כל סקר דעת קהל המיועד לפענח את מהות האיומים המפחידים ביותר את אזרחי המדינה, מניב תמיד את אותן מסקנות סטטיסטיות שממחישות, בראש ובראשונה, את מודעותו העצמית הנמוכה של הציבור הישראלי. עד כדי כך שרויה תודעת הציבור בערפל של אינסטינקטים עדריים מונחי תקשורת, שהאזרח המצוי אפילו אינו מסוגל לברר בינו לבין עצמו מהם, באמת ובתמים, הדברים שמרתיעים אותו יותר מכל, ומהלכים עליו אימה קיומית מעוררת חלחלה.
שכן חדש הגיע לשכונה. הוותיקים מתעלמים ממנו, כביכול, אך היו שמחים לתהות על קנקנו. זה הזמן להפיץ את השמועה שהשכן החדש הוא אקדוחן שכיר שאינו מקפיד על אבחנה ברורה בין עיסוקו המקצועי לבין רגיעה של שעות הפנאי
שכן חדש הגיע לשכונה. הוותיקים מתעלמים ממנו, כביכול, אך היו שמחים לתהות על קנקנו. זה הזמן להפיץ את השמועה שהשכן החדש הוא אקדוחן שכיר שאינו מקפיד על אבחנה ברורה בין עיסוקו המקצועי לבין רגיעה של שעות הפנאי
סביר להניח שתשובות הנשאלים בסקר, הגורמים המערערים את תחושת הביטחון הציבורי, תתפרשנה על פני פילוג סטטיסטי מוכר של פיגועי טרור, תאונות דרכים, נגעי הפשע והאלימות, וכיו"ב. תגובות אינסטינקטיביות שנובעות מתוך קרביים השרויים בנתק ממרכזי התודעה העצמית. אך עובדות המציאות הנסתרות מסקרי דעת קהל יכולות להיחשף לעין השמש על ידי התרגולת האמפירית של "שכן חדש בשכונה".
שכן חדש הגיע לשכונה. הוותיקים מתעלמים ממנו, כביכול, אך היו שמחים לתהות על קנקנו. זה הזמן להפיץ את השמועה שהשכן החדש הוא אקדוחן שכיר שאינו מקפיד על אבחנה ברורה בין עיסוקו המקצועי לבין רגיעה של שעות הפנאי. הוותיקים ינודו בראשם, ובינם לבין עצמם יסכימו שמקצועו של השכן החדש הוא עניינו הפרטי, ואף אחד אינו צריך לתחוב את אפו ולהתערב בעסקיו. תושבי השכונה יקפידו, הקפדה יתרה, בכבודו של השכן החדש, ויהיו כאלה שישאבו תחושת ביטחון מעוררת השראה משכנותם לאדם חזק כזה.
כל האופציות פתוחות בתרגולת השכן החדש. אם שמועת האקדוחן השכיר עברה בשלווה ובשלום, אפשר לכוון למקום פגיע ביותר, ולטפטף את המידע החסוי שהטיפוס המתחנחן שהגיע לשכונה הוא בעצם פדופיל ערמומי ומסוכן, שהמשטרה אינה מצליחה לעלות על עקבותיו. גם זה יעבור בשלום, החל מתגובות של אי אימון, דוגמת "הוא כזה שקט ונחמד", עד מעבר החלטי לסדר היום בנוסח: "באמת הגיע הזמן לשמור על הילדים, ואולי טוב שיש אחד כזה בשכונה שמעורר את ההורים לעירנות".
תרגולת השכן החדש יכולה להקצין ולהידרש לשמועות הזויות, עד כדי מסע רכלני נמרץ, המיועד להדביק אותו בכתם של וותיק גסטאפו, ברון סמים קולומביאני או סוכן חשאי של אל קאעידה. רבותיי, אף אחד מהאיומים האלה לא יערער את תחושת הביטחון של תושבי השכונה עד כדי מצוקה של איום קיומי כמו הדבר ההוא, שהוא כה מעורר חלחלה עד שאסור להזכיר אותו בשמו, רחמנא ליצלן...
