נשלחה אלי רשימת אינטרנט, בה מתאר רווק בוגר את מצוקותיו. מה הוא חש כרווק כשרומזים לו, שהוא בעצם ה"בעיה". אי אפשר להתעלם מן הצער האמיתי שהובע ברשימה.
אלא שהיה שם משפט, שלא הניח לי להזדהות עימו בכלל: "...מה אכפת לכם להציע לי בנות נחמדות, למרות שאתם חושבים שאין הרבה סיכוי שיצא מזה משהו". כעת, בעקבות פנייה של אב יקר(להלן), נזכרתי באותו רווק. וכך שאל אותו אב: "בתנו היא מחנכת מצליחה, והיותה רווקה מתחיל להדאיג אותי לאחרונה. אינני מעודכן בכל (היא מדברת בעיקר עם אשתי), אבל ידוע לי מקרה שהיה לפני כשנה: היא נפגשה ארבעה חודשים עם בחור בן 35 , עובד הוראה. היה נראה שהכל זורם לכיוון חתונה. פתאום נודע לי שהבחור אמר "לא".
הסיבה: בתי ראתה לנכון לספר לו, שבנערותה הייתה לה בעיה רפואית מסוימת (האב פירט אותה). האם לדעתכם היא צריכה בכלל לספר פרט כזה, שהיום אין לו כל השפעה על חייה? וכי לגבר בגילאים כאלה, אין איזו בעיה רפואית מקבילה?".
בעקבות פנייה זו (ומכיוון שחשבתי שהבעיה הרפואית אינה חמורה), נוצר קשר עם הבחור שהינו עדיין רווק, ושאפילו שמח לשוחח. הוא אמר שממש התלבט אז, אך אמרו לו שהבעיה היא לפעמים תורשתית, ו"לא כדאי להסתבך". בשיחה התברר, שהוא נפגש כבר עם 230 בנות. עם זאת, הוא אינו מיואש, הוא יודע שנישואין הם תכלית האדם, ולכן כשמסתיים קשר הוא מתחיל מיד עם הבאה, בלי "הפסקה".
שאלתי, מדוע לדעתו זה "לא יצא" עד כה? הוא ענה שעם כל אחת הייתה איזו "אי התאמה". אמרתי: "נו... אז אולי המסקנה היא, שלכל אחד מאיתנו יש איזו 'אי התאמה'?". "אבל היו גם בנות, שלא הייתה להן שום בעיה", השיב הבחור. אמרתי: "להן הייתה כנראה בעיה אחרת, הם מצאו בך איזו בעיה". הוא הודה שכן.
"אז אולי אחרי 230 ניסיונות, כדאי לבדוק את התפיסה שלך? אולי הנך מחפש משהו, שהוא, בעצם, מעבר ל...? מה דעתך לבדוק זאת עם איש מנוסה?" (נקבתי בשני שמות של אנשי מקצוע טובים). הבחור סירב. "אם לי קשה למצוא את ההשלמה שלי, איך יעשה זאת אדם זר?!". ניסיתי להסביר, שגם אם אחד מילדיו יירש את הבעיה מאימו, יש לכך פתרונות די טובים, ושמשכילים רבים, ובהם רופאים, חיים יפה עם הבעיה. "אם היית בן 20, אולי היה כדאי לחפש משהו מושלם יותר, אולם...
אך כאן אמר הבחור: "אבל יש לי כרגע ארבע הצעות חדשות שמחכות, אז למה לי להתפשר?". באותו רגע, נזכרתי ברווק מהאינטרנט, זה שמבקש שנכיר לו בנות, מבלי ש"נתערב לו בחיים" יותר מדי. אז בלי להתייחס ישירות לשניים הנ"ל שאיני מכיר, נאמר מספר מילים ל"רווק התיאורטי":
יקירי, אין ספק שאת הצער שאתה חווה כרווק, קשה לנו לחוש. אך העובדה שאתה סובל, אינה מתירה לך לגרום סבל לאחרים. עליך להשלים עם כך, שכיוון שנפגשת כבר עם בנות רבות הציבור חושש, ובצדק, שאינך מחפש נכון. בנותינו אינן בנות- זוג ל"בילוי ערב באווירה דתית". במקום לצער עוד בנות, רצוי מאוד שתיפגש עם יועץ או יועצת מקצועי מומלץ, שכבר פגש מאות כמוך. זו אינה בושה. אבל לשבור לבבות של אנשים, זו כלימה. הכרנו כבר כמה (גם רווקות) שבאמת רוצים להתחתן, אבל הדבר היחיד שהשתנה אצלם עם השנים הוא, שהם נעשו "מומחים לפגישות". מפגישה לפגישה ירד משך הזמן שבו הם מאתרים את הפגם בבן זוגם. ההתמחות הזו מכניסה כנראה איזה "עניין" לחייהם, ולכן הם לא נשברים כשהם "מסיימים", כי את "הפרויקט" הזה הם סיימו "בהצלחה" והפרויקט הבא כבר בדרך...
לכן קח בחשבון שייתכן ולא יכירו לך בנות, עד שתפיסת הנישואין שלך תיבדק. ואף שאינך אשם (ואין כאן מקום לפרט כיצד החברה המערבית פגעה בך), אבל לטובתך הפסק לצער בנות והורים לחינם. מי יודע מה הבאת על עצמך,כשבלי הצדקה אמיתית גרמת צער, תסכול ובכי לעוד ועוד יהודים.
