למרות שכולנו מחבבים להחשיב את עצמנו כאנשים חיוביים ואוהבי אדם, ישנם טיפוסים שכלפיהם אנחנו מרשים לכל רגשות השנאה והזעם שיש בנו להתפרץ בלי חשבון.
עד לפני כמה שנים, מי שמילא את המשבצת "מי שהישראלי אוהב לשנוא" היה החרדי. כן, זה שגר לו בבני ברק עם אשתו האדוקה ושניים עשר ילדיו, לא משלם מיסים, לא משרת בצבא, חי על חשבוננו ורק מנסה להידחף לנו לצלחת ולנהל לנו את החיים. טומי לפיד, זולל חרדים ידוע, הצליח לדחוף מפלגה שלימה לכנסת, עם מצע של סעיף אחד: להציל את מדינת ישראל מהסכנה החרדית (לאחר שהבעיה הזו תיפטר, נוכל, כמובן, להתפנות לבעיות הקטנות כמו תוכניות הגרעין של איראן, מדינת החמאס, הבעיות הכלכליות וכדו'). החרדי סימל בשביל הישראלי המצוי את כל מה שהוא לא רוצה להיות: מיושן, פרימיטיבי, גלותי, שחור, וזו הייתה קרקע פורייה שהצמיחה הרבה דחייה ושנאה.
אלא שבשנים האחרונות התחולל שינוי (תרתי משמע). החרדי נדחק למקום השני, ובראש הרשימה הקימו מאחז - המתנחלים. אלו שכל מעיינם רק להקים עוד ועוד התנחלויות מתגרות, לכרות עצי זית של ערבים ולהפריע לחזון ה"מזרח התיכון החדש" של שמעון פרס לקרום עוד וגידים. אלא שלמרבה הפלא כל הסיבות שבגללן הרשינו לעצמנו לשנוא חרדים, לא תקיפות עוד כשמדובר במתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות.
החרדי משתמט משירות בצבא (אם כי בהשוואה בין אחוזי הגיוס של שיינקין ובני ברק, לא בטוח שהראשונה מנצחת), אך המתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות הולכים וממלאים את שורות הצבא (כמחצית מבוגרי קורס קצינים האחרון חובשי כיפה). למתנחל המצוי יש תואר אקדמי, הוא לבוש פחות או יותר כמוני וכמוך, סובל מהאוברדרפט ומהרעש של השכנים, צופה בטלוויזיה ומאזין לגלי צה"ל, וכשהילדים של אולמרט אוכלים קוראסונים בפריז, הוא עוד ממשיך להיאחז במולדת ולהאמין שצריך לתרום למדינה.
ובכל זאת מי שעקב אחרי דיווחי התקשורת בחודשים שלפני פינוי גוש קטיף (שלא לדבר על אירועי עמונה), לא יכול שלא לקבל את הרושם שאם יש משהו שמהווה סכנה לחוסן מדינתנו הדמוקרטית ולשלום אזרחיה הם ה"מתנח(ב)לים"...
"לכל דבר", אמר פעם אדם חכם אחד, "יש שתי סיבות: סיבה טובה, והסיבה האמיתית". סיבות טובות למה לשנוא את המתנחלים, לא חסרות לנו. קודם כל, אם אין לנו שלום עכשיו, ברור שזה אך ורק בגללם. עובדה שמאז ששמונת אלפים מהם נזרקו מבתיהם לרחובות ללא בית ועבודה, מטר הקסאמים מכיוון עזה פסק לגמרי, ועלה שם שלטון מתון ושוחר שלום. שנית, אם הם לא היו מתעקשים להיות תקועים בסך הכול כמה אלפים בתוך המון של מליון וחצי ערבים, דבר מטורף וחסר היגיון לחלוטין, הרי מזמן היו פורץ כאן שלום. טירוף הזוי המשתווה רק לזה של משוגעים כמו הרצל, טרומפלדור ובן גוריון שהתעקשו על יישוב של כמה מיליוני יהודים בתוך ים של מאות מיליוני ערבים מסבירי פנים ואוהדי ציונות. אפשר להמשיך ולמנות כך עוד ועוד סיבות (מי שזקוק לרעיונות יוכל להיעזר בח"כים המובטלים של "חץ" ו"שינוי". עכשיו יש להם הרבה זמן פנוי).
אך כמו שאמרנו לכל דבר יש גם סיבה אמיתית, ונמנה שתיים מהן לדוגמא. אל תתרגזו, אבל נראה שאיפה שהוא בפנים, המתנחלים מייצגים בשביל רובנו משהו שאנחנו כבר הרבה זמן לא מצליחים להיות. הישראלי שעוד לא שכח מה זה אידיאלים, ומוכן להתמסר, עד הסוף, למשהו שהוא מאמין בו. מי שבשבילו ציונות אינה מילה גסה, אהבת המולדת זה לא פסה, ויום העצמאות בשבילו זה חג אמיתי ולא סתם יום של מנגל.
