מערכת הבחירות אינו תכנית ביטחונית זו או אחרת, או מצע מדיני או חברתי חשוב ככל שיהיה. אלא נדרש הבוחר לחוות את דעתו על מה שעוללה חבורה של פוליטיקאים בריונים לרקמה התרבותית ולמערכת הפוליטית בישראל. לאותם גונבי דעת וקולות, הורסי נורמות ושקרני חוצות העיר, מגיעה גלות פוליטית כעונש סופני ומוחלט.