פרשיות התורה יש בהן מצוות, ויש בהן סיפורים. המצוות הן נצחיות ונכתבו לדורות, אך על סיפורי הדברים שבפרשיות התורה יש לשאול: האם הם מתארים מצב שאירע בשעתן בלבד או שיש בהם גם מסר לדורות? כבר על בריאת העולם הביא רש"י את דרשתו של רבי יצחק המסביר שהדברים נכתבו לתת תשובה לטענת האומות כנגד זכותנו על ארץ ישראל. ועל ספר בראשית כולו אמרו לנו חז"ל: "מעשי אבות סימן לבנים", שסיפורי האבות נכתבו ללמד אותנו איך לנהל את חיינו בעתיד. גם ספר שמות שהוא "ספר הגלות והגאולה ממנה", אמר עליו הנביא מיכה (ז ט): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". המלמד אותנו שכל מה שאירע לאבותינו בגאולת מצרים יחזור על עצמו גם בגאולה העתידה, סיפורי ספר שמות יש בהם גם אמירה לדורות.
וכאו אנו שואלים: האם גם מסיפורי אבותינו במדבר יש אמירה לדורות? ואם כן, מהו הלימוד הגדול שאנו יכולים ללמוד מספר במדבר לעתיד החיים שלנו?
וכאו אנו שואלים: האם גם מסיפורי אבותינו במדבר יש אמירה לדורות? ואם כן, מהו הלימוד הגדול שאנו יכולים ללמוד מספר במדבר לעתיד החיים שלנו? כבר בברית בין הבתרים שירטט הקב"ה את מסלול גאולתו של העם היהודי ככתוב: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ודור רביעי ישובו הנה (לא"י)" והמסלול הזה מהגלות לארץ ישראל חוזר על עצמו גם למשה בסנה, שם הקב"ה מתווה למשה את מסלול גאולתו של עם ישראל ככתוב: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא (מצרים) אל ארץ טובה ורחבה (א"י) אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי". והלימוד שאנו לומדים מספורי המדבר הוא שאת המסלול של הגאולה לא יוכלו לשבש או לעכב אומות העולם, אלא רק אנחנו עצמנו, כך שאם יש לחשוש שיתרחשו או יתחוללו שיבושים או עיכובים במסלול הגאולה זה יתרחש רק בגלל מחדלים של העם היהודי עצמו כמו שאנו רואים בסיפורי המדבר.
עכשיו נתבונן ונראה זה מול זה את נסיונות מניעת הגאולה בסיפורי המדבר: האחד של אומות העולם והשני של עם ישראל, כבר שבוע אחר צאתם ממצרים מתחרט פרעה ואומר: "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו". והוא מנסה עם חילו להחזיר את ישראל למצרים וסופם שהם טובעים בים, בהמשך דרכו של עם ישראל בא עמלק להלחם עם ישראל ברפידים, ללא סיבה ומבלי שישראל עשו להם דבר וגם הם הוכו לבסוף לפי חרב, לא רק בתחילת המסע אלא גם בסופו סמוך לכניסתם לארץ, מנסים סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן להלחם בישראל וגם הם ניגפו ונוצחו. ואליהם יש לצרף את ניסיון בלק ובלעם לקלל את ישראל ולגרשו מן הארץ, נסיון שנכשל ולא יצא אל הפועל. כל ניסיונות הגויים לא צלחו.
לעומת זאת אנו רואים כי עם ישראל עצמו גם אם אינו יכול לבטל את מסלול הגאולה יש ביכולתו לשבש את המהלך ולעכב את קצב התקדמותו. והדוגמא הבולטת היא חטא המרגלים, שאילו לא מאסו ישראל בארץ חמדה ולא הוציאו דיבת הארץ רעה היו נכנסים לארץ בזמן קצר, ועכשיו משלא רצו לעלות לארץ, לא רק שהם עיכבו את הגאולה בארבעים שנה אלא נענשו שדור יוצאי מצרים לא יכנסו לארץ.
אם קיימת סכנה לעתידה של ארץ ישראל היא לא מאומות העולם המנסים ולא יכולים, אלא מהמאמץ הבלתי נלאה של חלושי דעת וקיצרי רוח מתוכנו לפגוע בזכותנו על ארצנו
מסיפורי המדבר אנו לומדים אותנו שהאיום האמיתי על תהליך הגאולה של ישראל אינו מאיומי הגויים אלא דווקא מחדלי האיוולת שלנו, כמו המאיסה בארץ חמדה של המרגלים שהיו ראשי בני ישראל שהעם כולו נגרר אחריהם. והנה המחזה הזה של האיום האמיתי חוזר על עצמו גם בבית שני, גם שם לא האיום של המן ולא של אנטיוכוס הם שהביאו לחורבן עמנו אלא דווקא שנאת החנם שהיה בתוך מחנה ישראל, היא שהביאה לאובדן הרבונות, חורבן הבית וגלות ישראל מארצו.
וכך חוזרת תופעה זו על עצמה גם בתקופתנו, זכינו בדורנו לשתי מתנות גדולות מריבון העולמים: בתש"ח קיבלנו את מדינת ישראל ובתשכ"ז קיבלנו את מרחביה של ארץ ישראל, וגם כאן ניסיון הגויים לא צולח, מלחמות הערבים בנו במלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, נסתיימו בתבוסתם, וגם כיום אם קיימת סכנה לעתידה של ארץ ישראל היא לא מאומות העולם המנסים ולא יכולים, אלא מהמאמץ הבלתי נלאה של חלושי דעת וקיצרי רוח מתוכנו לפגוע בזכותנו על ארצנו, ואנו תפילה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.