על חודו של קול, שישה שופטים נגד חמישה, בג"ץ חילץ את עצמו ממלכודת פתאים, ופסק במפתיע בעד השכל הישר ונגד הנאורות השוטה. כולם יודעים שכמה וכמה פיגועים קטלניים התבצעו בידי פלשתינים שזכו בתעודת זהות ישראלית מכוח נישואין, שלהם או של אמא שלהם. בפיגועים האלה נהרגו עשרות אנשים, מוות שיכול היה להימנע, אבל הנאורות השוטה גורסת שאי אפשר לפגוע בזכויותיו של כל הציבור הפלשתיני בגלל בודדים מתוכו שעושים טרור.

אבל הנאורות הפסידה, וההרכב פסק בעד השכל. על פי פסק הדין נראה שאל כבוד השופטים, לפחות שישה מהם, חלחלה והגיעה השמועה שיש מלחמה בארץ ישראל, ושהצדדים הנתונים במלחמה הזו, הם ישראל מצד א' והפלשתינים מצד ב'. לומר את זה ממש במפורש העז רק השופט חשין. מדוע, הוא שאל, מדינת ישראל צריכה להכניס לתוכה בעת מלחמה אזרחים של מדינת אויב. אם מישהו רוצה להתחתן עם בן זוג פלשתיני, ישראל לא חייבת לתת לזוג את הזכות לחיות פה. הם יכולים לחיות שם. יכול להיות שרק לשופט חשין יש אומץ, כי הוא רגע לפני הפרישה, אבל על כל פנים סוף סוף מישהו שם למעלה אמר משהו פשוט. לא מנותק, לא מדוקלם, לא לקוח ממודל נאור של איך צריך העולם להראות, אלא מהעולם האמיתי. מילים שלא חיות בסרט: אנחנו במלחמה ולא במשחק שוטרים וגנבים.

מי האויב?

זו לא ענישה, אומרים ששת השופטים לתדהמתם של החמישה האחרים, זו מלחמה. וזו לא מלחמה בטרור, אלא מלחמה בין עמים. אנחנו מצד אחד והפלשתינים מצד שני. מי שמפוצץ עלינו את האוטובוס או את המסעדה הוא לא איש בודד, אלא קולקטיב. עם שלם. ולכן צעדי ההגנה שאנחנו אמורים לנקוט הם לא נגד איש בודד, אלא נגד קולקטיב. הם נלחמים בנו ואנחנו מחזירים מלחמה. נגד מי אנחנו נלחמים? נגד האויב. מי האויב שלנו? העם הפלשתיני. נכון שאלה דברים פשוטים שכל ילד מבין. אבל כל ילד לא יושב בבית המשפט העליון ופוסל חוקים של הכנסת.

שם למעלה, מקום בו יושבים נכבדינו וקובעי גורלנו: שופטים, פרופסורים, בכירי העיתונות, ראשי המשק ובכירי הפוליטיקה – מקובל לומר את ההיפך. אנחנו לא נלחמים חס וחלילה נגד העם הפלשתיני (מושג חיובי), גם לא נגד מנהיגיו (מילה חיובית). המלחמה שלנו היא נגד הטרור (מילה שלילית), או לכל היותר נגד הפונדמנטליסטים הקנאים (מילים ממש מכוערות). לכן את מודל הפלשתינים הטובים והמחבלים הרעים, הם חייבים לתחזק וימות העולם.

יש עכשיו כותרות גדולות בעיתונים על הפרטים "המדהימים" שמתבררים מחקירתו של פאיד, שר האוצר של יאסר ערפאת. מתגלה שבזמן שאנחנו התווכחנו אם ערפאת עושה מספיק או לא עושה מספיק כדי להלחם בטרור, ערפאת בעצם ניהל את הטרור. איזו תדהמה. באחד העיתונים קראתי על זה את הביטוי "איש לא העלה בדעתו", וזה מזכיר לי שגם אחרי פרוץ המלחמה הנוכחית בסוף ימי אהוד ברק, ראיתי פרשן מלומד שכתב: איש לא צפה שאת הנשק שאנחנו סיפקנו להם, הם יפנו אחר כך נגדנו. איש לא צפה? בחייך. כל ילד הבין את זה. אלף הפגנות היו על זה, ושלטים, ושביתות רעב, ועצומות, ותפילות המוניות: אל תתנו להם רובים. הם יפנו אותם נגדנו. ערפאת הוא האבא של הטרור.

נצחון השכל

אבל שם למעלה יש בועה שלא יודעת מה שכל ילד יודע, ושאין לה מושג מה כתוב על השלטים בהפגנות שלנו כאן למטה. היא לא יכולה לקרוא ממרחק כזה. שם בבועה לא יודעים שיש מלחמה ויש אויב, שיש ערבים ויש יהודים ויש ים. שם אין מציאות אלא מודלים תיאורטיים של איך המציאות צריכה להיות. ובמודלים יש בני אור ובני חושך, יש טובים ויש רעים, ואוי לו למי שיחרוג או יבלבל. למשל, "עם" הוא מילה חיובית, "פלשתינים" היא מילה חיובית. "אויב" הוא מילה שלילית. לכן לא יכול להיות שהאויב הוא עם. בוודאי לא העם הפלשתיני, שהוא חיובי על חיובי. ואם אתה רואה שהפלשתינים הם האויב, אמרת משהו שלילי על כל הפלשתינים, ואז אתה גזען (מילה שלילית מאוד). בגלל החשיבה הזו, בכמה מעיתוני אירופה אסור לכתוב שהטרוריסטים שהניחו פצצות היו מוסלמים.

ובכל זאת הנה. ברוב דחוק, על חודו של קול, ניצחון נדיר של השכל. זה לא היה רק ניצחון נדיר של השכל הישר על הנאורות השוטה, אלא גם ניצחון נדיר של מישאל חשין על אהרון ברק, ואולי אפילו איזה ניצחון נדיר וקטן של הכנסת על בג"ץ.

האם זו סנונית המבשרת על קו חדש של בית המשפט העליון? האם יכול להיות שריחות וקולות מהמציאות עצמה יחדרו שם לתוך הבועה?

אני, לא הייתי בונה על זה.
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו