אפתח בסיפור דמיוני שכל הנראה קורה כמותו פעמים רבות בימים אלה:

השעה שבע וחצי בערב. בעלי היקר שוב יצא למבצע "פנים אל פנים" וחלקי בשליחות הלאומית שוב מתמצה בטיפול בילדים בכוחות עצמי. הביצים הקשות (בגלל שפעת העופות) מתבשלות בסיר, אני חותכת את הסלט, ומוריה ביתי היקרה, "בוגרת" עמונה, עורכת את השולחן. בסלון שני הקטנים בחרו להם לריב על איזו שטות תורנית, והתאומות אמורות כל רגע להיכנס ברוח סערה מהסניף. פתאום מצלצל הטלפון. אני מנגבת ידי בסינר, וניגשת לענות.

"ערב טוב" מתקתק לי קולה של בחורה צעירה בטלפון. מתקתקות מבשרת רעות.

"ערב טוב" אני עונה בקול הכי אדיש שאני יכולה לנדב בשיא הלחץ של היום (זוכרים? אני לבדי. הביצים על האש, הסלט באמצע והקטנים ברקע, שיהיו בריאים).

"מדברים ממכון הסקרים של "מי פה צמח", ואנחנו מבקשים לשאול אותך כמה שאלות. זה לא יקח הרבה זמן, כמה דקות".

תגידו, מישהו כאן השתגע? מה, אין לה ילדים? בשיא האטרף, איזו מן שעה זו להתקשר? ובכלל, סקר-שקר, הכל שטויות. הם בטח ישאלו אותי למי אני מצביעה, ואחר כך יעוותו את התוצאות לפי הדעות שהם רוצים להציג. מכירים אותם, את השמאלנים האלה. הם שולטים בתקשורת ועכשיו גם בכל המכונים האלה של הסקרים. יאללה, אין לי כוח בשבילם. שיחפשו פראיירים אחרים שיהיו מוכנים לשתף איתם פעולה.

הלו! שימי לב מה את עושה.

כמוך מגיב רוב הציבור הדתי והלאומי בכל התקופה האחרונה. אנחנו מתנתקים טוטאלית מהסקרים. רובנו מסרבים לבקשות הסוקרים להשתתף בסקרים. אין לנו אמון בסקרים, אין לנו פנאי ל"שטויות" שלהם. הם בשלהם ואנחנו בשלנו.

האומנם כדאי לנו להמשיך בכך?

חשוב שנבין מה התוצאות של התנתקות זו:

הסקרים מוטים באופן מובהק שמאלה ו"קדימה" והתוצאות רחוקות מלשקף את המציאות. ישנן שלוש סיבות לכך:

1. אחוז המצביעים הפוטנציאליים שטרם החליט למי הוא מצביע גדול מאי פעם.

2. אחוז המסרבים להצביע (טעות בפני עצמה שאין כאן המקום להאריך בהשפעותיה) גבוה מאי פעם.

3. אחוז ה"ימניים" המסרב להשתתף בסקרים גבוה מאוד.

לכן אנחנו קוראים ושומעים על סקרים שאינם משקפים את המציאות (ועוד רבים וטובים יאכלו כאן כובעים בעוד כמה ימים).

אולם לתוצאות הסקרים יש גם השפעות נוספות:

1. תופעת העדר. האדם המצוי, במיוחד זה הנוטה לכיוון המרכז, נוטה לתת לרוב להכריע עבורו. "מה שטוב לכולם טוב בוודאי גם לי". לכן בישראל הרוב קונה את אותן מכוניות, משתמש באותם טלפונים ומצביע למפלגת הרוב, ובמיוחד אם היא נושאת הדגל של המרכז.

2. התופעה השניה היא תופעת הנבואה המגשימה את עצמה. המתלבטים יטו ברגע האחרון להצביע למפלגה המשדרת בסקרים יציבות ועוצמה.

בידינו לשנות את המפה הפוליטית, ולא רק באמצעות מבצעי "פנים אל פנים" (החשובים בפני עצמם). בימים המועטים שנותרו, עלינו להקפיד לענות לסוקרים, ולומר להם בכנות לאיזו מפלגה אנחנו מתכוונים להצביע.

מהלך פשוט זה יגרום למפלגות הימין לקבל תוצאות גבוהות יותר בסקרים, ויחליש ממילא את מפלגות השמאל. להתחזקות זו תהיינה מספר תוצאות:

1. הקולות ה"צפים" ואלו שחשבו שלא להצביע כלל מבין מצביעי הימין יטו ברגע האחרון להצביע ולהצטרף לתנופת ההצלחה.

2. הפעילים יקבלו משנה מרץ לקראת הישורת האחרונה.

3. מפלגות השמאל, ו"קדימה" בראשם, ימשיכו להידרדר בסקרים (תופעה שכבר החלה), עובדה אשר תגרום לראשיהן לצאת בהצהרות לא שקולות אשר יגרמו ליותר ויותר אנשים לרצות לנטוש את הטיטניק הטובעת.

4. פרשנים בתקשורת יאלצו להתחיל להכין את הקרקע לקראת ניצחון הימין בבחירות, וכך יגדל הסחף.

כל האמור לעיל יגרום להטיית הזרם, לתופעת העדר לכיוון ימין ולנבואה המגשימה את עצמה, הפעם לטובת עמדותינו.

אז בפעם הבאה שמבקשים מכם להשתתף בסקר – הסכמתכם מובטחת, הלא כן?



כותב המאמר הוא תושב קדומים.