"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי".
את הכאב הנורא על חורבנו של הגוש נשאנו עמוק בפנים
וברחנו לשם – לחיים שאחרי, מסתירים חתכים עמוקים.
הגיעה שנה ופתחתי העיתון והנה חוזרות התמונות.
ומאליהן שלא במתכוון, שוב עולות בעיניי הדמעות,
ועולה הכאב העמוק הגדול. על הגוש היפה מכל.
ואם עד עכשיו הייתי עסוקה באנשים, בקשיים, בגולים.
הרי שנפער לו הפצע הנורא על גוש החולות הירוקים.
ודמו מתערב בדמם הקדוש של חיילי ישראל הטבוחים.
ואי אפשר שלא לקשר בין דמים ראשונים ואחרונים.
טור חיילים שליחי רשע. במדים הכל כך אהובים.
לפני שנה בדיוק הם עלו ובאו בינות לשבילים,
והוציאו החוצה אנשים, והשליכו אותם מביתם.
ועל הדלת הם שמו השלט המזמין כל רוצח לשם.
אל תספרו לי שאלה פעלו בלי יכולת ברירה.
אל תספרו לי שאלה פעלו עם דמעה נצורה.
ואותו טור ישר כסרגל ומזכיר תמונות זוועה,
צועד לו היום בלבנון, אבל לא באותה שלווה.
שם אין אנשים המחכים "למחבל" שיבוא לזורקם.
שם הם בעצמם מחבלים בכל ישותם.
והם מקדמים חיילנו במטר אש וגופרית
ואנו קוברים כאן מתינו, והבכי איננו מפסיק.
אי הצבא הגיבור, במבצע צבאי כה מסודר
בימים ספורים גמר את הגוש, והלל על כל מבצעיו.
אי הצבא המוחק, מדוע איננו מפציץ
כל בית בבינת ג'בל, בטרם חיילים מכניס?
אי הצבא הגיבור, איך כושל וסופג מכות כה קשות,
איך יוכל לנצח צבא שגרם וגורם אבידות?
אם מוסר יהודי היה בקדקוד, דמינו לא היה הפקר.
עם מעט הבנה ליהודי ולארצו, לא היינו בשפל יותר.
ומאידך, שונאינו בכל החזיתות מוסיפים להשחיז חרבות
והרי לבושתנו כי רבה, הרי הם נוחלים הצלחות.
והארץ בצפונה מופגזת, מזה שלושה שבועות
אבל התשובה מסרבת, מסרבת לחדור ללבבות.
משפחות מגורשות מרצון מתערבות במגורשות בכוח,
ומצטרפות הן לאלה שצו הפינוי, אצלם כבר תלוי על הלוח.
חשבתם שתשקוט הארץ, חשבתם שאתם האדונים.
חשבתם ברום לבבכם שאתם הכל יכולים.
כף הטרקטור תלויה ועומדת, מונפת מעל לשומרון
כאילו לא די בהרס שהזדתם עד היום.
ובין הגויים תשוטטו לחפש לכם ידידים
שיסכימו איתכם ביחד להמשיך במלחמת אחים.
משפחות מקבלות ידיעה על הבן שהלך ואיננו
וחרב עולמם בין רגע, כי החיים לעולם לא ישובו.
נשים אלמנות, ילדים יתומים, פצועים זועקים מכאב.
רק לך היושב במרומים היכולת, את המציאות מחדש לעצב.
אם תצפה שנלמד, הרי התלמידים הם סתומים.
מעטים מבינים ויוצרים הקשרים.
שנה של כאב הולידה כאב גדול ואיום ונורא
ואין שום סימן ושום אות לסיומה של זאת הצרה.
רק אתה היושב בשמים יודע לחרוז הדברים.
להסביר בדיוק איך ולמה משתלבים כך כל הפרטים.
סדום ועמורה נחרבו ונהרסו עד היסוד.
ומה יהיה עלינו? רק לך גלוי זה הסוד.
נבקש רחמים, רחמים, רחמים
נבקש שנשוב גם ללא יסורים.
כי הללו הם כל כך קשים
ולא ניכרים שינויים.
טהר ליבנו לעובדך באמת.
אתה תטהר ליבותינו.
בשיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם.