לקחתי טרמפיסט. באותו יום בו הודיעו על מציאת גופתו של אליהו הי"ד. אכן, זה היה במקום מגודר, הוא איש מזוהה במדיו ואני מזוהה במקום ממנו באתי ובחמשת הטרמפיסטים הנוספים שברכב. תוך נסיעה גיליתי בחור מרתק. מומחה לבעלי כנף. לוחם שבצקלונו מגדיר ציפורים. בן עיר פיתוח. לא, אין לו כיפה. והוא גם העדיף לשבת בכלא ולא להשתתף בגירוש קטיף ועמונה, לדבריו. מאלו שלא הגיעו לתקשורת. מפגש אקראי ונעים מסוג ההולך ונעלם בחברה הישראלית. לא בגללנו אלא בגלל אויבינו. עוד פן של איכות חיים היורד לטמיון בגלל שנאתם.



ההיסטריה סביב הטרמפים, כמו כל היסטריה מערפלת, מתגברת על גבולות ההיגיון והמחשבה. וצריך להיזהר שלא להדבק במגפה

ההיסטריה סביב הטרמפים, כמו כל היסטריה מערפלת, מתגברת על גבולות ההיגיון והמחשבה. וצריך להיזהר שלא להדבק במגפה. ובמיוחד לא להיגרר אחרי פתרונות שאינם ריאליים ומסתבר שהם זמניים עד למועד שמלאך השכחה יכה מתחת לאפינו. והרי אחרי תאונות איננו מפסיקים לנסוע במכוניות ולו לזמן קצר. איננו נמנעים מרכבות, וממשיכים לטוס, טיסת נופש של מותרות, במטוסים? מעניין שכל האצבעות המטיפות "נו, נו"  על "המתנחלים הבלתי אחראים" העומדים בטרמפיאדות, מתעלמים מאלו שבכל כביש מצוי בגליל. והרי, עובדתית, שם היו יותר חטיפות, רציחות והתעללויות בטרמפיסטים ובעיקר בטרמפיסטיות. האם זה מנע ממישהו להמשיך בזה? האם התקשורת טיפלה בהם באותה קשיחות אכזרית?!

ולכן, צריכים להיות ריאליים ומפוכחים (וגם פיקחים) ולהבין שאי אפשר לחסל את המוסד הישראלי הנהדר הזה. אפשר רק לבקש לאמץ כללי זהירות, דו- סטריים. הטרמפיסטים יקפידו לעמוד וגם לרדת(!) במקומות סבירים. הם גם יוודאו, טרם העלייה, עם מי הם אמורים לשבת ברכב, וגם בצד השני, המשמעותי, של הנהגים. אלו יגלו סבלנות ולא יתרגזו על הממתינים שאכן מוודאים את זהותם. עוד דקה שלהם תתרום לפתרון מצוקת הנוסעים. מותר להם גם לסטות, 50 מטר ממסלולם, תוספת של חצי דקה, הן לאסוף נוסעים מתוככי הישובים והן להוריד אותם במקום בטוח יותר.



ואחרון, אחרון חביב.

כל אלו הן תרופות למחלה שכבר משתוללת. והכרח לחשוב, במקביל ומיידית, על מניעת המפגע בכלל. בהנחה שאי אפשר לרפא את יצר הרצחנות אצל אויבינו, וההוכחות מכוסות בשיש, לאורך מאות (!) שנים, הרי שיש לנטרל את יכולתם להזיק. ומכאן משמע, למנוע את תנועתם בכבישים המשמשים את הישובים היהודיים. או, למצער, לאפשר תנועה ציבורית בלבד. ובוודאי שאין להעניש את הקרבן בפגיעה, בלתי מידתית ובלתי חוקתית, בחופש התנועה שלו או בחופש העיסוק שלו או בחירותו הבסיסית.



ולכן, צריכים להיות ריאליים ומפוכחים (וגם פיקחים) ולהבין שאי אפשר לחסל את המוסד הישראלי הנהדר הזה. אפשר רק לבקש לאמץ כללי זהירות, דו- סטריים

כך, לדוגמא, כביש גב ההר נסלל כ"עוקף רמאללה". ינועו הערבים, אם כך, בכביש המקורי החוצה את רמאללה. ייסעו בכביש העוקף לגוש עציון ולא בכביש המנהרות.

חובת ההוכחה לכוונות טובות חלה עליהם, גם לגבי הגזענות המתירה פגיעה ביהודים הנוסעים ובכלי רכב החולפים, רק בגלל היותם יהודים.

ויש עוד צעד מתבקש. מי שיורה, בדם קר ומטווח אפס, בבני אנוש חייב מיתה. הירי הזה, שאינו אישי אלא מחסל את היהודי שבדמות האנושית בגלל גזעו, הוא הצורה השפלה ביותר של גזענות. ולא נירא מלהוסיף שהיא בדיוק הדרך הנאצית. אצלם היינו עכברושים. אצל הערבים אנחנו קופים וחזירים. ועם זאת מעולם לא זכינו, אצל שניהם, להגנה בגין "צער בעלי חיים". אז הגיע הזמן שעל עבירות, הממשיכות את אלו של הנאצים, יחול גם החוק והמשפט שחל על הנאצים ועוזריהם.

כך, אולי, לא יהיה מותו של אליהו אשרי הי"ד, מוות חסר פשר עבורנו אלא יביא לשינוי משמעותי שיציל אחרים.