תגובתי למאמר "מדוע מחרימים אותנו" שהתפרסם אתמול, בעיתון "הארץ":
את הדוקטוראט עשיתי באוניברסיטת אוקספורד בשנים 1978 - 1981, אך לא זכורה לי אווירת עוינות נגד ישראל כמו זו המתוארת על ידי הכותב. הדוקטוראט שלי היה במדעים המדויקים, ולא היה לי קשר לסגל המרצים של מדעי החברה והרוח, שבהם שורצים בדרך כלל הצפעונים האנטישמיים של עולם האקדמיה. ייתכן שמשום כך לא חשתי בתסיסה אנטי-ישראלית.
מעבר לכך, היו אלה ימי טרום-אוסלו שבהם לא השתולל עדיין הטרור הערבי בארץ ובעולם. אלא שבינתיים הספיקו הרפתקאות "השלום" להכניס את ישראל לבידוד בינלאומי עמוק, שאווירת העוינות האנטי-ישראלית באוניברסיטאות היא סימפטום מובהק שלו. מה שזכור לי מאותם הימים היא דווקא ההסתה הארסית שניהלו אנשי "שלום עכשיו" נגד ישראל בקרב אנשי האוניברסיטה, וייתכן שעכשיו אנו טועמים את הפירות הבאושים שצמחו מזרעי הפורענות שטמנו מסיתי "שלום עכשיו" בקרקע האוקספורדית.
העמדות הנחושות שהבעתי בפומבי, בניגוד לעמדתו הפוליטית האפולוגטית של הכותב, עוררו רק כבוד והערכה בין עמיתיי הבריטים. הבהרתם להם חד וחלק שלאחר אלפיים שנות גלות חזרנו לארצנו, שנמצאת עדיין ברובה תחת כיבוש ערבי משחית, ועד שלא נשחרר את ארצנו הכבושה מן הנילוס ועד הפרת לא ייכון שלום בארצנו ובעולם כולו.
כמו כן הוקעתי בפני עמיתיי הבריטים את מעשיו הנפשעים של המנדט הבריטי בארץ ישראל והשוויתי אותם לזוועות הנאצים, עד שחשו צורך להתנצל על כך. גם לידידיי האירנים, שהתלהבו מ"המהפכה המוסלמית" של חומייני, לא הותרתי מקום לספק באשר לעמדותיי הבלתי מתפשרות, וזכיתי להערכתם.
נגע השנאה הפתולוגית נגד ישראל, שמתבסס על תירוצים שקריים הקשורים ל"מדיניות הישראלית" כלפי הערבים, נובע מכך שאנחנו מתנצלים על קיומנו, שאנחנו מוכנים לוותר על חבלי מולדת תמורת "שלום", שאנחנו מתקפלים בפני הטרור ומתרפסים בפני אויבינו ובפני העולם כולו. מה הפלא שאנחנו נתפשים כקולוניאליסטים תלושים בעולם, כאשר בקלות כה בלתי נסבלת אנחנו מוותרים על נכסינו הלאומיים, מבצעים טיהור אתני בבני עמנו וזוממים לכונן שלטון זר בחבלי מולדת... הרי בכך אנחנו מפריכים את כל טענותינו על הזיקה הרוחנית והזכות ההיסטורית שלנו בארץ הזאת.
את הדוקטוראט עשיתי באוניברסיטת אוקספורד בשנים 1978 - 1981, אך לא זכורה לי אווירת עוינות נגד ישראל כמו זו המתוארת על ידי הכותב. הדוקטוראט שלי היה במדעים המדויקים, ולא היה לי קשר לסגל המרצים של מדעי החברה והרוח, שבהם שורצים בדרך כלל הצפעונים האנטישמיים של עולם האקדמיה. ייתכן שמשום כך לא חשתי בתסיסה אנטי-ישראלית.
מעבר לכך, היו אלה ימי טרום-אוסלו שבהם לא השתולל עדיין הטרור הערבי בארץ ובעולם. אלא שבינתיים הספיקו הרפתקאות "השלום" להכניס את ישראל לבידוד בינלאומי עמוק, שאווירת העוינות האנטי-ישראלית באוניברסיטאות היא סימפטום מובהק שלו. מה שזכור לי מאותם הימים היא דווקא ההסתה הארסית שניהלו אנשי "שלום עכשיו" נגד ישראל בקרב אנשי האוניברסיטה, וייתכן שעכשיו אנו טועמים את הפירות הבאושים שצמחו מזרעי הפורענות שטמנו מסיתי "שלום עכשיו" בקרקע האוקספורדית.
העמדות הנחושות שהבעתי בפומבי, בניגוד לעמדתו הפוליטית האפולוגטית של הכותב, עוררו רק כבוד והערכה בין עמיתיי הבריטים. הבהרתם להם חד וחלק שלאחר אלפיים שנות גלות חזרנו לארצנו, שנמצאת עדיין ברובה תחת כיבוש ערבי משחית, ועד שלא נשחרר את ארצנו הכבושה מן הנילוס ועד הפרת לא ייכון שלום בארצנו ובעולם כולו.
כמו כן הוקעתי בפני עמיתיי הבריטים את מעשיו הנפשעים של המנדט הבריטי בארץ ישראל והשוויתי אותם לזוועות הנאצים, עד שחשו צורך להתנצל על כך. גם לידידיי האירנים, שהתלהבו מ"המהפכה המוסלמית" של חומייני, לא הותרתי מקום לספק באשר לעמדותיי הבלתי מתפשרות, וזכיתי להערכתם.
נגע השנאה הפתולוגית נגד ישראל, שמתבסס על תירוצים שקריים הקשורים ל"מדיניות הישראלית" כלפי הערבים, נובע מכך שאנחנו מתנצלים על קיומנו, שאנחנו מוכנים לוותר על חבלי מולדת תמורת "שלום", שאנחנו מתקפלים בפני הטרור ומתרפסים בפני אויבינו ובפני העולם כולו. מה הפלא שאנחנו נתפשים כקולוניאליסטים תלושים בעולם, כאשר בקלות כה בלתי נסבלת אנחנו מוותרים על נכסינו הלאומיים, מבצעים טיהור אתני בבני עמנו וזוממים לכונן שלטון זר בחבלי מולדת... הרי בכך אנחנו מפריכים את כל טענותינו על הזיקה הרוחנית והזכות ההיסטורית שלנו בארץ הזאת.