מערכות ציבוריות המשרתות את הציבור או פועלות למענו, ניזונות ממנו בלגיטימציה למעשיהן ולפועלים במסגרתן. למעשה, הן נשענות על הציבור וחייבות להתחשב בו. כך זה בדמוקרטיה אמיתית. ואצלנו במדינה נדמה לאחרונה, שגם בתחום הזה, הכל כך יסודי בדמוקרטיה והקובע את פני החברה, נפרצו הגבולות. האזרח חסר יכולת השפעה, מלבד החיזור הקצר בתקופת הבחירות, בדרך כלל "לא שמים עליו" ודעתו אינה זוכה לכל התייחסות אמיתית.
ואדגים זאת בשלושה תחומים, מהמרכזיים בחיינו:
התרבות השלטונית של "קדימה" יצרה תקדים היסטורי, למיטב ידיעתי, כשח"כ ממפלגת השלטון לא הצביעה בעד הממשלה שהמפלגה שלה הקימה. גם חוסר התמיכה של ח"כים מהקואליציה בתפקיד של יו"ר הכנסת, בגלל היותה פורשת ממפלגתם שלהם, מבטאת פריצת נורמות ש"קדימה" מובילה בבית המחוקקים הישראלי. מפלגה שזו ראשית דרכה, מסמנת תפנית מדאיגה בפוליטיקה הישראלית. וניתן לציין עוד את ההתמרמרות הקשה של נציג הדרוזים, שלמד על בשרו את ערכן של הבטחות בחירות. נראה, אפוא, שאנו מתקדמים אל דרך חתחתים שהכל אפשרי בה.
העיקרון שמנחה את הממשלה הזאת הוא שהם "לא שמים" על שום דבר ועל אף אחד. הכל נמדד במבט העכשווי, וכל מילה תקבל פירוש דו כיווני. ממשלה שמצהירה בריש גלי על חשיבות צמצום הפערים בחברה ועל דאגה למעוטי היכולת, מתחילה בצעד שלטוני של ייקור הלחם וכתוספת גם ייקור הדלק. איך יכולים אולמרט ובמיוחד פרץ, ישי ושרי הגמלאים, להביט בעיני בוחריהם. התשובה פשוטה: הם יכולים כי הם לא סופרים אף אחד. הם הגיעו לשלטון וזהו. מעתה הם עושים את הטוב בעיניהם.
כל בר דעת מבין שהימים הראשונים נרשמים בקורות העיתים, בכל מקרה. כך בגין ז"ל, נרשם בהיסטוריה כמי שהחלטתו הראשונה הייתה מתן מקלט לוייטנאמיים שנמצאו על סף המוות בספינה רעועה. מעשה אנושי נכון וגם סמלי מאוד למי שמחובר כולו לנשמת האומה ולהיסטוריה שלה.
הממשלה הזאת תציין בקורותיה את ייקור הלחם, וכך היא מתחילה את דרכה עם נאצת הנזקקים במקום עם ברכתם. צעד פסיכולוגי גרוע ביותר. אבל, כאמור, הם אינם מתחשבים באף אחד ולא איכפת להם מה יגידו. במקרה הגרוע ביותר הם יפעילו את התקשורת, זו כבר תדאג להם. או שתתעלם מהעניין או שתנסח אותו במילים אחרות. ולא ננסה אפילו לחשוב מה היה קורה לו הליכוד היה זוכה, וזו הייתה פעולתו הראשונה של ביבי. האמת, אין מה לחשוב אפילו. ביבי, איש עם שכל ועם מודעות תקשורתית, לא היה נותן לייקור כזה להתרחש.
"הפולשים" בחברון מציגים זווית נוספת של מי שאינו "שם" על דעות אחרות. הבית בחברון נתון לוויכוח, צפוי דיון משפטי. המשפחות שנכנסו אליו נשענות על מסמכים שבעל הבית טוען לזיופם. אומנם, בעבר התברר שכל כניסה כזו אכן מגובה בחוק. אבל, לוויכוח יש שני צדדים ולכאורה יש להמתין לפסיקת בית המשפט. אך, התקשורת כבר פסקה, היא כבר כינתה אותם "פולשים". משמע, הם הצד הגוזל. אז, או שמישהו כבר לחש להם מה פסק הדין הצפוי, או שהם יודעים שבמקרה והמתיישבים יוכיחו את צדקתם, התקשורת כבר תכבס גם את העבר. ויש לזכור כי בדמוקרטיה מדובר על "כלב השמירה" שמהווה את אותה חשיפה לעין השמש, שאמורה למנוע שחיתות שלטונית. אצלנו, התקשורת הפכה לזרוע המשרתת את השלטון. וגם פה, הם "לא סופרים" את העם.
צה"ל למד אף הוא להשתלב במגמה של שירות השלטון ולא לשירות האומה כולה. החוק מחייב אחרים, לא אותו.
חננאל, החייל שרק הצדיע לרמטכ"ל ולא לחץ את ידו בעת קבלת תעודת מצטיין בבית הנשיא ביום העצמאות, יודח מהחטיבה. האם יש לכך בסיס חוקי? את מי זה מעניין, ולמי איכפת? זו ההחלטה השרירותית של צה"ל, ואולי של הרמטכ"ל עצמו? ואלו הרי אינם מדווחים לאיש. זה צבא העם, והם העם, כידוע. למעשה, העונש אינו לחייל עצמו. העונש הוא לכולנו, שנפסיד חייל מצטיין. העונש הוא לחטיבה, שהמצטיין שלה נזרק ממנה. והדבר המוזר ביותר הוא, הקמפיין לביטול תעודת המצטיין שלו. וכי עכשיו מתברר שהוא אינו מצטיין? והרי התעודה ניתנה לו על מעשיו בעבר. ישנם סיפורים כמו למשל "כדור המוות" הדרמטי, בהם מקבל איש צבא צל"ש על מעשה שעשה ויחד עימו עונש על שעשה אותו בניגוד לפקודות. אז, אם החייל פעל בניגוד לפקודה, מותר עקרונית להעניש אותו. אך מה לזה ולשלילת ההצטיינות שלו? אלא שגם פה, לא שמים על אף אחד.
וכרגיל, אלו שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, חרב פיפיות אחוזה בידיהם.
ואדגים זאת בשלושה תחומים, מהמרכזיים בחיינו:
התרבות השלטונית של "קדימה" יצרה תקדים היסטורי, למיטב ידיעתי, כשח"כ ממפלגת השלטון לא הצביעה בעד הממשלה שהמפלגה שלה הקימה. גם חוסר התמיכה של ח"כים מהקואליציה בתפקיד של יו"ר הכנסת, בגלל היותה פורשת ממפלגתם שלהם, מבטאת פריצת נורמות ש"קדימה" מובילה בבית המחוקקים הישראלי. מפלגה שזו ראשית דרכה, מסמנת תפנית מדאיגה בפוליטיקה הישראלית. וניתן לציין עוד את ההתמרמרות הקשה של נציג הדרוזים, שלמד על בשרו את ערכן של הבטחות בחירות. נראה, אפוא, שאנו מתקדמים אל דרך חתחתים שהכל אפשרי בה.
העיקרון שמנחה את הממשלה הזאת הוא שהם "לא שמים" על שום דבר ועל אף אחד. הכל נמדד במבט העכשווי, וכל מילה תקבל פירוש דו כיווני. ממשלה שמצהירה בריש גלי על חשיבות צמצום הפערים בחברה ועל דאגה למעוטי היכולת, מתחילה בצעד שלטוני של ייקור הלחם וכתוספת גם ייקור הדלק. איך יכולים אולמרט ובמיוחד פרץ, ישי ושרי הגמלאים, להביט בעיני בוחריהם. התשובה פשוטה: הם יכולים כי הם לא סופרים אף אחד. הם הגיעו לשלטון וזהו. מעתה הם עושים את הטוב בעיניהם.
