הגטו הוא מקום בו הגויים היו מרכזים את היהודים ומציקים להם בדרכים שונות. זה חלק משנאת הגויים לעם היהודי. שנאה זו לא נבעה מצליבת ישו, הצליבה הייתה רק התירוץ. השנאה נבעה מהיות היהודים יותר משכילים, יותר חכמים וכנראה גם יותר אנושיים מן הברברים, שבתוכם גרו. הברבריות של הגויים לא הפסיקה עד היום למרות שחלקם אפילו פרופסורים. זה חלק מן השנאה של הנחות מול הטוב ממנו.

מסתבר שהיהודים סיגלו לעצמם את מנטליות הגטו עד כדי כך שגם היום היא חלק מן האישיות שלהם, והתירוץ הוא מניעת התבוללות. אבל בעצם זה סוג של מוגות לב ואולי "סינדרום שטוקהולם", בו הקורבן מצדיק את הנוגש אותו.

עוד לפני השואה כאשר היו "שואות קטנות", שעוררו את תנועה הציונית, סיגלו לעצמם הציונים שעלו ארצה את מנטליות הגטו. זו התבטאה בהנהגה אשר דגלה ב"הבלגה" והטיפה ל "אי יציאה מחוץ לגדר". עד שבא גוי בשם וינגייט ולימד את הציונים שכך לא מנצחים במלחמה מול פורעים.

זאת, בעצם, לא המצאה גדולה. זה כתוב בכל ספר על קונפליקטים ומלחמות, אבל היהודים היו צריכים גוי שיבוא וילמדם את הא'-ב' של לחימה. בצדק קראנו רחובות ומכונים על שמו של וינגייט. לצערי זה כל מה שעשינו. תורתו נשכחה וחזרנו לימי ה"הבלגה" וה"התכנסות" בתוך הגדר, כמו לפני קום המדינה.

הגדיל לעשות ה"מוקיון" העומד בראשנו היום, באמירה שלא תשכח לו לעולם, על כי "עייפנו מלנצח". אין שטות גדולה מזאת. מי שלא רוצה לנצח אין לו זכות קיום. אלה הם חוקי הטבע מימות עולם, מי שעייף מת. כך בין חיות הטבע, כך בין אומות העולם ובוודאי כך לגבי עם קטן ונרדף כמונו.

אבל המוקיון אינו לבד, יש לו גם עזר כנגדו בדמות שרת החוץ שאמורה להיות משפטנית. זאת לימדה אותנו שהרג חיילינו בידי מחבלים ללא מדים אינו מעשה טרור. אין שטות גדולה מזאת. מאז ומעולם לחימה מנוהלת על פי כללים של "מה שמותר לך מותר לי". "חוקי המלחמה" אינם חוק, הם הסכמה של הצדדים לכלל זה. בין השאר "לחימה חוקית" מחייבת הכרזת מלחמה, מחייבת הזדהות של לוחם בדמות "מדים ברורים" שהם הצהרת כוונות של הלוחם שהוא כזה ובכוונתו להרוג, והוא יודע שהוא נכנס למצב בו הוא גם יכול להיהרג.

מי שאינו מזדהה כלוחם הוא "מרגל" ודינו מוות. כך נהגו אפילו האמריקאים בשלהי מלחמת העולם השנייה ב"קרב על הבליטה", כאשר הגרמנים סננו לוחמים לבושים מדים אמריקאים לאזור הלחימה. את מי שהם תפסו הם הוציאו להורג, ואף אחד לא צפצף.

ועכשיו יש לנו לחימה מסוג חדש, זאת לחימה לא מוכרזת וכללי הלחימה כביכול אינם חלים עליה. מספיק שתכריז על עצמך כ"לוחם חופש" ואתה הופך מרוצח נקלה ללוחם לגיטימי, אלא שכללי ההדדיות לא חלים עליך.

כאשר האויב עושה זאת, ניחא. הוא יכול לומר מה שהוא רוצה, אנחנו לא חייבים לקבל זאת. אבל כאשר שרת החוץ שלנו אומרת זאת, זה מעשה הגובל בסיוע לאויב בשעת לחימה. אמירה אשר עם הבריא בנפשו לא צריך להסכים לו.

אכן, כנראה חטאנו מאוד שאלוקים העניש אותנו בכאלה מנהיגים.

כעת יש לנו מוקיון "עייף מלנצח" בראשות הממשלה ושרת חוץ האומרת שהרג חיילים ע"י מחבלים אינו מעשה טרור, וכל אלה מגובים על ידי "כאילו מפלגה" שכל המאחד אותה הוא מנטליות הגטו.

אז מתי יבוא לנו הוינגייט הבא? מתוכנו אנו מוציאים רק את "בעלי מנטליות הגטו" אשר יביאו להיעלמותנו כעם.