המתקפה על הציבור הדתי- לאומי צוברת תנופה. ולכאורה אין קשר בין הפרסומים השונים, אלא שהעיתוי והרצף מעוררים חשד כבד. כך, ירידה של 6.3 בזכאות לבגרות בחינוך הדתי לאומי הוצגה בליווי תופים ומחולות, והצליחה להעלים מהתודעה הציבורית את מגמת הירידה הכללית של קרוב ל- 2% . משמע יש בעיה בכל המערכת, אבל לא על זה דיברו. זה לא מטריד את מחנכי הדור והתקשורת. כיוצא בזה ליום ההצדעה לחיילי המילואים, נשלף נתון סטטיסטי המדבר על ירידה גדולה בהתייצבות למילואים של הציבור האיכותי הזה. גם פה לא שמענו על מכלול המערכת. האם בכל המגזרים האחרים חלה התעוררות במקביל? ובעצם איך ממלא הצבא את השורות החסרות בתעסוקה?
הרי לא יעלה על הדעת שלפתע פתאום חסרים לו חיילים, אחרת בוודאי היה מונע את יציאת כל ה"נפולת של נמושות", כלשונו של רבין, לחו"ל. ואולי כל המתנדבים שהצהירו על הירתמותם לגירוש היהודים מגוש קטיף, מתנדבים עתה להשלים את החוסר המפוקפק? אולי מהרשק וחבריו יבלו בצבא במקום להעמיס עליו את אבטחתם בעת ההתנכלות שלהם למתנחלים?
ועם זאת שאלה גדולה צריכה להישאל כאן. יש הבדל מהותי בין נתוני הבגרות לנתוני המילואים. בגרות ניתנת למדידה בקלות על פי בתי הספר. אלו נחלקים למ"מ ולממ"ד, וכך יודעים בדיוק כמה תלמידים יש בכל מגזר. ניתן גם לדייק יותר ולראות באיזה בית ספר ירד מספר הזכאים לבגרות. כך, למשל, הנחה סבירה היא שילדי קטיף רשמו ירידה גדולה מאוד. מוסדות החינוך שם חדלו להתקיים, למעשה, ויתכן כי בממוצע של 6.3 נכללים 80% של ילדי קטיף. כך, שבמכלול החינוך הדתי, הירידה, אם בכלל, מזערית. וחבל שנעשתה עבודה כה רשלנית.
לעומת הבגרות, יש לתמוה איך ידועים הנתונים בצבא. האומנם יש רישום מסודר של מי שמגדיר את עצמו, או שמוגדר בידי השב"כ... כשייך רעיונית למחנה כלשהו? האם יש מכשיר אוטומטי שרושם כל כיפה סרוגה הפוסעת בשערי הבסיסים? האם יש יחידת מעקב על הדתיים בצבא? מה בסיס הנתונים לפרסום החמור הזה של אי- הגעה למילואים בגלל הגירוש מקטיף? מי האינטרסנט להפצת מידע מפוקפק כזה?
ולא פחות חשוב מזה. היינו שמחים לדעת מה קורה במילואים אצל ילדי שינקין וכפר שמריהו? כמה משתמטי מילואים יש בתנועות השמאל ובמפלגותיהם? ולמה מסתירים את נתוני האמת, שהציבור האמוני ממלא עדיין את שורות המילואים יותר מכל ציבור אחר. באחוזים בוודאי, ואולי גם במספרים מוחלטים. למה הנתון הזה אינו מתפרסם? מה רוצים להשיג בפרסומים המגמתיים הללו? ולמה אין נתונים על המגזרים המשרתים בסדיר בכלל וביחידות הקרביות בפרט?
למעשה, כל היחס למילואים נראה מוזר ללוחמים ותיקים. במסגרת החגיגות של יום ההצדעה למילואימניקים, התפרסם שחייל מילואים המשרת 10 ימים בשלוש שנים, מקבל מכתב הוקרה. אם אין זו טעות דפוס יש פה מהפך שלם. בזמנו, בני דורי שרתו בין 30 ל- 45 יום בשנה, לא כולל קריאות מיוחדות או אפילו אימון של כמה ימים, תקופתי או חידוש צניחה של יום- יומיים מעבר למארבים ולמוצבים. אז מכתב הוקרה? ואם מדובר על קיצור החובה, האם לא סביר יותר להסתפק באימון למילואימניקים (על פי הדגם השווייצי), ולתת לאזרחים לחיות את חייהם הרגילים, בעוד חיילי החובה מבצעים את הפעילות השוטפת?
נראה שבחברה הישראלית של היום יש נתונים הרבה יותר מדאיגים שחייבים להגיע לכותרות הראשיות. למשל, כמה בעלי כיפה נמצאו בין הדוקרים במועדוני הלילה? כמה מבין הכלואים בבתי הכלא בישראל הם בעלי תעודת בגרות בחינוך הדתי? כמה מסוממים יש בין תלמידי התיכון, ובאיזה מגזר? כמה תאונות נגרמות ב"סוף השבוע", וכמה מהנהגים המעורבים הם מהמגזר המושמץ הזה? אגב, נדמה לי שאפילו בין מקבלי פרס נובל בישראל, במישור המקצועי, יש מספר מרשים של אלו שבאו מהמגזר חסר- ההשכלה הזה. ומי הם בדיוק האלימים בחברה הישראלית?