כל בר דעת מבין שהימים הראשונים נרשמים בקורות העיתים, בכל מקרה. כך בגין ז"ל, נרשם בהיסטוריה כמי שהחלטתו הראשונה הייתה מתן מקלט לוייטנאמיים שנמצאו על סף המוות בספינה רעועה. מעשה אנושי נכון וגם סמלי מאוד למי שמחובר כולו לנשמת האומה ולהיסטוריה שלה.
הממשלה הזאת תציין בקורותיה את ייקור הלחם, וכך היא מתחילה את דרכה עם נאצת הנזקקים במקום עם ברכתם. צעד פסיכולוגי גרוע ביותר. אבל, כאמור, הם אינם מתחשבים באף אחד ולא איכפת להם מה יגידו. במקרה הגרוע ביותר הם יפעילו את התקשורת, זו כבר תדאג להם. או שתתעלם מהעניין או שתנסח אותו במילים אחרות. ולא ננסה אפילו לחשוב מה היה קורה לו הליכוד היה זוכה, וזו הייתה פעולתו הראשונה של ביבי. האמת, אין מה לחשוב אפילו. ביבי, איש עם שכל ועם מודעות תקשורתית, לא היה נותן לייקור כזה להתרחש.
"הפולשים" בחברון מציגים זווית נוספת של מי שאינו "שם" על דעות אחרות. הבית בחברון נתון לוויכוח, צפוי דיון משפטי. המשפחות שנכנסו אליו נשענות על מסמכים שבעל הבית טוען לזיופם. אומנם, בעבר התברר שכל כניסה כזו אכן מגובה בחוק. אבל, לוויכוח יש שני צדדים ולכאורה יש להמתין לפסיקת בית המשפט. אך, התקשורת כבר פסקה, היא כבר כינתה אותם "פולשים". משמע, הם הצד הגוזל. אז, או שמישהו כבר לחש להם מה פסק הדין הצפוי, או שהם יודעים שבמקרה והמתיישבים יוכיחו את צדקתם, התקשורת כבר תכבס גם את העבר. ויש לזכור כי בדמוקרטיה מדובר על "כלב השמירה" שמהווה את אותה חשיפה לעין השמש, שאמורה למנוע שחיתות שלטונית. אצלנו, התקשורת הפכה לזרוע המשרתת את השלטון. וגם פה, הם "לא סופרים" את העם.
צה"ל למד אף הוא להשתלב במגמה של שירות השלטון ולא לשירות האומה כולה. החוק מחייב אחרים, לא אותו.
חננאל, החייל שרק הצדיע לרמטכ"ל ולא לחץ את ידו בעת קבלת תעודת מצטיין בבית הנשיא ביום העצמאות, יודח מהחטיבה. האם יש לכך בסיס חוקי? את מי זה מעניין, ולמי איכפת? זו ההחלטה השרירותית של צה"ל, ואולי של הרמטכ"ל עצמו? ואלו הרי אינם מדווחים לאיש. זה צבא העם, והם העם, כידוע. למעשה, העונש אינו לחייל עצמו. העונש הוא לכולנו, שנפסיד חייל מצטיין. העונש הוא לחטיבה, שהמצטיין שלה נזרק ממנה. והדבר המוזר ביותר הוא, הקמפיין לביטול תעודת המצטיין שלו. וכי עכשיו מתברר שהוא אינו מצטיין? והרי התעודה ניתנה לו על מעשיו בעבר. ישנם סיפורים כמו למשל "כדור המוות" הדרמטי, בהם מקבל איש צבא צל"ש על מעשה שעשה ויחד עימו עונש על שעשה אותו בניגוד לפקודות. אז, אם החייל פעל בניגוד לפקודה, מותר עקרונית להעניש אותו. אך מה לזה ולשלילת ההצטיינות שלו? אלא שגם פה, לא שמים על אף אחד.
וכרגיל, אלו שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, חרב פיפיות אחוזה בידיהם.