משה ואהרן עומדים מול הסלע, מכים במקום לדבר ולכן אינם זוכים להיכנס לארץ.
על פניה זוהי גזירה קשה, במיוחד לנוכח מסירות הנפש שלהם כלפי עם ישראל וגאולתו, הייתכן?
משה, שאמר מראש כי אינו איש דברים: "כבד פה וכבד לשון אנוכי", נענש על חולשתו זו לאחר שצורף אליו אהרן הכהן, ויחד היו לצוות. תפקידו של משה להיות איש האמת הצרופה. לצידו כיהן אהרן, איש השלום והפשרה: יפה כוח פשרה, מכוח הדין.
לקראת הכניסה לארץ ישראל מוצבים שניהם עם המטה מול הסלע במשימה להוציא ממנו מים. ניתן להוציא את המים בשתי הדרכים עליהם הם מופקדים. גם שיטת ההכאה במטה של משה איש האמת, משיגה את התוצאה המיידית. אולם הפעם היה זה אהרן שצריך היה לתפוס פיקוד ולדבר, לדבר ולא להכות. להשתמש בכוח השלום, הפשרה ולא באמת הקיצונית של משה שאיננה מדברת עם סלעים.
לקראת הכניסה לארץ משנים גישה, מאמצים את כוחו של אהרן היודע לשמור על אחדות העם ולהוציא מים מסלע, בדיבור ולא במכות.
ואנחנו לא לומדים. איננו מתפשרים והולכים על כל הקופה. מצביעים מרזל ומקבלים נציג חמישי ב"מרץ"- אבו- וילן. חלק מאיתנו בוחר להעניש את "האיחוד הלאומי" על הליכה משותפת עם המפד"ל ונמנע מהצבעה.
לאלה ולאלה אומר: גם אני רוצה בית מקדש עכשיו, גם אני לא רוצה ערבים בארץ ואני מוכן לעשות כל דבר למען שמירת חוקי התורה במדינתנו.
אני בטוח שמרבית נציגי "האיחוד הלאומי" והמפד"ל חושבים באופן דומה. גם אם אינני שלם עם דרכם של חלק מהם, תמיד אעדיף את גילה פינקלשטיין ושאול יהלום על אבו וילן.
זכורני, בהלווייתם של הרב בנימין כהנא ורעייתו טליה הי"ד. נאם נעם פדרמן וטען קשות נגד אנשי מועצת יש"ע המפקירים את דמם של חברי "כך" הנרדפים. מצאתי לצידי את בני קצובר, משתתף באותה הלוויה ושומע טענות המוטחות בו ובחבריו. והרי הוא כאן, כואב כמו כולנו? תגובתו הייתה כי כולנו רוצים למשוך את העם קדימה, אולם יש הבדל בין מי שרץ מטר לפני כולם למי שרץ קילומטר.
ר' נחמן מברסלב מביא סיפור מופלא על בן מלך שנכנס בו שיגעון והחליט שהוא תרנגול הודו, נכנס תחת השולחן ניקר וקרקר. כל המומחים לא ריפאו אותו עד שבא יהודי והתנהג כמוהו, ובסופו של דבר הוציא אותו מהשיגעון.
עלינו ללמוד מכך כיצד מתנהגים עם העם. יורדים אליו, מדברים בשפתו, מתלבשים ומתנהגים באופן מכובד, אך קרוב אליו. נוהגים בסבלנות ומעלים אותו אלינו.
יטען איש האמת הבלתי מתפשרת: אתם נתקעתם מתחת השולחן. נשיב לו: אם תצא לפני הזמן תאבד הכל.
רבותי, אין לנו ברירה. יש אמת מוחלטת ואנחנו רוצים בה. כמו שנאמר על משה רבנו: הוא יהיה לך לאלוקים. עם זאת מוטלת עלינו החובה להתחבר אל העם, לנהוג בדרכו של אהרן ולעגל פינות.
חברים לימדו לקח. האמינו כי כולנו רוצים אותו דבר, ואל תחזרו על השגיאה הנוראה פעם נוספת.