ועוד תהייה קטנה. האם הפרסומים הללו אין בהם שמץ של גזענות, של הבחנה בלתי ראויה בחברה הישראלית? של שדר חוזר ונשנה האומר: יש אנחנו ו... כן, יש גם הם. וזה לא אותו דבר. "הם" צריכים כל הזמן לעמוד על המשמר, ולהוכיח שהם חלק מהחברה הישראלית. כשבעצם, הם הם החברה הישראלית.
הרי לא יעלה על הדעת שלפתע פתאום חסרים לו חיילים, אחרת בוודאי היה מונע את יציאת כל ה"נפולת של נמושות", כלשונו של רבין, לחו"ל. ואולי כל המתנדבים שהצהירו על הירתמותם לגירוש היהודים מגוש קטיף, מתנדבים עתה להשלים את החוסר המפוקפק? אולי מהרשק וחבריו יבלו בצבא במקום להעמיס עליו את אבטחתם בעת ההתנכלות שלהם למתנחלים?
ועם זאת שאלה גדולה צריכה להישאל כאן. יש הבדל מהותי בין נתוני הבגרות לנתוני המילואים. בגרות ניתנת למדידה בקלות על פי בתי הספר. אלו נחלקים למ"מ ולממ"ד, וכך יודעים בדיוק כמה תלמידים יש בכל מגזר. ניתן גם לדייק יותר ולראות באיזה בית ספר ירד מספר הזכאים לבגרות. כך, למשל, הנחה סבירה היא שילדי קטיף רשמו ירידה גדולה מאוד. מוסדות החינוך שם חדלו להתקיים, למעשה, ויתכן כי בממוצע של 6.3 נכללים 80% של ילדי קטיף. כך, שבמכלול החינוך הדתי, הירידה, אם בכלל, מזערית. וחבל שנעשתה עבודה כה רשלנית.
לעומת הבגרות, יש לתמוה איך ידועים הנתונים בצבא. האומנם יש רישום מסודר של מי שמגדיר את עצמו, או שמוגדר בידי השב"כ... כשייך רעיונית למחנה כלשהו? האם יש מכשיר אוטומטי שרושם כל כיפה סרוגה הפוסעת בשערי הבסיסים? האם יש יחידת מעקב על הדתיים בצבא? מה בסיס הנתונים לפרסום החמור הזה של אי- הגעה למילואים בגלל הגירוש מקטיף? מי האינטרסנט להפצת מידע מפוקפק כזה?
ולא פחות חשוב מזה. היינו שמחים לדעת מה קורה במילואים אצל ילדי שינקין וכפר שמריהו? כמה משתמטי מילואים יש בתנועות השמאל ובמפלגותיהם? ולמה מסתירים את נתוני האמת, שהציבור האמוני ממלא עדיין את שורות המילואים יותר מכל ציבור אחר. באחוזים בוודאי, ואולי גם במספרים מוחלטים. למה הנתון הזה אינו מתפרסם? מה רוצים להשיג בפרסומים המגמתיים הללו? ולמה אין נתונים על המגזרים המשרתים בסדיר בכלל וביחידות הקרביות בפרט?
למעשה, כל היחס למילואים נראה מוזר ללוחמים ותיקים. במסגרת החגיגות של יום ההצדעה למילואימניקים, התפרסם שחייל מילואים המשרת 10 ימים בשלוש שנים, מקבל מכתב הוקרה. אם אין זו טעות דפוס יש פה מהפך שלם. בזמנו, בני דורי שרתו בין 30 ל- 45 יום בשנה, לא כולל קריאות מיוחדות או אפילו אימון של כמה ימים, תקופתי או חידוש צניחה של יום- יומיים מעבר למארבים ולמוצבים. אז מכתב הוקרה? ואם מדובר על קיצור החובה, האם לא סביר יותר להסתפק באימון למילואימניקים (על פי הדגם השווייצי), ולתת לאזרחים לחיות את חייהם הרגילים, בעוד חיילי החובה מבצעים את הפעילות השוטפת?
נראה שבחברה הישראלית של היום יש נתונים הרבה יותר מדאיגים שחייבים להגיע לכותרות הראשיות. למשל, כמה בעלי כיפה נמצאו בין הדוקרים במועדוני הלילה? כמה מבין הכלואים בבתי הכלא בישראל הם בעלי תעודת בגרות בחינוך הדתי? כמה מסוממים יש בין תלמידי התיכון, ובאיזה מגזר? כמה תאונות נגרמות ב"סוף השבוע", וכמה מהנהגים המעורבים הם מהמגזר המושמץ הזה? אגב, נדמה לי שאפילו בין מקבלי פרס נובל בישראל, במישור המקצועי, יש מספר מרשים של אלו שבאו מהמגזר חסר- ההשכלה הזה. ומי הם בדיוק האלימים בחברה הישראלית?
ועוד תהייה קטנה. האם הפרסומים הללו אין בהם שמץ של גזענות, של הבחנה בלתי ראויה בחברה הישראלית? של שדר חוזר ונשנה האומר: יש אנחנו ו... כן, יש גם הם. וזה לא אותו דבר. "הם" צריכים כל הזמן לעמוד על המשמר, ולהוכיח שהם חלק מהחברה הישראלית. כשבעצם, הם הם החברה הישראלית.