בו' בסיוון, חל חג השבועות. לאחר ספירת 49 יום של ספירת העומר, מגיעים אנו ליום החמישים - אל קבלת התורה. זהו יום מיוחד וקדוש, שנקרא בפי חז"ל "עצרת".
בחג השבועות על פי המסורה והדעה שהתקבלה בגמרא, קיבלנו את התורה מסיני. מעמד הר סיני נחשב המעמד הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה. מפגש ישיר בין בורא עולם לבני אדם, בו מסר הקב"ה לישראל את התורה שהיא החוקה לדרך החיים הנכונה לעם ישראל ולעולם כולו. מאז החל העולם לצעוד בדרך חדשה שתביא אותו בסופו של דבר אל גאולתו השלמה.
כל העולם לא נברא, אלא כדי שישראל יקבלו את התורה, כפי שנאמר במדרש "יום השישי": מלמד שהיו כל מעשי בראשית תלויים ועומדים. תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה, מוטב, ואם לאו הם חוזרים לתוהו ובוהו.
כל יציאת מצרים מטרתה ותכליתה היו כדי שעם ישראל יקבל את התורה, וילך בדרך חיים מוסרית חדשה שתביא אותו לתיקונו ושלמותו, ומתוכה הוא יביא שפע של תיקון ושלמות וברכה וטובה לעולם.
מנהגי חג השבועות
נוהגים לאכול מאכלי חלב ביום זה, לפי שהתורה משולה לחלב.
כמו כן נוהגים לאכול בשר כי מצווים אנו לשמוח ביום זה, ולהראות את שמחתנו שזכינו לקבל את התורה, ו"אין שמחה אלא בבשר ויין". בתלמוד מסופר על חכם אחד שצם כל השנה [עד הערב] לבד מ-3 ימים בשנה: ערב יום כיפור שבו התורה מצווה לאכול, פורים יום משתה ושמחה וחג שבועות יום שנתנה בו תורה. למדנו מכאן על החשיבות הגדולה לערוך סעודת שמחה בחג השבועות, כדי להראות שהתורה אינה עול, אלא מתנה גדולה שאנו שמחים בה.
נהגו להיות ערים ולעסוק בתורה כל הלילה. ונאמרו לכך כמה טעמים (יישנם עוד 3 לילות בשנה שבהם נהגו להיות ערים: ליל יום הכיפורים, ליל הושענא רבא וליל הסדר).
בתפילת שחרית נוהגים לקרוא את מגילת רות.
נוהגים לומר "יזכור" אצל האשכנזים.
נוהגים לומר "אקדמות" לפני הקריאה בתורה. זהו שבח מיוחד לתורה, שכתוב בשפה הארמית.
אין אומרים תחנון שישה ימים אחרי חג השבועות עד י"ב בסיוון, לפי שימים אלו נקראים "ימי טבוח". הם ימים שבזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הספיק להקריב את קרבנות החג בחג עצמו, היו לו שבעה ימים להשלימן, כמו בפסח וסוכות. לכן יש קצת קדושה בימים אלו, ואין אומרים בהם תחנון.
חג השבועות נקרא גם חג הקציר, לפי שזו עונת הקציר. מתקופה זו היו מתחילים להביא את הביכורים למקדש עד חג הסוכות.
הצד הרעיוני
בחג השבועות, בכל שנה, אנו שבים ומקבלים את התורה מחדש. לרגע שבים אנו אל כור מחצבתנו, זוכרים את היותנו עם יהודי, עם קדוש ומיוחד ומובדל לה' אלוקיו. עם שנבחר מכל העמים כדי לקבל את התורה, ושזכה לקבל את התורה והמצוות.
התורה והמצוות מדריכים אותנו בדרך של חיים מוסריים וקדושים. התורה היא החוקה שלנו, ורק דרך המצוות תביא אותנו אל השלמות.
