אין מה לתפור חליפות או להחנות את הוולוו. צריך ללבוש בגדי עבודה ולצאת לשטח עם 4X4, ובעיקר ברגליים. מלאכת השיקום המצפה אינה מבשרת קוקטיילים דיפלומטיים. יש לשקם את האמון במפקדי צה"ל. יש לשקם את אמון האזרח במושג ממשלה, בכלל. והחשוב ביותר, יש לשקם את אמון האומה בעתידה. הכשלים שנתגלו לרוחב כל הפעילות- בצבא, כגון: הטיפול בפליטים ובמענה האזרחי היו מפחידים ממש. במיוחד שהאויב הפעם הוא חבורת אנשי כנופיות (לא "פעילי" חיזבאללה). ובעיקר יש להחזיר את הרוח למפרשי הספינה שבעצם יושבת עדיין על השרטון. נראה שבמקרה הזה הסיכוי קטן שהספינולוגים יצליחו לבלבל את העם, אולי בגלל שההתפכחות הייתה כה כואבת וכל כך ברורה. ולכן צריך את כל הכוחות שיש אצלנו. שכולם יפעלו באותו כיוון ולא במנוגד.



ממשלת אחדות היא מונח קסום הקורץ בכל משבר רציני. הוא מבקש לתת ביטוי מעשי לרוח המשודרת מהעם

ממשלת אחדות היא מונח קסום הקורץ בכל משבר רציני. הוא מבקש לתת ביטוי מעשי לרוח המשודרת מהעם. תחושת ה"שטח" בצבא, בצפון ובדרום המופגז, וגם ביתר הישובים מתורגמת לאיזשהו רצון משותף לדחוק את הפוליטיקה לקרן זווית ולהתרכז בעיקר: בתיקון הנזקים, בהחזרת החיים לשגרה ברוכה, בשיקום הנפגעים והפגיעות ובדגש חזק על האחווה. בהקשר זה מעניין להתרשם, עוד בטרם ייעשה מחקר רציני, שבעוד הפרשנים ומעצבי דעת הקהל הם תושבי הערים (ובעיקר הערים הגדולות) רוב מוחלט של הנופלים במלחמה הנוכחית הם תושבי הפריפריה: מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים. משמע, לא אלו הנושאים בנטל עצמו הם גם בעלי ההשפעה על ההחלטות.

אולם, עצם ההגדרה של ממשלת אחדות אין בה מענה. היא מחייבת גדלות נפש של העם כולו ובוודאי של המנהיגים שבתוכו. מנהיגים בכל רמה. מהקהילה הקטנה ועד לממשלה עצמה. מחד גיסא, תהיה בכך אולי הודאה של הקואליציה הנוכחית על חוסר יכולתה להתמודד לבדה עם המציאות ושרי הממשלה יחששו לעתידם האישי. מאידך גיסא, יהיו שיאמרו למה להציל את הכושלים הללו. זו ההזדמנות לתת להם להתפרק ולהציגם במערומיהם. והשיקום האמיתי יהיה החלפת הממשלה והעמדת מנהיגות ראויה יותר לאומה שנתגלתה שוב בגדולתה. יתכן שאלו ואלו צודקים, אך מעבר להם ישנה כיום השאלה הקיומית והיא מחייבת דחיקת כל היתר הצידה. למעשה, נראה שהדרך הזאת היא שתקנה לנוקט בה את כתר המנהיגות. התכנסות לתוכנו, פנימה.

אכן, גם הפוליטיקאים ייאלצו להקריב קרבן. לא בסדר גודל כמו אלו שיצאו ללא הרהור שני ומסרו נפשם בפועל כדי להגן על המדינה ולתקן את שגיאות הפוליטיקאים. ואין גם ספק שהאגו של כמה מהם הופך את  הויתור הזמני על השלטון המוחלט לויתור גדול, עבורם. אלא שבראייה היסטורית, גדלות נפש היא זו שתקנה להם הערת שוליים חיובית בדברי ימי העם. ובעיקר, תאפשר לכתוב עוד דפים מפוארים נוספים בקורות הארץ.



המילואים הוכיחו את נחיצותם להגנת הארץ. ויותר מזה, לקשר אמיתי בין הגוונים השונים במדינה ולגיבוי של העורף ולחוזקו

יש אפוא, לסכם על "סטטוס קוו" בשאיפות הפוליטיות ולסכם על קידום נושאים שאין בהם מחלוקת. כגון; נושאי רווחה וחינוך, פיתוח הנגב והגליל, חיזוק הכלכלה, מחשב לכל ילד והעלאת רמת החיים. במקביל יוקפאו הגזירות ביהודה ושומרון (אלא אם כן, בהסכמה כללית, יופקו הלקחים ההכרחיים מהמלחמה הנוכחית), וייעשה מאמץ להכרות הדדית של האוכלוסיות השונות גם מחוץ למסגרות הצבאיות. דומה שמסקנה אחת ברורה כבר בולטת: יש להוריד מסדר היום את הכוונה לבניית צבא סדיר מקצועי ולבטל, למעשה, את המילואים ואולי גם את גיוס החובה לטווח הארוך.

המילואים הוכיחו את נחיצותם להגנת הארץ. ויותר מזה, לקשר אמיתי בין הגוונים השונים במדינה ולגיבוי של העורף ולחוזקו. הצבא לשלוחותיו, התגלה שוב כדבק המלכד בין כולנו, מעל לכל הדעות השונות, ועליו להישאר כזה. חף ממעורבות פוליטית, טהור ומאחד. למעשה, זו האחדות, ובפירוש לא האחידות, שיכולה לתת לכנסת את הגיבוי להקמת ממשלת אחדות. זו התשתית. כי מחוץ לכל החשבונות עומד כוחה של האחדות. וזו הוכיחה עצמה בכל תולדות עמנו, כמפתח להתקדמות ולהצלחה.