התקפת המחבלים בכרם שלום יצאה מהשטח הכבוש בידי רשות הטרור הפלשתינאית המונהגת בידי הצמד אבו-מאזן ואיסמעיל הנייה. התוקפים הגיעו ליעדם בשטחה הריבוני של מדינת ישראל במקום שבו קיימת גדר ביטחון. אף-על-פי-כן, הם הצליחו במשימתם: להפתיע את חיילי צה"ל, לגרום להרוגים ולפצועים ואף לשוב לבסיסם (כמעט כולם) יחד עם שבוי ישראלי חטוף. למרות הכאב, אי אפשר לדבר על הפתעה. כל מי שעיניו בראשו והתריע מפני ההסתמכות על הגדר צייר לא פעם תרחיש זה. גם מאות הקסאמים הנוחתים בשטחה הריבוני של ישראל, לאחר מעוף קליל מעל הגדר, אינם צריכים להפתיע איש. כך גם הניסיונות לעקיפת הגדר דרך הים.



אותה תקשורת "ממלכתית" המגויסת כמעט ואינה מאפשרת להביע את הדעה ההפוכה, כלומר להציג את האיוולת שבגדר, את העובדה שמטרתה הפוליטית היא בריחה מיש"ע ולא ביטחונית

בניגוד לפיגועים קודמים שביצעו אויבינו בתוך "הקו הירוק", במקרה הנוכחי בולטת שתיקת נביאי השקר של הגדר ושתיקתה של התקשורת המגויסת למענם. בדרך כלל בעקבות פיגוע אנו שומעים שוב ושוב באמצעי השידור "הממלכתיים" את חיים רמון, עוזי דיין, דני רוטשילד, דן מרגלית ודומיהם, המקבלים זמן שידור אינסופי כדי לחזור על דרישתם להשלים את הגדר.

אותה תקשורת "ממלכתית" המגויסת כמעט ואינה מאפשרת להביע את הדעה ההפוכה, כלומר להציג את האיוולת שבגדר, את העובדה שמטרתה הפוליטית היא בריחה מיש"ע ולא ביטחונית. הרי ידוע שלא ניתן לנצח על-ידי מגננה, אלא על-ידי התקפה. את המיליארדים שבזבזו בה ניתן היה להשקיע בצרכים ביטחוניים אמיתיים ו/או בצרכים חברתיים חשובים והיינו חוסכים את הפגיעה בנוף (מדוע שותקים הירוקים?). התקשורת הבלתי חוקרת אינה שואלת, אלא רק מדקלמת את טיעוניהם של כוהני עגל הזהב, בבחינת "אלה אלוהיך ישראל".

מעל הכל, נזקה של הגדר הוא בכך שהיא משחיתה. היא משדרת בריחה ונכונות לספוג. הגדר, כמו צעדי מיגון אחרים, משדרת לאויב שהוא יכול להמשיך לירות ולחבל, כי ישראל מתמגנת, ובמיוחד לא נוהגת במלחמה כבמלחמה. במקום לגדר את מוקדי הטרור, בתוואי קצר וזול בהרבה, היהודים שוב כולאים את עצמם בגטו, הפעם במולדתם, ומוכנים לספוג כמות "סבירה" של קורבנות. לא מיותר לציין שהירידה בפיגועים החלה במבצע "חומת מגן" ולא בעקבות השלמת קטע כלשהו של הגדר.

בגלל הגדר מוותרת ישראל למעשה על כביש 443 (הדרך החילופית החיונית לירושלים) והופכת את הנוסעים בו לברווזים במטווח של המחבלים אבו-מאזן ואיסמעיל הנייה ושליחיהם. בגלל הגדר הפוליטית מוכנה ישראל לסכן את הנוסעים לאריאל ולשומרון בכביש שהגדר נושקת לו. בגלל הגדר הצמודה ל"קו הירוק" יהיה דין תושבי כפר סבא ופתח תקווה כגורלם של תושבי שדרות. ואז יידרשו כספים נוספים למיגון נוסף, וחוזר חלילה.

רק השבוע (26.06.06) קבע בג"ץ שאסור למנוע מפלשתינאים לעבד את אדמותיהם, כאשר כוונת האיסור היא להגן עליהם מפני מתנחלים. בין נימוקי פסק הדין נאמר שה"מענה לפגיעה בזכותם של התושבים הפלשתינאים לעבד ללא הפרעה את אדמתם, אינו בהצרת צעדיהם שלהם. אין להתיר למתנכל להטיל וטו על זכותו של הקורבן". הבג"ץ, כדרכו, נחלץ להגן על הקורבן כאשר זה ערבי. האם אותו נימוק עצמו אינו ישים גם כאשר הקורבן הוא יהודי? כלומר: המענה לפגיעה בזכותם של התושבים היהודים (משני צדי "הקו הירוק") לנהל את חייהם ללא הפרעה, אינו בהצרת צעדיהם (וגם הגדר וסכנותיה הם הצרת צעדים). אין להתיר למתנכל להטיל וטו על זכותו של הקורבן, גם אם הקורבן יהודי. בישראל המתכנסת והמתגדרת מגבילים דווקא את קורבנות הטרור על-ידי כליאתם בין גדרות.



הכישלון המעציב בכרם שלום הוא רק דוגמית לצפוי לאורך הגדר היקרה והמיותרת ביהודה ושומרון, כאשר המחבלים יתקפו מעליה ומתחתיה, כפי שהוכח בכרם שלום וכפי שמוכח יומם ולילה בשדרות

גדר הכזבים, כפי שהתריע הח"מ לא פעם, כמו "קו ברלב" בזמנו, היתה צפויה מראש לכישלון ביום פקודה. הכישלון המעציב בכרם שלום הוא רק דוגמית לצפוי לאורך הגדר היקרה והמיותרת ביהודה ושומרון, כאשר המחבלים יתקפו מעליה ומתחתיה, כפי שהוכח בכרם שלום וכפי שמוכח יומם ולילה בשדרות. לפני הקריסה המוחלטת והצפויה מראש של גדר הכזב, עגל הזהב, יש צורך להקים כבר היום ועדת חקירה ממלכתית לחקור את הקשר הפסול, שלא לומר המושחת, בין הון (הקבלנים המתעשרים מבניית הגדר ומהזזתה לעיתים קרובות) לשלטון (רמון) והתקשורת המקדמת את ענייניהם.

"והוא בונה חיץ, והינם טחים אותו תפל... והנה נפל הקיר, הלוא ייאמר אליכם: איה הטיח אשר טחתם?" (יחזקאל י"ג, י'-י"ג). "חיץ" בלשוננו הוא "גדר ההפרדה". "איה הטיח אשר טחתם?" היא השאלה של ועדת החקירה שתצטרך במוקדם או במאוחר לחקור נושא זה של "מחזה שווא" ו"מקסם כזב" (שם, י"ג, ז') הקרוי גדר. למעשה מדובר בעגל הזהב התורן, אותו עגל שנבנה במיטב כספו של עם ישראל המודאג, ואשר הוצג בפניו על-ידי הערב רב כ"אלה אלוהיך ישראל" (שמות ל"ב, ד').

דבריו של הנביא יחזקאל תקפים גם היום, ונכון יהיה להקדים את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לחקור את המחדל, הקיבעון המחשבתי, הבזבוז, האינטרסים הזרים, ההונאה והאשליה הכרוכים בגדר.