כבר למעלה משבועיים שהקסאמים והקטיושות נופלים בצפון ובדרום, כאשר עיקר תגובתנו היא הפצצת נדל"ן, שטחים ריקים ובניינים. דרך פעולה זו רק מגבירה את מטח הרקטות ביתר שאת.

כל זאת כאשר בתקשורת חוזרים ואומרים שאין לפגוע באזרחים כי אז העולם יתערב ויפסיק אותנו.

ברור שכך לא תיפתר בעיית הרקטות, ובוודאי שכך לא יחזרו החטופים.



יש להודיע לעולם שאנו במצב של "אין ברירה!" ולצאת בסיסמה: "מאה תמורת אחד", כאשר אנו מזהירים שהמשך התקפות הרקטות יוביל להרג המוני של אזרחי האויב

כדי לשנות זאת עלינו לחזור ולבדוק את תפישות היסוד שלנו לנוכח העובדות הבאות:

א.  מטרת הערבים והאיסלאם היא השמדת העם היהודי וכפיית האיסלאם על העולם הלא מוסלמי. היה זה המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסיייני שהצהיר עוד בזמנו שהאיסלאם ונאציזם חד הם, והדמיון היום נראה וברור לכל.

ב.  שלום בין מוסלמי ללא מוסלמי הוא בניגוד לאיסלאם. עשיית שלום עם האיסלאם היא כמו לדרוש מיהודים שומרי מצוות לחלל שבת. יתרה מזו, אצלנו פיקוח נפש דוחה שבת, ואילו אצלם נשלחים מתאבדים בשם האיסלאם להרוג אזרחים חפים מפשע. 

ג.  פגיעה כלכלית אינה משפיעה על שלטון איסלאמי, אלא להיפך. ככל שהעם עני יותר, כך הוא תלוי יותר בכספי החלוקה וקרנות הרווחה של מנהיגי הדת, ונעשה אדוק יותר ופחות פתוח לשינויים.

ד.  עד מלחמת לבנון נהגו הערבים כבוד בחיילי צה"ל והזדרזו להרים דגל לבן כשחיילי צה"ל התקרבו. הם עשו זאת משום שזכרו את פרשות דיר יאסין וכפר קאסם. התפישה הזו השתנתה לאחר פרשיות סברה ושתילה. אז, למרות שהיו אלה ערבים נוצרים שטבחו בערבים מוסלמים, הזדרזה התקשורת שלנו להאשים את ישראל ואת אריק שרון. מאז, חיי אזרחים ערבים נעשו חשובים מאלה שלנו, כוח ההרתעה נכשל, הטרור החל לחגוג ואיתו הבריחות הגדולות מלבנון ועזה.

ה.  אזרחי הרשות הפלשתינית בחרו בבחירות חופשיות בחמאס ובטרור, בדיוק כפי שעשו זאת אזרחי גרמניה לפני 73 שנה. לכן האזרחים הערבים אינם חפים מפשע.

ו.  אנו במלחמה עם כל ארצות ערב וחלק מארצות האיסלאם, המונות מעל 250 מיליון איש (יותר מפי 50 מאיתנו) כולל מצרים, סעודיה ואיראן. יש לציין כי הקסאמים לא היו מגיעים לרצועה ללא סיועו של מובארק וצריך להיות סופר-נאיבי כדי לא להבין זאת. כל קרבן אצלנו שקול ליותר מ-50 אצלם. לכן, אין מנהיגיהם מתרגשים גם מכמה עשרות ומאות של קרבנות.

אי לכך, יש להתחיל בתפישה חדשה שתפתח במסע תקשורתי כדלקמן:

א.  אנו במלחמה על קיומנו בדיוק כמו שהיה לפני 65 שנה. אין לנו ברירה.

ב.  חיי אזרחי ישראל אינם פחות חשובים מחיי אזרחים ערבים. לא ייתכן שחיי אזרחינו יהיו הפקר ומצד שני נתאבל על כל קרבן אזרחי ערבי, מה גם שהאזרחים בחרו באופן חופשי בטרור.

ג.  מאחר שהערבים יותר מפי 50 מאיתנו, על כל קרבן שלנו מותר להרוג 100. רק כך יושג גמול הולם. זו גם התשובה לאלה המדברים על הפרופורציה הנכונה בין הקרבנות שלנו לאלה של הערבים.

ד.  יש לשבור את התפישה שאין לפגוע באזרחי האויב. התפישה הזו נכשלה!

יש להודיע לעולם שאנו במצב של "אין ברירה!" ולצאת בסיסמה: "מאה תמורת אחד", כאשר אנו מזהירים שהמשך התקפות הרקטות יוביל להרג המוני של אזרחי האויב.



עלינו לזכור שאיראן מתחמשת בנשק גרעיני, ואם לא נשיג את ההרתעה כעת נהיה תוך שנים ספורות בסכנת השמדה, כמו לפני 62 שנה

עלינו לזכור שאיראן מתחמשת בנשק גרעיני, ואם לא נשיג את ההרתעה כעת נהיה תוך שנים ספורות בסכנת השמדה, כמו לפני 62 שנה.

כעת היא תקופת "בין-המצרים" – שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז ותשעה באב. רק שינוי יסודי בתפישה יפסיק את ירי הקסאמים וימנע את הפיכת "תשעה באב" השנה לבעל משמעות של יותר מיום צום על אסונות העבר.

רעיונות כמו שלי לא עלו מעולם בתקשורת, הם נחסמו עוד באיבם. המסע התקשורתי צריך להתחיל לפחות בפתיחת התקשורת לרעיונות כאלה.

זאת בייחוד, כאשר מצד שני, רעיונות הזויים של מו"מ והדברות עם הערבים נשמעים בתקשורת למכביר, למרות ששלום איתם מנוגד מפורשות להלכה האיסלאמית ולכן הוא בלתי אפשרי.

האיסלאם הוא תופעה המקבילה לנאציזם. לא צריך את הצהרת המופתי כדי להבין זאת. מו"מ עם ערבים יראה כזה של קסטנר-אייכמן. עם נאצים לא מדברים, בנאצים נלחמים.