הצטערתי לקרוא מאמרים ותגובות אובדניים באתר בנושא הגיוס בעת הזאת. אנשים שמוכנים לוותר על צה"ל מפני חילול השם שבו, ואינם שמים ליבם לכך ש"גדול קידוש השם מחילול השם".
ברצוני להאיר שתי נקודות חשובות בנושא זה:
מטרת המלחמה בלבנון הינה להפסיק את ההתקפה על מדינת ישראל ואזרחיה, ולשם כך עלינו להתגייס. זהו קידוש השם ורוח הכלל המתגלה בדורנו, ואל לנו להימנע מקידוש השם מפני חילול השם שבמגמותיו של אולמרט
ראשית, חשיבות כלל ישראל בעת הזאת. מגדול הדורות, מרן הרב זצ"ל, למדנו על רוח הכלל המפעמת בדורותינו לקראת הגאולה השלימה. רוח הכלל המתגלה בעם ישראל היא קידוש השם, והיא גדולה מכל חילול השם העשוי להתגלות במעשיו של עם ישראל. העמדה החרדית בדורו של הרב הייתה שאין להצטרף למעשה הציוני בגלל מגמתם המקולקלת של החילונים. "להיות עם חופשי בארצנו" במשמעות: "חופשי מן המצוות". על כן מבחינה הלכתית אין להצטרף לחבורה הרעה הזו.
הרב קוק הכריע אחרת. הרב קוק הכריע כי המגמה הקדושה של שיבת ישראל לארצו היא העיקר. הוא דרש בה מה שלא דרשו אותם החילונים שבעצמם לעגו לקודש, למסורת ולעבר היהודי. הרב הכריע כי רוח הכלל שהתעוררה היא העיקר והיא קודש. אותה העמדה הנשמעת כיום שלא להתגייס לצבא נמשכת מאותה סברה חרדית. הצבא גירש. ואולמרט שלפקודתו סר הצבא: מגמותיו מרושעות ורצונו להתפרק מערכי ארץ ישראל ומהמצוות, ועל כן אנו לא נהיה שותפים. ולא נתנו דעתם על כך שהגיוס לצבא אינו בשביל אולמרט, ולא היה בשבילו מעולם. כפי שהרב זצ"ל לא התגייס למהלך הגאולה למען הרצל או נורדאו.
מטרת המלחמה בלבנון הינה להפסיק את ההתקפה על מדינת ישראל ואזרחיה, ולשם כך עלינו להתגייס. זהו קידוש השם ורוח הכלל המתגלה בדורנו, ואל לנו להימנע מקידוש השם מפני חילול השם שבמגמותיו של אולמרט. גדול קידוש השם מחילול השם.
שנית, רצוני להתייחס לחשבון כאילו ניצחון בלבנון יוביל ל"התכנסות". שיקול הגיוני ומבט מפוכח מגלים ההיפך. תבוסות ומשברים לאומיים הם שמובילים לנסיגות. מדוע כישלון בלבנון ימנע מאולמרט לבצע את זממו? אדרבה, כשלון בלבנון ייאלץ אותו להגיע לפשרות. שכן אם אי אפשר להכריע את המערכה בעזרת הצבא, יש למצוא פתרון מדיני.
כמו כן, אין לצפות שמחסור בחיילים יוביל את הצבא "לרדת על ברכיו", ואת אולמרט להתחייב כי לא יבצע נסיגות. בדיוק כפי שבעת שיבת ציון, קיוו החרדים שכיוון שאינם מצטרפים לא יהיו מספיק חיילים לציונות והיא לא תוכל להמריא, הציונים יאלצו לפנות בצר להם לחרדים בבקשה שיצטרפו ויסכימו לכל תנאי שיציבו החרדים, ולא כך קרה. אותם שבחרו שלא להצטרף למעשה הציוני אכן לא הצטרפו, אך המדינה היום נראית כפי שנראית מחוסר אותם אנשים. כך גם כיום הצבא ימשיך לתפקד באופן צולע בלא כל אותם סרבנים, המדינה תסתכן, אך השלטון הרעוע והנבזי ישמור על כוחו.
השלטון הזה שלט לפני קום המדינה במוסדות העם היהודי וישלוט גם לאחר חורבנה, לא עלינו. אם אנו נוביל לחורבנה של המדינה לא נוביל לחורבן השלטון. כל עוד יישארו משאבים לניצול, ינצל אותם השלטון בראש ובראשונה לקיומו הוא ורק בנותר יקיים את המדינה. השלטון רעוע, אך המבקשים להילחם בו חייבים למקד את מלחמתם בו ולא במדינה. החלשת המדינה תפגע בנו האזרחים, ולא בשלטון המושחת.
אם חפצי חיים אנו, יש לתרום למדינה ככל יכולתנו ויחד עם זאת להילחם בשלטון בכל כוחנו. אנו יכולים לו. עלינו להתגייס בעת הזאת, ובעזרת ה' כשתסתיים המלחמה נתגייס למלחמה באולמרטאני חושש, כי רוח הדברים מובילה לכך שאותם המתגייסים לא יילחמו כראוי בשלטון, ואותם הסרבנים מוציאים עצמם מכלל השפעה.
כתב מורי ורבי, הרב אליעזר מלמד: "אף שלרבים יש תלונות צודקות על מפקדים שונים ועל המדיניות הביטחונית, אין זה משנה את המצווה להתגייס לצבא. מפני שאחרי כל הביקורות, בלא צה"ל היו אויבינו קמים עלינו לכלותינו. יתר על כן, אפשר לומר שמעולם לא היה לעם ישראל צבא מושלם, בלא שום תקלות מבצעיות ופגמים מוסריים. פעמים שהיו לצבא יותר תקלות ופעמים פחות. ואף על פי כן המצווה להילחם למען העם והארץ הייתה שרירה וקיימת. וכשלא הצלחנו לקיים את המצווה הגדולה הזו, באו עלינו צרות נוראות. על כן, כאשר יש ביקורת על צה"ל צריך לאומרה כדי לשפר את המצב ולתקנו, אבל כל הביקורות אינן מבטלות את המצווה העקרונית להתגייס לצבא" (פניני הלכה העם והארץ ד', ד' עמוד 83).
אם חפצי חיים אנו, יש לתרום למדינה ככל יכולתנו ויחד עם זאת להילחם בשלטון בכל כוחנו. אנו יכולים לו. עלינו להתגייס בעת הזאת, ובעזרת ה' כשתסתיים המלחמה נתגייס למלחמה באולמרט. נעשה משמרות מחאה נגדו ונגד שריו על הפקרת החיילים ובטחון המדינה ומרי אזרחי.
רק מלחמה ממוקדת בשלטון תציל את המדינה ותחליף את השלטון.