תסמונת השכן המוזר משקפת את הנשק הסודי האמיתי של מדינת ישראל. לעומתו מתגמדים אימי הנשק הגרעיני, הטילים וכל אמל"ח משוכלל. פוטנציאל ההרתעה שלו ברמה השכונתית והקהילתית אינו מאבד מעוצמתו בזירת מאזן האימה הבינלאומי
בכל זאת, אם רוצים לטפל בנגע יש לאזור אומץ ולהזכיר את שמו המפורש של הדבר ההוא... כן, השכן האיכפתי... בין אם איכפת לו מעצמו או מענייני סביבת המגורים שלו, אין איום קיומי המחריד יותר את תושבי השכונה מאשר אותו שכן חדש המגלה סימני איכפתיות מעבר לתחום המותר של פסיביות מוחלטת. תושבי השכונה, שלא לדבר על דיירי בניין המגורים של השכן האכפתי שצץ לו מתהום הנשייה, ומאיים לערער את עולמם הבורגני המאוזן, מפתחים סימנים פסיכוסומטיים קשים שהולכים ומחמירים ככל שהשכן החדש מרחיק לכת עד כדי בקשות הזויות משכניו, דוגמת "אודה לך מאוד אם לא תפעיל את מקלט הרדיו שלך בקולי קולות כשאתה חונה מתחת לחלונות דירתי, בחצות הלילה"...
כל בקשה נוספת של השכן החדש, המתיימר ברוב תמימותו לעורר איזו תחושה עמומה של התחשבות בקרב שכניו, רק מלבה את היצרים ומלהיטה את הרוחות עד כדי אווירת לינץ' שהולכת ומשתררת סביבו. אלא שיצר הקיום של השכן האיכפתי החדש מלמד אותו את סודות ההישרדות בג'ונגל השכונתי. לא קשה לו להבחין שזעם השכנים, הרועם ומגרגר כהר געש המאיים להתפרץ, כבוש ומרוסן למעשה תחת שכבות האימה שעצם נוכחותו המעיקה מטילה על שכניו.
כאשר הוא מתהלך בשכונה, כשאות המוזרות מתנוסס על מצחו, הוא מבחין בהתלחשויות הגוועות להבעות אטומות של פרצופים מבועתים. ככל שהוא מתקרב להתקהלות מזדמנת של שכנים ממורמרים, ולאחר שהוא חולף על פניהם הוא חש את חיצי מבטיהם הננעצים בגבו.
אם השכן "המוזר" קורץ מחומר אנושי חזק דיו לשלם את מחיר חירותו המצפונית, ולהשלים עם בדידותו ונידויו המוחלט כאיום מספר אחד על הביטחון השכונתי, לא נותר לו אלא לנצל את כוחו המרתיע כדי לפלס את נתיבו בסבך העבות של יער הזוחלים האורבניים. בשיטת הפטיש ההולם וריכוך בצוננין משגר השכן האיכפתי את מהלומת הבקשה הבאה היישר לפניו המבועתות של אחד מדיירי הבניין: "אודה לך אם תדאג לכך שכלבך יפסיק לעשות את צרכיו ליד דלת דירתי"...
בזמן שהדייר האומלל מתמוטט תחת התקף של פיק ברכיים, תוך שהוא הולך ומאבד את הכרתו לנוכח בקשתו ההזויה של השכן המוזר, יש לשטוף אותו ללא דיחוי בצוננין שירגיעו אותו מיידית. הטיפול בצוננין חייב למקד את תשומת ליבו של "הדייר המותקף" בפרטיו של תרחיש מרגיע בטרם יאבד את הכרתו. על פי נוהל הצוננין, חייב השכן המוזר לתאר בקול ברור ובוטח בפני "קורבנו" המתמוטט את פרטיה של סצנה מדומה בעלת אפקט מרגיע. למשל: "היום בבוקר, בזמן שנעדרת מהבית, חיפשו אותך חמישה שוטרים עם אזיקים ואלות שלופות, הם הלמו בדלת עד שכמעט נפרצה, וגם שאלו את השכנים להיכן ברחת"...
