נניח שרוב העם היה בוחר במפלגה שמצעה הכחדת כחולי העיניים, בלי שום סיבה הגיונית. או כי מישהו החליט שהם מרגיזים מאוד, ורק אם יוכחדו תהיה שלווה בקוסמוס. מה אמור האזרח הקטן לעשות במצב כזה? אותו אזרח קטן שלא בחר במפלגה הזו, שדווקא חשב שמדובר בעוול, שהסכים להקריב את חייו למען הכפרים של כחולי העיניים. האם הוא אמור לשתוק? להגיד: "העם אמר את דברו", לשקוע בייאוש או במלנכוליה, להסתגר ולקבל את דין הבוחר, רק למחות, ולראות את כחולי העיניים נכחדים על ידי אותו "עם שאמר את דברו"?
או שמא אמור האזרח הקטן לעלות על בריקדות בשם ולמען המוסר, היושר והצדק, גם אם הוא במיעוט? ואם הרוב בחר באופן דמוקרטי, ובבחירה חופשית בפשע, בחטא או ברשעה, מה אמור לעשות האזרח הקטן? ומנהיגיו? האם עליו לידום?
ולו היו "הרוב" בוחרים במפלגה שחרתה על דגלה אונס נשים?
לרוע הגורל האנושי, רוב האזרחים במהלך ההיסטוריה בחרו לשתוק. מעטים היו חסידי אומות העולם,
אבל את אותם מעטים רשמה ההיסטוריה בדברי ימיה לטובה.
כמו גם את כלב ויהושע שעמדו לבדם מול עשרת המרגלים, ומול עם שלם שרצה לרגום אותם באבנים.
חמושים עלו בני ישראל ממצרים. רק חמישית עלו. והחשמונאים עמדו מיעוט מול המתיוונים, ואת ניצחונם חוגגים לדורות. נצחון ה"מעטים מול רבים". מיעוט הקים את מדינת ישראל. וגם כיום למרות שגושי השמאל והימין נותרו צמודים למדי, כנראה לצד המוסרי הצביעו קצת פחות.
הדמוקרטיה היא כלי, היא לא ערך. היא אמורה לשרת את המוסר, לא לעוות אותו. כשהכרעת הרוב נוגדת את אחד מערכי המוסר, ודאי שיש לבחור במוסר. לכן, למשל, המציאו את המושג: "פקודה בלתי חוקית בעליל".
בעוד רבים במחנה הכתום מקפידים לציית לכל פקודה, בית המשפט דווקא מכיר בפקודות בלתי חוקיות בעליל. חייל שיירה בהוראת מפקדו בגלגלי מכונית פלשתינאית שהפרה עוצר, נשפט ונכלא, לאחר שבית המשפט קבע שהוא ביצע פקודה בלתי חוקית בעליל.
גם בזכויות האדם והפרט של מיעוטים, מכיר בית המשפט כשמדובר במחבלים. בית המשפט אסר להעתיק את מגוריה, מירושלים לעזה, של מחבלת פלשתינאית שתפרה חגורות נפץ, בטענה שמדובר בהפרה של זכויות האדם.
אבל יש דין אחד למחבלת ודין אחר לתושבי גוש קטיף. דין אחד לחייל שיורה בגלגלי מכונית פלשתינאית ודין אחר לשוטר שמבצע טיהור אתני בבני עמו או מתנפל עליהם חמוש באלה או רומס אותם בפרסות סוס.
לכן על המיעוט להיאבק על זכויות האדם שלו.
מי שבחר ב"קדימה", בחר במפצחי הגולגולות. מי שיושב בקואליציה אחת עם המפלגה, מגבה את מפעל ניפוץ ההתנחלויות והגולגולות, העברת כסף ונשק למחבלים וסיכון המדינה כולה.
בדיעבד, בעקבות הבחירה, אולי יקל הפעם על האזרח הקטן להבחין בין טוב לרע. הפעם זה לא: "בונה ההתנחלויות" (ששכחו או סלחו לו על חורבן ימית). הפעם השחיתות ברורה יותר, בולטת יותר. ואולי הפעם האזרח הקטן לא יתבלבל, ולא יתקשה להבחין בין טוב לרע, בין צדק לאי צדק.
ההתיישבות לא אבודה.
זכותו וחובתו של האזרח הקטן להיאבק על זכויות האדם והאזרח שלו, על ביתו, על זכותו כמיעוט לא להיות מושפל, גולה ומוכה. זכותו להיאבק כדי לא להיות מושלך לרחוב רעב לפת לחם. זכותו להיאבק כדי שלא יערכו לו טיהור אתני (לקיחת אוכלוסיה מגזע אתני מסוים, ונתינת השטח לאוכלוסיה מגזע אתני אחר- אחד מפשעי המלחמה על פי אמנות בינלאומיות). להיאבק כדי שיפסיקו להעביר לרוצחים ולמחבלים כסף או רובים, בהם משתמשים אחר כך נגד האזרח הקטן, ודמו נשפך. ודמם של חיילים, שנאלצים לשמור בכל רחבי המדינה בגלל העברת הנשק והכסף למרצחים.
זכותו של האזרח הקטן להיאבק, מתוך הבנה שזהו מאבק למען קיומם של המדינה והעם.
