רק מועד תחילתה של המלחמה הנוכחית לא היה ידוע מראש. אופייה של המלחמה וטווח הפגיעה של טילי האויב היו ידועים. במשך שש השנים מאז הבריחה מלבנון, ידעו ראשי הממשלה ברק, שרון ואולמרט על ההתעצמות, ההתחמשות וההתחפרות של החיזבאללה. הם העדיפו שלא לפעול, אלא להעביר את הבעיה לבא אחריהם. במשך אותן שש שנים לא היה לחץ תקשורתי לעשות את המתבקש, הן במישור ההתקפי והן במישור ההגנתי.
הם העדיפו שלא לפעול, אלא להעביר את הבעיה לבא אחריהם. במשך אותן שש שנים לא היה לחץ תקשורתי לעשות את המתבקש, הן במישור ההתקפי והן במישור ההגנתי
במשך שש השנים היה קשר שתיקה שנועד להצדיק את הבריחה מלבנון מבית מדרשו של אהוד ב' ("לחסוך חיים של 25 ישראלים מדי שנה"), חשבון דמים שהופרך במהלך חודש אחד בלבד של מלחמה כושלת של אהוד א'. ועוד לא הזכרנו את כאלף ושלוש מאות חללי מלחמת אוסלו, הלוא היא האינתיפאדה השנייה, שפרצה מייד וכתוצאה מהמסר שהבין האויב מן הבריחה בשנת 2000.
במלחמה הנוכחית היו לישראל תנאי פתיחה נוחים יותר מאשר אי-פעם: לכידות פנימית וגיבוי מצד רוב האזרחים והח"כים, עידוד מצד שוכני המקלטים בצפון ופליטים שנעו דרומה, הבנת הקהילייה הבינלאומית לסיבת היציאה למלחמה, סיוע אמריקאי שהתבטא במתן אשראי זמן כמעט בלתי מוגבל להשגת הכרעה ואוצר שהתמלא בשנים 2003-2005 ואפשר את מימון המלחמה.
ואף-על-פי-כן, עשתה הממשלה את כל השגיאות האפשריות בניהול המלחמה: ההנחה שניתן להכריע את המלחמה מן האוויר בלבד, אי-גיוס המילואים גם כאשר הנחה זו הופרכה, ההתקדמות האיטית והשוחקת בצמוד לגבול במקום איגוף מהיר של דרום לבנון על-ידי הגעה לליטני ולרמת נבטייה עוד לפני טיהור הדרום, טיפול לקוי ומקומם באזרחים שאורח חייהם השתבש לחלוטין, אי-הגדרת המצב כמלחמה לרבות המשמעויות הכספיות הנגזרות מכך, הזיגזג והשחיקה בהגדרת מטרות המלחמה שגרמו לכישלון הצורב ובזבוז הזמן בהמתנה ל"פיתרון" מדיני כפוי מבחוץ.
גם אם המציאות האובייקטיבית נראית כתיק"ו במלחמה הנוכחית, וגם אם כל צד יכריז על ניצחונו והשגת יעדיו, התוצאות ברורות ומדאיגות: ישראל והחיזבאללה הועמדו על אותו מישור, ישראל לא הצליחה להכריע את האויב, מעמדה הבינלאומי נשחק במהלך המלחמה, החיזבאללה נשאר בשטח עם מעמד מדיני חזק יותר ועם יכולת לחדש את חימושו ולהפעילו נגד ישראל. אויבים אחרים למדו את המרשם להישגים על חשבון ישראל, כושר ההרתעה נשחק, החטופים נשארו בידי האויב, המוראל הלאומי בשפל והאמון בהנהגה הישראלית אובד.
- בנסיבות שנוצרו אין כל זכות קיום לממשלה הנוכחית. הכישלון אינו יתום. אביו הוא אהוד אולמרט, אבל יש לו שותפים. לאחר הקריסה בכל המובנים ואי-החמצתה של שגיאה כלשהי, אהוד אולמרט חייב להתפטר לאלתר. יחד עימו צריכים ללכת:
מה שחשוב הוא שהתוצאה תהיה ממשלה נחושה שתוכל לשקם את כושר ההרתעה והמוראל הלאומי לאחר הכישלון הצורב ולקראת הסיבוב הבא
שר הביטחון האחראי למערכת הביטחון שלא השיגה את יעדיה. - הרמטכ"ל שהתמנה ככל הנראה רק בגלל שהציע למשפחת שרון תוכנית גירוש קוסמת יותר מזו שהציע האלוף גבי אשכנזי.
- סגן הרמטכ"ל שלא העמיד את ניסיונו היבשתי מול חוסר הניסיון של חלוץ, ורק כעבור חודש של לחימה ללא התקדמות נקרא לפעול.
- שרת החוץ אשר כבר מנסה לפתוח במלחמת ירושה, אבל הישגיה בזירה המדינית אינם טובים מאלה של האחרים בזירת הלחימה.
- כל מי שהייתה לו יד ורגל באי-הכנתו של העורף ללחימה ממושכת בתנאים בלתי סבירים ובטיפול הלקוי באזרחים במהלך המלחמה.
סילוקם של אהוד אולמרט וחבורתו מן השלטון הוא דחוף וחיוני ללא קשר לתוצאות הסופיות של המלחמה, ואסור שיאחזו בקרנות המזבח עד שוועדת החקירה הממלכתית הצפויה תדרוש מהם להסיק מסקנות אישיות. אין חשיבות לשאלה אם הדבר ייעשה באמצעות בחירות או על-ידי התלכדותם של שישים ואחד ח"כים סביב מועמד מוסכם. מה שחשוב הוא שהתוצאה תהיה ממשלה נחושה שתוכל לשקם את כושר ההרתעה והמוראל הלאומי לאחר הכישלון הצורב ולקראת הסיבוב הבא, שרק הוחמר והתקרב לנוכח ניצחון האויב במלחמה הנוכחית.