מה לעשות? מחד גיסא מאמינים אנו שמדינה זו היא ראשית צמיחת גאולתנו. ומאידך גיסא הממסד של מדינה זו הוא מעיין של רפש שכל מי שזך לבבו מתקשה מאוד להתקרב אליו ואפילו להתבונן בו, שהרי אמרו חז"ל: אסור לראות פני רשע.
מה לעשות? להוסיף אומץ.
נחזור בקצרה למשל הידוע של הרב קוק באיגרות:
"כשבני אדם חופרים באר עמוקה כדי להשיג מים חיים בארץ ציה וצחיחה. הכורים מתיגעים ... רבים מעיפי הגוף וחלושי הנפש ודאי פורשים מן העבודה והולכים להם באשר ילכו, אבל אלה הקשורים בקשרי נשמה עם החפץ של מגמת הבאר החיה שבעתיד, ביחוד אלה שהאמונה חזקה היא בלבבם שהמים החיים מוכרחים סוף כל סוף להיות זורמים ממקום זה והארץ צחיחת הצמא תהפך על ידם לגן עדן להחיות עם רב... והנה אחרי שביעת די עמל והנה זרם מים פרץ והרי הוא עולה ושטף, אבל המים דלוחים הם מעורבים ברפש וחול ולא יצלחו להרוות צמאון אדם ובהמה. אז שוב תתחלק המחנה העובדת לשנים האחת אומרת ראו נא הנה כל יגיעתנו בדי ריק... ואמנם זה החלק של העם בריא הגו וחסון הנשמה הוא יאמר להם ...מדוע אינכם שמים על לב כי רק מפני שעדין לא באנו עד העומק הרצוי עד המקום אשר שם המים הצחים משיבי הנפש זורמים בשביל כך הננו רואים כעת מים דלוחים? על כן אחי במרץ אדיר יותר בכחות כבירים יותר נחדש את מפעלנו הגדול ובוא נבוא עד התהום עד מוצא המים הצלולים והזכים ואז הכל יראו וינהרו".
ומאז זה החלק בריא הגו וחסון הנשמה המשיך והמשיך לחפור בכוחות כבירים. ואף אחרי פטירתו של הרב המשיך הדור הבא לחפור בכוחות כבירים ואף אחרי פטירת בנו, הרב צבי יהודה, המשיך הדור השלישי לחפור ולחפור. והחפירות העלו מים רבים וניסים ונפלאות ומאורעות כבירים אירעו להם בחפירתם ויצאו זרמי מים אדירים.
דא עקא, ככל שרבו הניסים והנפלאות – מים אלו שיצאו מלאי רפש וסירחון הם הרבה יותר מהראשונים.
גם כאן הופיעו שתי המחנות האחד אמר לפרוש והשני אמרה להמשיך לחפור. אך כאן הופיעה גם מחנה שלישי, כלומר המחנה השני נחלק לשניים.
למחנה השלישי חידוש מיוחד בפיו: המים העכורים האלו טובים לשתיה. הם אומנם נראים עכורים, אבל זה רק בחיצוניות. בפנימיות שלהם אלו מים נפלאים
למחנה השלישי חידוש מיוחד בפיו: המים העכורים האלו טובים לשתיה. הם אומנם נראים עכורים, אבל זה רק בחיצוניות. בפנימיות שלהם אלו מים נפלאים.
אנשי המחנה השלישי אנשי צורה הם המצפים לדבר ה' ומייחלים להופעתו בדרכי חיינו. אנשים אלו מאמינים בראשית צמיחת גאולתנו קמעה קעמה, ומאמינים שדרכי ה' מסובכים ונסתרים ויש להם את העוז והגבורה ללכת בדרך הארוכה והקשה שעדיין לפנינו.
אבל הם אינם מאמינים שאחרי צפייה כל כך גדולה, אחרי כל כך הרבה קשיים ואחרי כל כך הרבה ניסים נפלאים אין אפילו טיפת מים הראויה לשתיה.
הייתכן שכל מערכות במדינה שהיא ראשית צמיחת גאולתנו מסואבות? הייתכן שכל המערכות ממערכות החוק עד מערכות התקשורת, מהחינוך ועד הביטחון קלוקלות? הייתכן שהמערכת הממסדית של מדינת ראשית צמיחת גאולתנו כולה מום, אין בה מתום.
אכן יפה באר בספר "אם הבנים שמחה" שהגאולה תבוא על ידי עופות טמאים. ומה לעשות, עוף טמא גם אם הוא מביא גאולה אין בבשרו אפילו כזית אחד הטהור אצל ירא שמים. ואפילו יתכן שהצבא שעלינו מגן ועל ידו נעשה קידוש ה' כשהוא מסוגל אל בני ישראל להתאכזר הוא עצמו טמא.
כך גם מדינתנו אף שהיא ראשית צמיחת גאולתנו התרבות והרוח השלטת בה טמאה היא. ואסור בשום אופן לשאוב ממנה ולהתחבר לתהלוכותיה (החיבור לעם ישראל צריך להיות חיבור לאנשים ולא לתרבות השלטת).
למחנה שלישי זה לא היה מקום רב בימי הרב, אבל הרב כבר מתייחס אליו בתוך דבריו: "אבל מה יאמר המחנה של השרידים אשר ה' קורא? לא נכחיש את החוש, לא נאמר שכבר כל הזרם של מי הבאר אשר חפרנו מים צלולים הם כעת"
למחנה שלישי זה לא היה מקום רב בימי הרב, אבל הרב כבר מתייחס אליו בתוך דבריו: "אבל מה יאמר המחנה של השרידים אשר ה' קורא? לא נכחיש את החוש, לא נאמר שכבר כל הזרם של מי הבאר אשר חפרנו מים צלולים הם כעת".
והנה מחנה זה שהרב מביא כ'הווה אמינא' שהרי לא נכחיש את החוש שקיים בדורנו אנו.
אכן, אצל הרב פשוט שגם אם בחוכמה פנימית אתה חמוש, לא יועיל הדבר להכחיש את החוש. אבל בדורנו כבר מקובל שעל ידי חוכמה של פנימיות אפשר להכחיש הן את החוש והן את השכל הישר כפי שידוע לכל בר בי רב דחד יומא. ובעצם זוהי אופנה כלל עולמית היום. יכול לבוא מרפא עם שיטות מהמזרח הרחוק שאף אחד לא יודע את טיבן ולבטל בהינף יד שנים של מחקר במדעי הרפואה.
באווירה זו אפשר לומר על רשע שהוא בעצם צדיק ואפילו מלך ישראל כמלכי ישראל בתנ"ך אפשר לומר על הפסד שהוא בעצם ניצחון (הרוח), ואפילו להוסיף שאם היינו מנצחים היה זה אסון.
מה שיש לעשות הוא לפעול כעצת רבנו להוסיף אומץ ולהמשיך לחפור. כן להמשיך לחפור באותה באר שיוצאים ממנו מים סרוחים (ולהודות לה' שהמציא לנו את הבור הזה), והנוער הבריא, שאת החוש לא קלקל, ימשיך ויחפור תוך כדי סתימת האף ויקיא בגועל כל רפש שאליו מתקרב. והעיקר ימשיך באומץ מופלא, שעם כל הצימאון לא ישתה טיפה מהמים המשפריצים סביבותיו. וכך ימשיך ויחפור תוך אמונה גדולה שבוא יבואו מים טהורים. ימשיך ויחפור עד שיופיעו המים הראויים לקיים בנו: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".