מקבלים אנו על עצמנו להתחזק ביום זה בלימוד התורה, שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכן בקיום מצוותיה. וחג זה נותן כוח וחיות ללימוד התורה וקיום מצוותיה בכל השנה כולה.
בחג השבועות על פי המסורה והדעה שהתקבלה בגמרא, קיבלנו את התורה מסיני. מעמד הר סיני נחשב המעמד הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה. מפגש ישיר בין בורא עולם לבני אדם, בו מסר הקב"ה לישראל את התורה שהיא החוקה לדרך החיים הנכונה לעם ישראל ולעולם כולו. מאז החל העולם לצעוד בדרך חדשה שתביא אותו בסופו של דבר אל גאולתו השלמה.
כל העולם לא נברא, אלא כדי שישראל יקבלו את התורה, כפי שנאמר במדרש "יום השישי": מלמד שהיו כל מעשי בראשית תלויים ועומדים. תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה, מוטב, ואם לאו הם חוזרים לתוהו ובוהו.
כל יציאת מצרים מטרתה ותכליתה היו כדי שעם ישראל יקבל את התורה, וילך בדרך חיים מוסרית חדשה שתביא אותו לתיקונו ושלמותו, ומתוכה הוא יביא שפע של תיקון ושלמות וברכה וטובה לעולם.
מנהגי חג השבועות
נוהגים לאכול מאכלי חלב ביום זה, לפי שהתורה משולה לחלב.
כמו כן נוהגים לאכול בשר כי מצווים אנו לשמוח ביום זה, ולהראות את שמחתנו שזכינו לקבל את התורה, ו"אין שמחה אלא בבשר ויין". בתלמוד מסופר על חכם אחד שצם כל השנה [עד הערב] לבד מ-3 ימים בשנה: ערב יום כיפור שבו התורה מצווה לאכול, פורים יום משתה ושמחה וחג שבועות יום שנתנה בו תורה. למדנו מכאן על החשיבות הגדולה לערוך סעודת שמחה בחג השבועות, כדי להראות שהתורה אינה עול, אלא מתנה גדולה שאנו שמחים בה.
נהגו להיות ערים ולעסוק בתורה כל הלילה. ונאמרו לכך כמה טעמים (יישנם עוד 3 לילות בשנה שבהם נהגו להיות ערים: ליל יום הכיפורים, ליל הושענא רבא וליל הסדר).
בתפילת שחרית נוהגים לקרוא את מגילת רות.
נוהגים לומר "יזכור" אצל האשכנזים.
נוהגים לומר "אקדמות" לפני הקריאה בתורה. זהו שבח מיוחד לתורה, שכתוב בשפה הארמית.
אין אומרים תחנון שישה ימים אחרי חג השבועות עד י"ב בסיוון, לפי שימים אלו נקראים "ימי טבוח". הם ימים שבזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הספיק להקריב את קרבנות החג בחג עצמו, היו לו שבעה ימים להשלימן, כמו בפסח וסוכות. לכן יש קצת קדושה בימים אלו, ואין אומרים בהם תחנון.
חג השבועות נקרא גם חג הקציר, לפי שזו עונת הקציר. מתקופה זו היו מתחילים להביא את הביכורים למקדש עד חג הסוכות.
הצד הרעיוני
בחג השבועות, בכל שנה, אנו שבים ומקבלים את התורה מחדש. לרגע שבים אנו אל כור מחצבתנו, זוכרים את היותנו עם יהודי, עם קדוש ומיוחד ומובדל לה' אלוקיו. עם שנבחר מכל העמים כדי לקבל את התורה, ושזכה לקבל את התורה והמצוות.
התורה והמצוות מדריכים אותנו בדרך של חיים מוסריים וקדושים. התורה היא החוקה שלנו, ורק דרך המצוות תביא אותנו אל השלמות.
מקבלים אנו על עצמנו להתחזק ביום זה בלימוד התורה, שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכן בקיום מצוותיה. וחג זה נותן כוח וחיות ללימוד התורה וקיום מצוותיה בכל השנה כולה.