במהלך שנות ה20 וה30 של המאה ה20, נהגו מדינות המערב (ובראשן בריטניה וצרפת) בגרמניה במדיניות פייסנית וותרנית, שלימים נודעה בשם "מדיניות הפיוס". מדיניות הפיוס התחילה, כאמור, כבר עם סיום מלחמת העולם הראשונה. גרמניה סירבה לשלם את הפיצויים שהוכתבו לה בחוזה ורסאי, ומדינות המערב הניחו כי הפעלת לחץ עליה בנושא זה יעודד את התחזקות הקיצוניים בגרמניה. בשנת 1935 הכריז היטלר כי הוא מרשה לעצמו להתחמש ללא הגבלה, שוב בניגוד לחוזה ורסאי. מדינות המערב לא הגיבו.
בשנת 1936 פלש היטלר לחבל הריין, שלפי חוזה ורסאי הועבר לצרפת. חבל הריין היה מפורז, וגרמניה פעלה בניגוד לכתוב בחוזה ורסאי ובניגוד להסכם לוקרנו, שעליו חתמה מרצונה. הפעם, עיצרו את נשימתכם, מדינות המערב מחאו על המעשה!
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. 70 שנה אחר כך, בריטניה וצרפת התחלפו בארצות הברית ובאיחוד האירופי, כשאת תפקיד גרמניה ממלאת בכבוד רב איראן. מסתבר שלימודי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והשואה לא לימדו דבר את מדינות המערב
הצעד הגדול האחרון היה הסכם מינכן וכיבוש צ'כוסלובקיה. בהסכם מינכן נאמר כי חבל הסודטים, שהיה שייך לצ'כוסלובקיה בערבות ביטחונית בריטית-צרפתית, יעבור לגרמניה, בלי שום ערבויות לגבולות החדשים של הצ'כוסלובקים. כמו כן, נאסר על צ'כוסלובקיה להכניס צבא לאזור. הסיבה לסיפוח החבל לגרמניה, אגב, הוא שבאזור התגוררו כשלושה מיליון גרמנים, והיטלר טען שהאזור הוא גרמני תחת דיכוי צ'כוסלובקי.
הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הוא הסכם שנחתם בין ברית המועצות לגרמניה, שבוע לפני פלישת גרמניה לפולין.
הסיבות העיקריות למדיניות הפיוס מצד בריטניה וצרפת היו ביטחוניות כלכליות: בריטניה, שהייתה מעצמה מסחרית ימית באותה העת, רצתה לשמור על יחסי שלום ועל ים פתוח, ולכן העדיפה לוותר קצת להיטלר ולתוקפנותו. כמו כן, הבריטים סברו שהסכם ורסאי היה נוקשה מדי עם גרמניה. צרפת הייתה בטוחה בקו ההגנתי שלה, קו מז'ינו, וחשה מוגנת. למרות זאת, היא עדיין פחדה מצבאו של היטלר, והעדיפה לא להיגרר למלחמה.
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. 70 שנה אחר כך, בריטניה וצרפת התחלפו בארצות הברית ובאיחוד האירופי, כשאת תפקיד גרמניה ממלאת בכבוד רב איראן. מסתבר שלימודי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והשואה לא לימדו דבר את מדינות המערב. הדמיון הוא מדהים – האיחוד האירופי וארה"ב לא תוקפות את איראן ולא נוקטות באף צעדים תוקפניים עקב אינטרסים כלכליים (הנפט האיראני), והם מעדיפים למלא אחר דרישות האיראנים בתקווה שהם לא ירצו דבר אחר כך (הסכמה לפיתוח גרעין למטרות שלום תחת פיקוח אמריקאי). כמו אז, גם היום יודעות מדינות העולם היטב את האידיאולוגיה של איראן, ויודעות היטב מה כוונותיה, והצהרותיו של אחמדינג'אד לא מותירות מקום לספק לגבי דרכה של איראן בשנים קרובות.
אם מדינות המערב לא יתחילו לקרוא ספרי היסטוריה בקרוב, לא מן הנמנע שיווצר מצב שבו מלחמת העולם השלישית תפתח, רק שהפעם המלחמה הזאת תהיה בין מדינות המערב לבין גוש איסלאמי ענקי, כאשר לאחת המדינות יש נשק גרעיני, ולא מן הנמנע שגם צפון קוריאה בעלת הנשק הגרעיני תצטרף למלחמה זו. מלחמת העולם השלישית תהיה הרת אסון הרבה יותר ממלחמת העולם השניה, ושואה אקולוגית לבטח תהיה. והכל כי מדינות המערב הנהיגו מדיניות של פיוס כלפי איראן, כפי שהן הנהיגו כלפי גרמניה הנאצית 70 שנה מוקדם יותר.
מה על ישראל לעשות? נכון לעכשיו, ידיה כבולות לחלוטין. אם היא תצא למתקפה צבאית, היא תואשם בחרחור מלחמה בעולם, ואיראן תשלח את כל ארגוני הטרור שבסביבתה לתקוף את ישראל בכל החזיתות. הסברה ברחבי העולם לא תהיה אפקטיבית, כיוון שמצבה של ישראל בעולם היום הוא בשפל איום. נכון לעכשיו, ישראל אינה יכולה לעשות דבר, ועתיד אופטימי לא נראה באופק. אז מה נותר לה לעשות? רק להתפלל ולקוות שמדינות העולם יפקחו את עיניהן ויתעוררו בזמן, ולקוות שההיסטוריה לא תחזור.