כבר שישה ימים שאני פה בגבעה 851 באיתמר, שומר בעמדות ומפטרל בשעות הקטנות של הלילה. שעת ערב מתקרבת וקרני השמש האחרונות נעלמות אט אט מעבר לאופק. אני עולה לעמדת התצפית "עטף 4" וצופה על פני עמק שכם.
מתהום הנשייה עולות בזיכרוני תמונות ישנות. הלילה היה ליל כ"ו באייר- 41 יום לעומר, יסוד שביסוד
הרחק במערב, בין ברכה לקללה, בין גריזים לעיבל שוכנת לה עיר מופלאה המוסתרת ברובה מאחורי ההרים. 150 אלף תושבים ישמעאלים מתגוררים בה ורק יהודי אחד נמצא שם בתוכם כבר למעלה מ- 3000 שנה, יהודי קדוש ויקר... יוסף הצדיק.
מתהום הנשייה עולות בזיכרוני תמונות ישנות. הלילה היה ליל כ"ו באייר- 41 יום לעומר, יסוד שביסוד. לילה בו נשמת יוסף הצדיק משפיעה על כלל הנבראים, לילה המסוגל. אבי לקחני עימו אל עמק שכם. נסענו בינות לבתים הישנים והגענו לחלקת השדה שקנה יעקב במאה קשיטה, עמדנו והתפללנו. שפכנו את ליבנו לפני ריבונו של עולם.
עשר שנים אחר כך חזרתי למקום. אך לא כמו פעם בגאון והדר, אלא כגנב בלילה המתקדם לאיטו בחסות החשיכה. הגעתי ולא האמנתי למראה עיניי, המחזה שנגלה לפני היה קודר. עמדתי המום ולא הצלחתי לעכל. זיכרונות העבר בצבצו במוחי: חלקת הקבר, הספרייה הגדולה המעטרת את המקום, קול לימוד התורה המתוק של הלומדים ועץ התות היפה המתנשא לו אל על. אז והיום, שמחה מול עצב, בנין מול חורבן. היום נצחו ערלים את המצוקים. חלקת הקבר מחוללת עד היסוד. המקום נשרף כליל, עץ התות נגדע כלא היה, קולותיהם של הלומדים הומרו בדממה מעיקה וכבדה, ספרי הקודש נשרפו ואותיותיהן פורחות באוויר.
אני עומד פה רגע לפני משבר נורא הפוקד את עמנו, רגע לפני שקורעים מאיתנו את נחלת אבותינו ומגרשים את בניו של יוסף בעירום ובחוסר כלעיניי צופות אל אותו מקום ואני מרגיש קצת כמו יוסף הצדיק, יחיד האהוב על אביו ושנוא על אחיו. כך גם אנו ציבור הנאמנים לארץ ישראל מעטים בתוך לא מעט שונאים מקרב אחינו, אך אנו אהובים על אבינו שבשמים.
אני עומד פה רגע לפני משבר נורא הפוקד את עמנו, רגע לפני שקורעים מאיתנו את נחלת אבותינו ומגרשים את בניו של יוסף בעירום ובחוסר כל. אני שומע את קולו של יוסף הזועק עד השמים, ומנגד את קולה של אימא רחל המחכה שישובו בנים לגבולם.
אני עומד פה, צופה ומאמין. מאמין שעוד יבוא היום שיוסף ייקרא לצאת מן הבור, ללבוש מלכות ולשרת כמשנה למלך הבא לגאול את עמו.
לפתע אני מוצא את עצמי מזמזם: "בזכות יוסף הצדיק, אפרים ומנשה, ימלא משאלותינו לטובה".
המאמר התפרסם בעלון "קוממיות". להזמנת העלונים או ליצירת קשר עם תנועת קוממיות alonkmm@gmail.com