"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים..." (תענית כ"ו ע"ב).
מה העניין הגדול של הוספת מספר דקות של לימוד? אלא חייבים לומר, בלימוד תורה כל דקה חשובה. צריך "לחטוף" לימוד תורה ומי שעושה כן משיג הרבה, ולהיפך, מי שאינו מוסיף מפסיד
השבוע יחול ט"ו באב שהוא חג ייחודי מאוד. במסכת בבא בתרא (קכ"א ע"א) מביאה הגמרא את הסיבות לכך. תחילה טעם מהתנ"ך: "אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה", ואחר כך בסיבה מזמן שבית המקדש היה קיים: "דתניא רבי אליעזר הגדול אומר: כיוון שהגיע חמישה עשר באב תשש כוחה של חמה ולא היו כורתים עצים למערכה". ופירושו: שמט"ו באב ואילך (עד ניסן) פסקו מלכרות עצים למזבח כיוון שזה הוא סוף הקיץ ומתחילה להתהוות לחלוחית, רטיבות בעצים שפוסלת אותם מלהעלותם על גבי המזבח (שמעלים עשן ואינם נשרפים יפה). ומפרש הרשב"ם: "ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו היום היו משלימים מצווה גדולה כזאת".
ומסיימת הגמרא: "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף" שמיום זה ישנו חיוב יתר להוסיף בלימוד התורה, ומי שעושה כן זוכה לחיים. ומפרש הרשב"ם: "שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה". ורבינו גרשום כתב: "שעשאוהו יום טוב שמכאן ואילך היו עוסקים יותר בתורה". (וכן פסק הרמ"א יו"ד סי' רמ"ו סע' כ"ג, ועי' לשלושה באלול ק"י וכן נפש הראי"ה עמ' ט"ו .
וכאן יש לנו לעמוד על חידוש הגמרא: צריך להבין מה החשיבות הגדולה שמייחסת הגמרא להוספת זמן הלימוד בימים אלו, בהם מוסיפים מספר דקות של לימוד. הרי לא מדובר כאן על שינוי מהותי בסדר לימודו של האדם, מדוע הגמרא מרבה בשבח המוסיף על לימודו בלילה, מה העניין הגדול של הוספת מספר דקות של לימוד? אלא חייבים לומר, בלימוד תורה כל דקה חשובה. צריך "לחטוף" לימוד תורה ומי שעושה כן משיג הרבה, ולהיפך, מי שאינו מוסיף מפסיד. נכון שמבחינה כמותית נוספו כאן רק רגעים מועטים של לימוד, אולם יש כאן עניין מהותי, ההוספה היא בעצם פתיחה לזמן חדש, עד עכשיו הימים היו ארוכים והלילות קצרים, ובתקופה זו לאחר ט"ו באב שהלילות מתארכים פותחים בסדר חדש של לימוד, מגבירים את הלימוד, זהו עניין עקרוני איכותי. יש כאן לימוד גדול - הכל תלוי כיצד מתחילים. אם המגמה היא לפתוח תקופה חדשה בהגברת לימוד תורה, כל המשך לימודו וקישורו של האדם לתורה יהיה אחר, השורש הוא עיקר הדבר.
