ראיון עם שמעון פרס הוא תמיד מלא הפתעות, מרענן ומדהים. ואכן, שמעון היקר לא אכזב גם הפעם ובשיחה בגלי צה"ל (ביום שלישי, י"ב באלול), טבע את חזונו החדש על עמק כלכלי פורח מים- סוף ועד לירמוך, לאורך הירדן. ואם הבנתי נכון, הוא מדבר על הצד המזרחי שלו. וקל להניח שזה יהיה היעד הבא של מסעות ההתרמה שלו ברחבי העולם.



למעשה, יש להניח שלאף אחד אין אשליות בכל הנוגע למעשיו של יצור הפלא הזה. הוא חי בבועה שלו. נדמה שלתושבי הגליל עצמם כבר אין ציפיות מהממשלה

ברור לו שכלכלה פורחת עדיפה על מלחמה. ודומה שאין חולק על כך. הקוץ שבאליה הוא שאצל הערבים אין תחליף למלחמות בכלל, עד להשלטת האסלאם ברחבי העולם ואז ימצאו עילות אחרות לפירוק האלימות ביהודים ובישראל, בפרט. והמדאיג הוא ששר בכיר, ממלא מקום ראש הממשלה, עדיין אינו קולט היכן בדיוק הוא חי ומה העובדות במציאות הסובבת אותו.

מאפיין מאוד את האיש ואולי את התנהלות הממשלה בכללה שבסדר הקדימות שלו, כפי שאמר במפורש, המטרה הזאת קודמת לתפקידו המוגדר כשר לפיתוח הגליל והנגב. אלו יחכו לתורם עד שהשר יתפנה מהחלומות לשיפור מצב האויב, וינחת על קרקע המציאות של עמו שלו. והדברים הללו נאמרים לאחר הפגיעה הקשה בגליל, בתשתיות ובענפי התיירות, בחקלאות והתעשייה שבו. והוא משווע, יותר מתמיד, לשיקום דחוף. ועוד כשאמון הציבור בשלום ובשלווה שתשרור שם, מתבטא בירידה משמעותית בהתחלות בנייה. אבל, הגליל יחכה. לשר הממונה יש נושאים מעניינים יותר. יש לו את האג'נדה הפרטית שלו. ויהודי הגליל יכולים לחכות לשיקומם שיבוא מיד. אבל ממש מיד, לאחר שהערבים יקבלו את הפרס על התוקפנות.

חברים, השר עסוק.

למעשה, יש להניח שלאף אחד אין אשליות בכל הנוגע למעשיו של יצור הפלא הזה. הוא חי בבועה שלו. נדמה שלתושבי הגליל עצמם כבר אין ציפיות מהממשלה. גם במלחמה המתנדבים תרמו להם יותר בכל התחומים, ממוסדות השלטון. ההבטחות שהם קיבלו יכולות למלא כרך עב כרס. כך גם בחבל השני, הנגב. שמאז רצונו הטוב של בן גוריון שדיבר הרבה על חשיבותו ועל הצורך ליישובו, היחידים שפעלו בדרך בולטת שם, הם הבדואים. שום שלטון ישראלי, כולל מפא"י וגלגוליה, לא עבר לשלב המעשים מעבר לדיבורים ולמס שפתיים.

אם כי פרס איננו לבד. "אסופת קדימה" (שאנו מאחלים להם שילכו קדימה עוד ועוד, עד שייעלמו מנגד עינינו) מתקשה להתמיד באיזשהו עיקרון או נתיב ברור. ושמעון, לא רק שמשתלב בחבורה כי הוא הרי אחד ממנהיגיה. בעקבות חטיפת חיילינו, הם יצאו למלחמה ודרשו את החזרת החטופים ללא תנאי. הם הציגו את עצמם בפני הציבור כבעלי עמדה נחרצת ועכשיו לנגד עינינו עמדה זו מתמוססת כי נציגי הממשלה מנהלים מו"מ לשחרור מאות מחבלים ולכניעה במישורים נוספים.



הלקח הברור מהקטיושות והקאסמים, המנהרות וההתחמשות הערבית האומר ברורות שאין על מה לדבר, לא נקלט. ואולי בגלל חוסר הבסיס עצמו

הם נפנפו ב"תוכנית ההתכנסות" ששבתה את דמיונם, והזינה הרבה ספינים. עד כדי כך שבעיצומה של המלחמה שעצם התרחשותה מערערת את כל בסיס ההתכנסות, הבהיר המנהיג לכל העם הנבוך שדווקא המלחמה תזרז את... קיום התוכנית. אך בכך לא נגמר הזיג זג. לפני כמה ימים הופצה הידיעה שהמת הוא באמת מת. כלומר ש"תכנית ההתכנסות" אינה על הפרק. והאופטימיים מיהרו להצביע על העובדה שהנה אפילו אולמרט ואנשיו מפרשים נכון את מה שכולנו רואים. ואז, נוחתת ידיעה חדשה שאולמרט עומד להיפגש עם ראש הפורעים הערביים בארץ, אבו מאזן, כדי לדון על מפת הדרכים ויישומה. "שוב הפתענו ושמרנו על מקומנו בראש החדשות".

משמע. אין שינוי בקונצפציה, ויש רק עיכוב בתוכניות לחיסול מדינת ישראל. התובנה הפשוטה ביותר ממלחמת לבנון שאסור להפקיד את עצמאותנו ואת ביטחוננו ביד זרים טרם חדרה את האטימות אצל ממשלת ישראל. הלקח הברור מהקטיושות והקאסמים, המנהרות וההתחמשות הערבית האומר ברורות שאין על מה לדבר, לא נקלט. ואולי בגלל חוסר הבסיס עצמו.

הידיעה הפשוטה שארץ ישראל היא שלנו בגלל שבורא העולם נתנה לנו כנחלת אבות.