אך מעבר לזה, המתנחל ממלא במידה רבה את מקומו של היהודי המוכה והמושמץ שבאלפיים השנים האחרונות. לא אולמרט הוא ממציא השיטה של "הכה במתנחלים ושפר את מצבך בסקרים" (ע"ע עמונה). קדמו לו אנטישמים בכל הדורות שהאשימו את היהודים בהפסד במלחמות, בבעיות הכלכליות ובהרעלת הבארות. הוגים כבר דיברו על התופעה הפסיכולוגית של הפנמת האנטישמיות והעברת רגשי האשמה אל חלק מסוים שבו הפגם ובגללו כולנו סובלים. הסיסמה הלעוסה "כסף לעיירות הפיתוח ולא להתנחלויות" היא בסך הכול מחזור של האשמות דומות על היהודים העשירים שמוצצים את דמם, וחיים על חשבונם של עניי המדינה. ההמון המשולהב קנה את השקרים הללו, ופוליטיקאים בינוניים זינקו בזכותם "קדימה".
בעידן שבו רצים על כל מיתוס מצוי בחדוות ניפוץ לא מוסברת, הנה לכם מיתוס ששווה לשקול לנפץ. מיתוסים לא חייבים לנפץ, אפשר גם לשמור עליהם. לא חייבים להסכים עם כל אידיאולוגיה, אבל לקראת הפעם הבאה שאתם זורקים את תיק הכלכלה, הביטחון, הפנים וכל הבא ליד על ה"מתנחלים צמאי הדם ואוהבי הכיבוש", אתם מוזמנים להתנחלות הקרובה כדי לגלות שם אנשים נחמדים שאוהבים מאוד את אדמת המולדת, שעליה הם יושבים. הם אוהבים מאוד ללכת לצבא, וגם יש להם הרגל מוזר כזה להעלים הכי פחות מס מכל המגזרים במדינה. הם יעשו לכם כוס תה או קפה, ותגלו כמה דברים חדשים שעשויים להפתיע אתכם...
כותב המאמר הוא דווקא לא מתנחל, למי שזה מפתיע אותו, אלא אם כן גם בירת ישראל נכללת בהגדרה הזו.
עד לפני כמה שנים, מי שמילא את המשבצת "מי שהישראלי אוהב לשנוא" היה החרדי. כן, זה שגר לו בבני ברק עם אשתו האדוקה ושניים עשר ילדיו, לא משלם מיסים, לא משרת בצבא, חי על חשבוננו ורק מנסה להידחף לנו לצלחת ולנהל לנו את החיים. טומי לפיד, זולל חרדים ידוע, הצליח לדחוף מפלגה שלימה לכנסת, עם מצע של סעיף אחד: להציל את מדינת ישראל מהסכנה החרדית (לאחר שהבעיה הזו תיפטר, נוכל, כמובן, להתפנות לבעיות הקטנות כמו תוכניות הגרעין של איראן, מדינת החמאס, הבעיות הכלכליות וכדו'). החרדי סימל בשביל הישראלי המצוי את כל מה שהוא לא רוצה להיות: מיושן, פרימיטיבי, גלותי, שחור, וזו הייתה קרקע פורייה שהצמיחה הרבה דחייה ושנאה.
אלא שבשנים האחרונות התחולל שינוי (תרתי משמע). החרדי נדחק למקום השני, ובראש הרשימה הקימו מאחז - המתנחלים. אלו שכל מעיינם רק להקים עוד ועוד התנחלויות מתגרות, לכרות עצי זית של ערבים ולהפריע לחזון ה"מזרח התיכון החדש" של שמעון פרס לקרום עוד וגידים. אלא שלמרבה הפלא כל הסיבות שבגללן הרשינו לעצמנו לשנוא חרדים, לא תקיפות עוד כשמדובר במתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות.
החרדי משתמט משירות בצבא (אם כי בהשוואה בין אחוזי הגיוס של שיינקין ובני ברק, לא בטוח שהראשונה מנצחת), אך המתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות הולכים וממלאים את שורות הצבא (כמחצית מבוגרי קורס קצינים האחרון חובשי כיפה). למתנחל המצוי יש תואר אקדמי, הוא לבוש פחות או יותר כמוני וכמוך, סובל מהאוברדרפט ומהרעש של השכנים, צופה בטלוויזיה ומאזין לגלי צה"ל, וכשהילדים של אולמרט אוכלים קוראסונים בפריז, הוא עוד ממשיך להיאחז במולדת ולהאמין שצריך לתרום למדינה.