כתוצאה מיידית של הטיפול בצוננין מסתמנת התאוששותו של הדייר "המותקף", הברק שב לעיניו והצבע חוזר ללחייו. כדי לזרז את החלמתו של הדייר המתמוטט, יכול השכן המוזר להסתייע בסדרת טיפולי הלם, שסגולתם הרפואית אינה מוטלת בספק, ולפרט באוזני "קורבנו" בקול ברור ויציב סדרה של נתונים אופטימיים. למשל: "אתה דומה להפליא למבוקש בחשד הרצח הנורא במרכז הארץ, שתמונתו מתפרסמת בעתונים ובאינטרנט"... הדייר מתעשת ומתחיל לעמוד על רגליו.
כזריקת דחף שתוודא התאוששות רפואית מלאה, ניתן להמשיך בתיאור תרחישים מרגיעים באוזניו של הדייר המתנער מקריסתו, אך כל איזכור של אותה בקשה הזויה שאחראית מלכתחילה להתמוטטותו, עלול לחבל בתהליך ההתאוששות. מכאן שיש להימנע לחלוטין מכל פליטת פה בנוכחות הדייר האומלל, שעלולה לחשוף אותו שנית לטראומת הבקשה הנוראה בעניין צואת כלבו המוטלת ליד דלת ביתו של השכן המוזר, וכתוצאה מכך לדרדר אותו למצב אנוש עד כדי שקיעה בתרדמת.
תסמונת השכן המוזר משקפת את הנשק הסודי האמיתי של מדינת ישראל. לעומתו מתגמדים אימי הנשק הגרעיני, הטילים וכל אמל"ח משוכלל. פוטנציאל ההרתעה שלו ברמה השכונתית והקהילתית אינו מאבד מעוצמתו בזירת מאזן האימה הבינלאומי.
הצירוף ההרמוני של התחשבות, איכפתיות ומעורבות הוא מתכון בדוק לשגשוגה של חברה בריאה, מוסרית ובת-קיימא. בו בזמן הוא נשק רב עוצמה למיגור אויביה.
שכן חדש הגיע לשכונה. הוותיקים מתעלמים ממנו, כביכול, אך היו שמחים לתהות על קנקנו. זה הזמן להפיץ את השמועה שהשכן החדש הוא אקדוחן שכיר שאינו מקפיד על אבחנה ברורה בין עיסוקו המקצועי לבין רגיעה של שעות הפנאי
שכן חדש הגיע לשכונה. הוותיקים מתעלמים ממנו, כביכול, אך היו שמחים לתהות על קנקנו. זה הזמן להפיץ את השמועה שהשכן החדש הוא אקדוחן שכיר שאינו מקפיד על אבחנה ברורה בין עיסוקו המקצועי לבין רגיעה של שעות הפנאי
סביר להניח שתשובות הנשאלים בסקר, הגורמים המערערים את תחושת הביטחון הציבורי, תתפרשנה על פני פילוג סטטיסטי מוכר של פיגועי טרור, תאונות דרכים, נגעי הפשע והאלימות, וכיו"ב. תגובות אינסטינקטיביות שנובעות מתוך קרביים השרויים בנתק ממרכזי התודעה העצמית. אך עובדות המציאות הנסתרות מסקרי דעת קהל יכולות להיחשף לעין השמש על ידי התרגולת האמפירית של "שכן חדש בשכונה".
