התנהלותה הכושלת של ישראל בלבנון מזה כשלושים שנה מלמדת כיצד מצמיחה לעצמה ישראל את אויביה. כל מחנה פוליטי תורם את חלקו לשלומיאליות הישראלית. תמהיל השמאל הנוטש והימין המכה מתובל בשחיתות שלטונית ובלבול ציבורי יוצרים מתכון אובדני למדינת ישראל, שאינה מצליחה לפרש לעצמה את עצמה.
פעמיים הענישה מדינת ישראל את אזרחי לבנון, אך עדיין אין בה חוכמה מספקת על מנת לעכל את משמעות מהלכיה הטרגיים
פעמיים הענישה מדינת ישראל את אזרחי לבנון, אך עדיין אין בה חוכמה מספקת על מנת לעכל את משמעות מהלכיה הטרגיים. מכל מדינות האזור, לבנון היא זאת שנאלצה לשלם את המחיר הכבד ביותר על התפוררותה הפנימית של ישראל.
איך מצמיחה ישראל בעצמה את אויביה?
ארגון החיזבאללה התהווה בתקופת שלטונה של ישראל בלבנון. בהשפעת השמאל הנוטש והצלחותיו הצבאיות של החיזבאללה, נסוגה ישראל תוך כדי מנוסה מבוהלת מלבנון והפקרת בני בריתה. כך הענישה ישראל בפעם הראשונה את אזרחי לבנון בהפקירה אותם לחסדי החיזבאללה. הפקרת אזרחי לבנון והבגידה בבני בריתה השתרשו כתו היכר לחולשתה המוסרית של מדינת ישראל, אשר אינה מוכנה ליטול שום אחריות לתוצאות מדיניותה ומהלכיה.
במערכה המדינית והצבאית התמסדה תדמיתה של ישראל כמדינה המשאירה את בני בריתה הפצועים בשטח. על פי אותו מתווה אובדני ובוגדני, העלימה ישראל עין במשך שנים מהתעצמותו של החיזבאללה ומהשתרשותו במרקם החיים הלבנוני. ישראל אומנם אינה חייבת לנהל את החיים הלבנוניים, אולם אין לה שום עילה קיומית להתעלם מהחרפת האיום האסטרטגי שמציב בפניה החיזבאללה, אשר מצדיק את קיומו במאבק נגד "היישות הציונית".
באותה מידה אין לישראל שום זכות לגבות מאזרחי לבנון, שרבים מהם גילו נכונות מוכחת לכרות ברית עם ישראל, את מחיר התעלמותה מאיומי החיזבאללה הגלויים לעין. אך ישראל שהענישה את אזרחי לבנון פעם אחת על ידי הפקרתם לחיזבאללה, עמדה על כך שתעניש אותם פעם נוספת כקורבן קל למחדליה. כך הוסיפה ישראל את חטא כתישתה של האוכלוסיה הלבנונית בבולדוזר ההפצצות האוויריות על פשע הפקרתם של אזרחי לבנון לשלטון החיזבאללה.
האנלוגיה לעקירת גוש קטיף מתבקשת מאליה כדוגמא נוספת למוסר הזוועה שאימצה לעצמה ישראל הרשמית הנוהגת להאשים את קורבנותיה באחריות לפשעיה ומענישה אותם על חטאיה. כשם שבולדוזר ההפצצות הישראליות הפך לעיי חרבות את בתיהם של אזרחי לבנון שהופקרו על ידי ישראל, כך החריבו הבולדוזרים את בתיהם של יהודי קטיף שנבגדו על ידי השלטון אשר שאב את כוחו מנאמנותם ומבחירתם.
מדינה יהודית ראויה לשמה לא הייתה נקלעת מלכתחילה לתרחיש שהוביל למלחמה הנוכחיתהבלבול הציבורי הוא מגיפה לאומית המונעת גם מחדי אבחנה לראות את חוט השני של אובדן השפיות המוסרית השזור מעקירת גוש קטיף להחרבת לבנון. ההיסטוריה מלמדת כי מדינה הפושעת באזרחיה, תפשע גם באזרחי האויב. המהלך הבלתי נתפש של עקירת גוש קטיף השריש בקרב ציבור רחב תודעה עמוקה של ניתוק וניכור כלפי המדינה עד כדי אובדן כל זיקה סולידרית כלפיה. אם כך חשים יהודים כלפי מדינתם, ניתן לתאר את הלכי הנפש בקרב אזרחים לבנוניים שהיו בני ברית פוטנציאליים של ישראל, נבגדו על ידה, וכאילו לא די בכך גם נאלצו לספוג את העונש על בגידתה בהם.
הצעד היחידי הסביר שעשתה ישראל במהלך המלחמה הוא הפסקת ההפצצות הברוטליות. כל מחאה ציבורית נגד טוהר הנשק הרחמני כביכול של צה"ל נשמעת אבסורדית על רקע עיי החרבות הנראים בלבנון על כל צעד ושעל. לא הלבנונים הם אלה שצריכים לשלם את מחיר מחדלינו. ישראל חייבת לעבור תהליך הבראה, אחרת היא תמשיך להסתבך במצבים הזויים דוגמת מלחמת החיזבאללה.
מדינה יהודית ראויה לשמה לא הייתה נקלעת מלכתחילה לתרחיש שהוביל למלחמה הנוכחית. אילו השכילה ישראל לטפח בני ברית במקום להצמיח אויבים, היה עליה למסד את הזיקה המדינית בינה לבין בני בריתה הנוצרים והשיעים מדרום לבנון, ולספח לתחומה את האזור כמחוז פדרטיבי אוטונומי. למרות בוגדנותה המוכחת של ההנהגה הישראלית, רבים עדיין מקרב תושבי דרום לבנון היו מעדיפים את ההסתפחות לישראל על פני שלטון החיזבאללה.