ובכל זאת מי שעקב אחרי דיווחי התקשורת בחודשים שלפני פינוי גוש קטיף (שלא לדבר על אירועי עמונה), לא יכול שלא לקבל את הרושם שאם יש משהו שמהווה סכנה לחוסן מדינתנו הדמוקרטית ולשלום אזרחיה הם ה"מתנח(ב)לים"...
"לכל דבר", אמר פעם אדם חכם אחד, "יש שתי סיבות: סיבה טובה, והסיבה האמיתית". סיבות טובות למה לשנוא את המתנחלים, לא חסרות לנו. קודם כל, אם אין לנו שלום עכשיו, ברור שזה אך ורק בגללם. עובדה שמאז ששמונת אלפים מהם נזרקו מבתיהם לרחובות ללא בית ועבודה, מטר הקסאמים מכיוון עזה פסק לגמרי, ועלה שם שלטון מתון ושוחר שלום. שנית, אם הם לא היו מתעקשים להיות תקועים בסך הכול כמה אלפים בתוך המון של מליון וחצי ערבים, דבר מטורף וחסר היגיון לחלוטין, הרי מזמן היו פורץ כאן שלום. טירוף הזוי המשתווה רק לזה של משוגעים כמו הרצל, טרומפלדור ובן גוריון שהתעקשו על יישוב של כמה מיליוני יהודים בתוך ים של מאות מיליוני ערבים מסבירי פנים ואוהדי ציונות. אפשר להמשיך ולמנות כך עוד ועוד סיבות (מי שזקוק לרעיונות יוכל להיעזר בח"כים המובטלים של "חץ" ו"שינוי". עכשיו יש להם הרבה זמן פנוי).
אך כמו שאמרנו לכל דבר יש גם סיבה אמיתית, ונמנה שתיים מהן לדוגמא. אל תתרגזו, אבל נראה שאיפה שהוא בפנים, המתנחלים מייצגים בשביל רובנו משהו שאנחנו כבר הרבה זמן לא מצליחים להיות. הישראלי שעוד לא שכח מה זה אידיאלים, ומוכן להתמסר, עד הסוף, למשהו שהוא מאמין בו. מי שבשבילו ציונות אינה מילה גסה, אהבת המולדת זה לא פסה, ויום העצמאות בשבילו זה חג אמיתי ולא סתם יום של מנגל.
אך מעבר לזה, המתנחל ממלא במידה רבה את מקומו של היהודי המוכה והמושמץ שבאלפיים השנים האחרונות. לא אולמרט הוא ממציא השיטה של "הכה במתנחלים ושפר את מצבך בסקרים" (ע"ע עמונה). קדמו לו אנטישמים בכל הדורות שהאשימו את היהודים בהפסד במלחמות, בבעיות הכלכליות ובהרעלת הבארות. הוגים כבר דיברו על התופעה הפסיכולוגית של הפנמת האנטישמיות והעברת רגשי האשמה אל חלק מסוים שבו הפגם ובגללו כולנו סובלים. הסיסמה הלעוסה "כסף לעיירות הפיתוח ולא להתנחלויות" היא בסך הכול מחזור של האשמות דומות על היהודים העשירים שמוצצים את דמם, וחיים על חשבונם של עניי המדינה. ההמון המשולהב קנה את השקרים הללו, ופוליטיקאים בינוניים זינקו בזכותם "קדימה".
בעידן שבו רצים על כל מיתוס מצוי בחדוות ניפוץ לא מוסברת, הנה לכם מיתוס ששווה לשקול לנפץ. מיתוסים לא חייבים לנפץ, אפשר גם לשמור עליהם. לא חייבים להסכים עם כל אידיאולוגיה, אבל לקראת הפעם הבאה שאתם זורקים את תיק הכלכלה, הביטחון, הפנים וכל הבא ליד על ה"מתנחלים צמאי הדם ואוהבי הכיבוש", אתם מוזמנים להתנחלות הקרובה כדי לגלות שם אנשים נחמדים שאוהבים מאוד את אדמת המולדת, שעליה הם יושבים. הם אוהבים מאוד ללכת לצבא, וגם יש להם הרגל מוזר כזה להעלים הכי פחות מס מכל המגזרים במדינה. הם יעשו לכם כוס תה או קפה, ותגלו כמה דברים חדשים שעשויים להפתיע אתכם...
כותב המאמר הוא דווקא לא מתנחל, למי שזה מפתיע אותו, אלא אם כן גם בירת ישראל נכללת בהגדרה הזו.