שכן חדש הגיע לשכונה. הוותיקים מתעלמים ממנו, כביכול, אך היו שמחים לתהות על קנקנו. זה הזמן להפיץ את השמועה שהשכן החדש הוא אקדוחן שכיר שאינו מקפיד על אבחנה ברורה בין עיסוקו המקצועי לבין רגיעה של שעות הפנאי. הוותיקים ינודו בראשם, ובינם לבין עצמם יסכימו שמקצועו של השכן החדש הוא עניינו הפרטי, ואף אחד אינו צריך לתחוב את אפו ולהתערב בעסקיו. תושבי השכונה יקפידו, הקפדה יתרה, בכבודו של השכן החדש, ויהיו כאלה שישאבו תחושת ביטחון מעוררת השראה משכנותם לאדם חזק כזה.
כל האופציות פתוחות בתרגולת השכן החדש. אם שמועת האקדוחן השכיר עברה בשלווה ובשלום, אפשר לכוון למקום פגיע ביותר, ולטפטף את המידע החסוי שהטיפוס המתחנחן שהגיע לשכונה הוא בעצם פדופיל ערמומי ומסוכן, שהמשטרה אינה מצליחה לעלות על עקבותיו. גם זה יעבור בשלום, החל מתגובות של אי אימון, דוגמת "הוא כזה שקט ונחמד", עד מעבר החלטי לסדר היום בנוסח: "באמת הגיע הזמן לשמור על הילדים, ואולי טוב שיש אחד כזה בשכונה שמעורר את ההורים לעירנות".
תרגולת השכן החדש יכולה להקצין ולהידרש לשמועות הזויות, עד כדי מסע רכלני נמרץ, המיועד להדביק אותו בכתם של וותיק גסטאפו, ברון סמים קולומביאני או סוכן חשאי של אל קאעידה. רבותיי, אף אחד מהאיומים האלה לא יערער את תחושת הביטחון של תושבי השכונה עד כדי מצוקה של איום קיומי כמו הדבר ההוא, שהוא כה מעורר חלחלה עד שאסור להזכיר אותו בשמו, רחמנא ליצלן...
תסמונת השכן המוזר משקפת את הנשק הסודי האמיתי של מדינת ישראל. לעומתו מתגמדים אימי הנשק הגרעיני, הטילים וכל אמל"ח משוכלל. פוטנציאל ההרתעה שלו ברמה השכונתית והקהילתית אינו מאבד מעוצמתו בזירת מאזן האימה הבינלאומי
בכל זאת, אם רוצים לטפל בנגע יש לאזור אומץ ולהזכיר את שמו המפורש של הדבר ההוא... כן, השכן האיכפתי... בין אם איכפת לו מעצמו או מענייני סביבת המגורים שלו, אין איום קיומי המחריד יותר את תושבי השכונה מאשר אותו שכן חדש המגלה סימני איכפתיות מעבר לתחום המותר של פסיביות מוחלטת. תושבי השכונה, שלא לדבר על דיירי בניין המגורים של השכן האכפתי שצץ לו מתהום הנשייה, ומאיים לערער את עולמם הבורגני המאוזן, מפתחים סימנים פסיכוסומטיים קשים שהולכים ומחמירים ככל שהשכן החדש מרחיק לכת עד כדי בקשות הזויות משכניו, דוגמת "אודה לך מאוד אם לא תפעיל את מקלט הרדיו שלך בקולי קולות כשאתה חונה מתחת לחלונות דירתי, בחצות הלילה"...
כל בקשה נוספת של השכן החדש, המתיימר ברוב תמימותו לעורר איזו תחושה עמומה של התחשבות בקרב שכניו, רק מלבה את היצרים ומלהיטה את הרוחות עד כדי אווירת לינץ' שהולכת ומשתררת סביבו. אלא שיצר הקיום של השכן האיכפתי החדש מלמד אותו את סודות ההישרדות בג'ונגל השכונתי. לא קשה לו להבחין שזעם השכנים, הרועם ומגרגר כהר געש המאיים להתפרץ, כבוש ומרוסן למעשה תחת שכבות האימה שעצם נוכחותו המעיקה מטילה על שכניו.