על פניה זוהי גזירה קשה, במיוחד לנוכח מסירות הנפש שלהם כלפי עם ישראל וגאולתו, הייתכן?
משה, שאמר מראש כי אינו איש דברים: "כבד פה וכבד לשון אנוכי", נענש על חולשתו זו לאחר שצורף אליו אהרן הכהן, ויחד היו לצוות. תפקידו של משה להיות איש האמת הצרופה. לצידו כיהן אהרן, איש השלום והפשרה: יפה כוח פשרה, מכוח הדין.
לקראת הכניסה לארץ ישראל מוצבים שניהם עם המטה מול הסלע במשימה להוציא ממנו מים. ניתן להוציא את המים בשתי הדרכים עליהם הם מופקדים. גם שיטת ההכאה במטה של משה איש האמת, משיגה את התוצאה המיידית. אולם הפעם היה זה אהרן שצריך היה לתפוס פיקוד ולדבר, לדבר ולא להכות. להשתמש בכוח השלום, הפשרה ולא באמת הקיצונית של משה שאיננה מדברת עם סלעים.
לקראת הכניסה לארץ משנים גישה, מאמצים את כוחו של אהרן היודע לשמור על אחדות העם ולהוציא מים מסלע, בדיבור ולא במכות.
ואנחנו לא לומדים. איננו מתפשרים והולכים על כל הקופה. מצביעים מרזל ומקבלים נציג חמישי ב"מרץ"- אבו- וילן. חלק מאיתנו בוחר להעניש את "האיחוד הלאומי" על הליכה משותפת עם המפד"ל ונמנע מהצבעה.
לאלה ולאלה אומר: גם אני רוצה בית מקדש עכשיו, גם אני לא רוצה ערבים בארץ ואני מוכן לעשות כל דבר למען שמירת חוקי התורה במדינתנו.
אני בטוח שמרבית נציגי "האיחוד הלאומי" והמפד"ל חושבים באופן דומה. גם אם אינני שלם עם דרכם של חלק מהם, תמיד אעדיף את גילה פינקלשטיין ושאול יהלום על אבו וילן.
זכורני, בהלווייתם של הרב בנימין כהנא ורעייתו טליה הי"ד. נאם נעם פדרמן וטען קשות נגד אנשי מועצת יש"ע המפקירים את דמם של חברי "כך" הנרדפים. מצאתי לצידי את בני קצובר, משתתף באותה הלוויה ושומע טענות המוטחות בו ובחבריו. והרי הוא כאן, כואב כמו כולנו? תגובתו הייתה כי כולנו רוצים למשוך את העם קדימה, אולם יש הבדל בין מי שרץ מטר לפני כולם למי שרץ קילומטר.
ר' נחמן מברסלב מביא סיפור מופלא על בן מלך שנכנס בו שיגעון והחליט שהוא תרנגול הודו, נכנס תחת השולחן ניקר וקרקר. כל המומחים לא ריפאו אותו עד שבא יהודי והתנהג כמוהו, ובסופו של דבר הוציא אותו מהשיגעון.
עלינו ללמוד מכך כיצד מתנהגים עם העם. יורדים אליו, מדברים בשפתו, מתלבשים ומתנהגים באופן מכובד, אך קרוב אליו. נוהגים בסבלנות ומעלים אותו אלינו.
יטען איש האמת הבלתי מתפשרת: אתם נתקעתם מתחת השולחן. נשיב לו: אם תצא לפני הזמן תאבד הכל.
רבותי, אין לנו ברירה. יש אמת מוחלטת ואנחנו רוצים בה. כמו שנאמר על משה רבנו: הוא יהיה לך לאלוקים. עם זאת מוטלת עלינו החובה להתחבר אל העם, לנהוג בדרכו של אהרן ולעגל פינות.
חברים לימדו לקח. האמינו כי כולנו רוצים אותו דבר, ואל תחזרו על השגיאה הנוראה פעם נוספת.