וזו זכותו וחובתו המוסרית של המיעוט: להיאבק על המוסר, גם אם רבים בחרו באי מוסריות. גם אם רבים בחרו לתמוך במפצחי הגולגולות ובשחיתות.
ולא פעם בדברי ימי ההיסטוריה מיעוט קטן, אבל מוסרי, ניצח כשנאבק למען הצדק.
או שמא אמור האזרח הקטן לעלות על בריקדות בשם ולמען המוסר, היושר והצדק, גם אם הוא במיעוט? ואם הרוב בחר באופן דמוקרטי, ובבחירה חופשית בפשע, בחטא או ברשעה, מה אמור לעשות האזרח הקטן? ומנהיגיו? האם עליו לידום?
ולו היו "הרוב" בוחרים במפלגה שחרתה על דגלה אונס נשים?
לרוע הגורל האנושי, רוב האזרחים במהלך ההיסטוריה בחרו לשתוק. מעטים היו חסידי אומות העולם,
אבל את אותם מעטים רשמה ההיסטוריה בדברי ימיה לטובה.
כמו גם את כלב ויהושע שעמדו לבדם מול עשרת המרגלים, ומול עם שלם שרצה לרגום אותם באבנים.
חמושים עלו בני ישראל ממצרים. רק חמישית עלו. והחשמונאים עמדו מיעוט מול המתיוונים, ואת ניצחונם חוגגים לדורות. נצחון ה"מעטים מול רבים". מיעוט הקים את מדינת ישראל. וגם כיום למרות שגושי השמאל והימין נותרו צמודים למדי, כנראה לצד המוסרי הצביעו קצת פחות.
הדמוקרטיה היא כלי, היא לא ערך. היא אמורה לשרת את המוסר, לא לעוות אותו. כשהכרעת הרוב נוגדת את אחד מערכי המוסר, ודאי שיש לבחור במוסר. לכן, למשל, המציאו את המושג: "פקודה בלתי חוקית בעליל".
בעוד רבים במחנה הכתום מקפידים לציית לכל פקודה, בית המשפט דווקא מכיר בפקודות בלתי חוקיות בעליל. חייל שיירה בהוראת מפקדו בגלגלי מכונית פלשתינאית שהפרה עוצר, נשפט ונכלא, לאחר שבית המשפט קבע שהוא ביצע פקודה בלתי חוקית בעליל.
גם בזכויות האדם והפרט של מיעוטים, מכיר בית המשפט כשמדובר במחבלים. בית המשפט אסר להעתיק את מגוריה, מירושלים לעזה, של מחבלת פלשתינאית שתפרה חגורות נפץ, בטענה שמדובר בהפרה של זכויות האדם.
אבל יש דין אחד למחבלת ודין אחר לתושבי גוש קטיף. דין אחד לחייל שיורה בגלגלי מכונית פלשתינאית ודין אחר לשוטר שמבצע טיהור אתני בבני עמו או מתנפל עליהם חמוש באלה או רומס אותם בפרסות סוס.
לכן על המיעוט להיאבק על זכויות האדם שלו.
מי שבחר ב"קדימה", בחר במפצחי הגולגולות. מי שיושב בקואליציה אחת עם המפלגה, מגבה את מפעל ניפוץ ההתנחלויות והגולגולות, העברת כסף ונשק למחבלים וסיכון המדינה כולה.
בדיעבד, בעקבות הבחירה, אולי יקל הפעם על האזרח הקטן להבחין בין טוב לרע. הפעם זה לא: "בונה ההתנחלויות" (ששכחו או סלחו לו על חורבן ימית). הפעם השחיתות ברורה יותר, בולטת יותר. ואולי הפעם האזרח הקטן לא יתבלבל, ולא יתקשה להבחין בין טוב לרע, בין צדק לאי צדק.
ההתיישבות לא אבודה.
זכותו וחובתו של האזרח הקטן להיאבק על זכויות האדם והאזרח שלו, על ביתו, על זכותו כמיעוט לא להיות מושפל, גולה ומוכה. זכותו להיאבק כדי לא להיות מושלך לרחוב רעב לפת לחם. זכותו להיאבק כדי שלא יערכו לו טיהור אתני (לקיחת אוכלוסיה מגזע אתני מסוים, ונתינת השטח לאוכלוסיה מגזע אתני אחר- אחד מפשעי המלחמה על פי אמנות בינלאומיות). להיאבק כדי שיפסיקו להעביר לרוצחים ולמחבלים כסף או רובים, בהם משתמשים אחר כך נגד האזרח הקטן, ודמו נשפך. ודמם של חיילים, שנאלצים לשמור בכל רחבי המדינה בגלל העברת הנשק והכסף למרצחים.
זכותו של האזרח הקטן להיאבק, מתוך הבנה שזהו מאבק למען קיומם של המדינה והעם.
וזו זכותו וחובתו המוסרית של המיעוט: להיאבק על המוסר, גם אם רבים בחרו באי מוסריות. גם אם רבים בחרו לתמוך במפצחי הגולגולות ובשחיתות.
ולא פעם בדברי ימי ההיסטוריה מיעוט קטן, אבל מוסרי, ניצח כשנאבק למען הצדק.