כאשר הוא מתהלך בשכונה, כשאות המוזרות מתנוסס על מצחו, הוא מבחין בהתלחשויות הגוועות להבעות אטומות של פרצופים מבועתים. ככל שהוא מתקרב להתקהלות מזדמנת של שכנים ממורמרים, ולאחר שהוא חולף על פניהם הוא חש את חיצי מבטיהם הננעצים בגבו.
אם השכן "המוזר" קורץ מחומר אנושי חזק דיו לשלם את מחיר חירותו המצפונית, ולהשלים עם בדידותו ונידויו המוחלט כאיום מספר אחד על הביטחון השכונתי, לא נותר לו אלא לנצל את כוחו המרתיע כדי לפלס את נתיבו בסבך העבות של יער הזוחלים האורבניים. בשיטת הפטיש ההולם וריכוך בצוננין משגר השכן האיכפתי את מהלומת הבקשה הבאה היישר לפניו המבועתות של אחד מדיירי הבניין: "אודה לך אם תדאג לכך שכלבך יפסיק לעשות את צרכיו ליד דלת דירתי"...
בזמן שהדייר האומלל מתמוטט תחת התקף של פיק ברכיים, תוך שהוא הולך ומאבד את הכרתו לנוכח בקשתו ההזויה של השכן המוזר, יש לשטוף אותו ללא דיחוי בצוננין שירגיעו אותו מיידית. הטיפול בצוננין חייב למקד את תשומת ליבו של "הדייר המותקף" בפרטיו של תרחיש מרגיע בטרם יאבד את הכרתו. על פי נוהל הצוננין, חייב השכן המוזר לתאר בקול ברור ובוטח בפני "קורבנו" המתמוטט את פרטיה של סצנה מדומה בעלת אפקט מרגיע. למשל: "היום בבוקר, בזמן שנעדרת מהבית, חיפשו אותך חמישה שוטרים עם אזיקים ואלות שלופות, הם הלמו בדלת עד שכמעט נפרצה, וגם שאלו את השכנים להיכן ברחת"...
כתוצאה מיידית של הטיפול בצוננין מסתמנת התאוששותו של הדייר "המותקף", הברק שב לעיניו והצבע חוזר ללחייו. כדי לזרז את החלמתו של הדייר המתמוטט, יכול השכן המוזר להסתייע בסדרת טיפולי הלם, שסגולתם הרפואית אינה מוטלת בספק, ולפרט באוזני "קורבנו" בקול ברור ויציב סדרה של נתונים אופטימיים. למשל: "אתה דומה להפליא למבוקש בחשד הרצח הנורא במרכז הארץ, שתמונתו מתפרסמת בעתונים ובאינטרנט"... הדייר מתעשת ומתחיל לעמוד על רגליו.
כזריקת דחף שתוודא התאוששות רפואית מלאה, ניתן להמשיך בתיאור תרחישים מרגיעים באוזניו של הדייר המתנער מקריסתו, אך כל איזכור של אותה בקשה הזויה שאחראית מלכתחילה להתמוטטותו, עלול לחבל בתהליך ההתאוששות. מכאן שיש להימנע לחלוטין מכל פליטת פה בנוכחות הדייר האומלל, שעלולה לחשוף אותו שנית לטראומת הבקשה הנוראה בעניין צואת כלבו המוטלת ליד דלת ביתו של השכן המוזר, וכתוצאה מכך לדרדר אותו למצב אנוש עד כדי שקיעה בתרדמת.
תסמונת השכן המוזר משקפת את הנשק הסודי האמיתי של מדינת ישראל. לעומתו מתגמדים אימי הנשק הגרעיני, הטילים וכל אמל"ח משוכלל. פוטנציאל ההרתעה שלו ברמה השכונתית והקהילתית אינו מאבד מעוצמתו בזירת מאזן האימה הבינלאומי.
הצירוף ההרמוני של התחשבות, איכפתיות ומעורבות הוא מתכון בדוק לשגשוגה של חברה בריאה, מוסרית ובת-קיימא. בו בזמן הוא נשק רב עוצמה למיגור אויביה.