אלא שהיה שם משפט, שלא הניח לי להזדהות עימו בכלל: "...מה אכפת לכם להציע לי בנות נחמדות, למרות שאתם חושבים שאין הרבה סיכוי שיצא מזה משהו". כעת, בעקבות פנייה של אב יקר(להלן), נזכרתי באותו רווק. וכך שאל אותו אב: "בתנו היא מחנכת מצליחה, והיותה רווקה מתחיל להדאיג אותי לאחרונה. אינני מעודכן בכל (היא מדברת בעיקר עם אשתי), אבל ידוע לי מקרה שהיה לפני כשנה: היא נפגשה ארבעה חודשים עם בחור בן 35 , עובד הוראה. היה נראה שהכל זורם לכיוון חתונה. פתאום נודע לי שהבחור אמר "לא".
הסיבה: בתי ראתה לנכון לספר לו, שבנערותה הייתה לה בעיה רפואית מסוימת (האב פירט אותה). האם לדעתכם היא צריכה בכלל לספר פרט כזה, שהיום אין לו כל השפעה על חייה? וכי לגבר בגילאים כאלה, אין איזו בעיה רפואית מקבילה?".
בעקבות פנייה זו (ומכיוון שחשבתי שהבעיה הרפואית אינה חמורה), נוצר קשר עם הבחור שהינו עדיין רווק, ושאפילו שמח לשוחח. הוא אמר שממש התלבט אז, אך אמרו לו שהבעיה היא לפעמים תורשתית, ו"לא כדאי להסתבך". בשיחה התברר, שהוא נפגש כבר עם 230 בנות. עם זאת, הוא אינו מיואש, הוא יודע שנישואין הם תכלית האדם, ולכן כשמסתיים קשר הוא מתחיל מיד עם הבאה, בלי "הפסקה".
שאלתי, מדוע לדעתו זה "לא יצא" עד כה? הוא ענה שעם כל אחת הייתה איזו "אי התאמה". אמרתי: "נו... אז אולי המסקנה היא, שלכל אחד מאיתנו יש איזו 'אי התאמה'?". "אבל היו גם בנות, שלא הייתה להן שום בעיה", השיב הבחור. אמרתי: "להן הייתה כנראה בעיה אחרת, הם מצאו בך איזו בעיה". הוא הודה שכן.
"אז אולי אחרי 230 ניסיונות, כדאי לבדוק את התפיסה שלך? אולי הנך מחפש משהו, שהוא, בעצם, מעבר ל...? מה דעתך לבדוק זאת עם איש מנוסה?" (נקבתי בשני שמות של אנשי מקצוע טובים). הבחור סירב. "אם לי קשה למצוא את ההשלמה שלי, איך יעשה זאת אדם זר?!". ניסיתי להסביר, שגם אם אחד מילדיו יירש את הבעיה מאימו, יש לכך פתרונות די טובים, ושמשכילים רבים, ובהם רופאים, חיים יפה עם הבעיה. "אם היית בן 20, אולי היה כדאי לחפש משהו מושלם יותר, אולם...
אך כאן אמר הבחור: "אבל יש לי כרגע ארבע הצעות חדשות שמחכות, אז למה לי להתפשר?". באותו רגע, נזכרתי ברווק מהאינטרנט, זה שמבקש שנכיר לו בנות, מבלי ש"נתערב לו בחיים" יותר מדי. אז בלי להתייחס ישירות לשניים הנ"ל שאיני מכיר, נאמר מספר מילים ל"רווק התיאורטי":
יקירי, אין ספק שאת הצער שאתה חווה כרווק, קשה לנו לחוש. אך העובדה שאתה סובל, אינה מתירה לך לגרום סבל לאחרים. עליך להשלים עם כך, שכיוון שנפגשת כבר עם בנות רבות הציבור חושש, ובצדק, שאינך מחפש נכון. בנותינו אינן בנות- זוג ל"בילוי ערב באווירה דתית". במקום לצער עוד בנות, רצוי מאוד שתיפגש עם יועץ או יועצת מקצועי מומלץ, שכבר פגש מאות כמוך. זו אינה בושה. אבל לשבור לבבות של אנשים, זו כלימה. הכרנו כבר כמה (גם רווקות) שבאמת רוצים להתחתן, אבל הדבר היחיד שהשתנה אצלם עם השנים הוא, שהם נעשו "מומחים לפגישות". מפגישה לפגישה ירד משך הזמן שבו הם מאתרים את הפגם בבן זוגם. ההתמחות הזו מכניסה כנראה איזה "עניין" לחייהם, ולכן הם לא נשברים כשהם "מסיימים", כי את "הפרויקט" הזה הם סיימו "בהצלחה" והפרויקט הבא כבר בדרך...
לכן קח בחשבון שייתכן ולא יכירו לך בנות, עד שתפיסת הנישואין שלך תיבדק. ואף שאינך אשם (ואין כאן מקום לפרט כיצד החברה המערבית פגעה בך), אבל לטובתך הפסק לצער בנות והורים לחינם. מי יודע מה הבאת על עצמך,כשבלי הצדקה אמיתית גרמת צער, תסכול ובכי לעוד ועוד יהודים.