הממשלה של אהוד אולמרט אינה יכולה לשווק עוד את ה"התכנסות". אי לכך, נעלמת תוכנית זו מן העולם עוד בטרם הצלחנו להבין לאן היו אמורים להוביל את ה"מתכנסים". במקום תוכנית זו, שמתה לפני לידתה, מתחילים לגלגל שוב, ככלב השב על קיאו, את מפת הדרכים. זהו, לדעת אולמרט, האופק המדיני שנדמה שבו נוגעים שמים וארץ ואולם לפי האמת הם נותרים לעולם רחוקים זה מזה.
לקורא את המסמך הקרוי מפת הדרכים נדמה כי כל תכלית קיומה של מדינת ישראל נועד אך ורק כדי להקים לערבים עוד מדינה
לצערנו חסרים אנו היום מנהיגות אמת ואלה האוחזים ברסן השלטון אינם אלא אופורטוניסטים המבקשים לשמר רק את כיסאם ושררתם, תוך שהם נעזרים ב"שומרי אתרוגים" למיניהם, האמונים לזרוע בלבול מכוון כדי להטעות את לב העם. כך באות לעולם מילים שונות ומשונות שאינן אומרות דבר, אך תכליתם אחת: תאוצה מהירה אל אובדן העצמאות של מדינת ישראל ולבסוף אל אובדנה המוחלט.
לקורא את המסמך הקרוי מפת הדרכים נדמה כי כל תכלית קיומה של מדינת ישראל נועד אך ורק כדי להקים לערבים עוד מדינה. אחרת אין להבין את המסמך הנ"ל המדבר על הסכם שיושג כדי להביא למדינה פלשתינית עצמאית, ישים קץ "לכיבוש" שהחל בשנת 1967, אדמה תמורת שלום. חברי הקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם) יקדמו הכרה בינלאומית במדינה פלשתינית לרבות חברות אפשרית באו"ם, תוך שמדינת ישראל נוקטת בכל הצעדים הדרושים לסייע לנירמול חיי הערבים הגרים ביש"ע.
השלב הסופי במפה, אליו אמורה להגיע ישראל, הוא להביא לפתרון מוסכם והוגן לגבי נושא הפליטים והחלטה לגבי מעמד ירושלים, תוך שיקולים פוליטיים ודתיים של שני הצדדים. והכל כדי שנוכל לקיים את החזון המופלא של שתי מדינות, ישראל ופלשתין הריבונית, העצמאית ובת קיימא. ממש מפת כוכבים.
היש מי שמאמין באמת שיכולה לצמוח טובה למדינת ישראל כאשר נחזור למצב של טרום "מלחמת ששת הימים", במיוחד לאור העובדה שישנם יותר ערבים החיים היום בתוך תחומי הקו הירוק. הם כובשים אותנו מבפנים, ואנו ממשיכים להתכנס לתוך גבולות צרים של גטו.
ומה באשר לכל הקורבנות שמסרו נפשם במלחמות ובפיגועי טרור, האם כל הדם נשפך לשווא? על מה נלחמנו? למען מה? האם כדי לחזור למצב קטסטרופאלי של הקמת מדינה ערבית נוספת שכל קיומה יהיה מכוון להשמדת מדינת ישראל? אותה מדינת אויב תהיה חברה בליגה הערבית ותשלוט מן ההרים על כל רצועת החוף. האמנה הפלשתינית זו אמונת חיים. הקמת מדינה כזאת פירושה: חזרה למערכה על חלוקתה הראשונה של ארץ ישראל. מדוע נחזור לגבולות 67' ולא נחזור לגבולות ההם של 1947? הרי קיימות שתי החלטות של האו"ם בנושא החלוקה ו"זכות השיבה": 181, 194. ע"פ החלטת 181, כל מה שמעבר להחלטת גבולות החלוקה הם שטחים כבושים שכבשה ישראל ב"מלחמת העצמאות". השטחים שישראל כבשה במלחמת 1967 זהים לחלוטין מבחינת המשפט הבינלאומי לשטחים שכבשה בשנים 1947-49. כלומר עם כינון מדינה ערבית ביש"ע, תידרש ישראל לביצוע בפועל של החלטת האו"ם 181.
ומה על בעיית הפליטים? הלא מדינת ישראל חייבת ע"פ מפת הדרכים לפתרון מוסכם, הוגן ומציאותי וצודק. נשאלת השאלה מהו פתרון הוגן וצודק ע"פ הערבים, אם לא להחזיר את כל הפליטים לבתיהם?
"זכות השיבה", המעוגנת בהחלטת 194, תצטרך להיות ממומשת ע"י ישראל ברגע שמאחורי הדרישה תעמוד מדינה ריבונית. כלומר, "שלום כולל" הוא מילת קוד לחיסול המדינה היהודית, כפי שהנאצים המציאו את מילת הקוד "הפתרון הסופי", ואיש מן היהודים לא ידע מה כוונתה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט מסובך בחקירותיו ומבקש לזכות שוב באהדת התקשורת "שומרי האתרוגים". אך מדוע על חשבוננו?
בכלל, מושג השלום אינו קיים בתפיסה האיסלאמית. שלום מתקיים רק בעולם האיסלאם הנשלט ע"י מוסלמים. וכל שטח שעליו ישבו מוסלמים אי פעם הוא הקדש של האיסלאם ולאיש אין זכות לוותר עליו. וגם אם נכבש ע"י אויבי האיסלאם, חובה על כל מוסלמי להחזירו לרשות האיסלאם. מבחינת הערבים, ישראל היא נטע זר באזור ומתקיימת על אדמת וואקף, והם לעולם לא יוותרו. מעולם המטרות שלהם לא ישתנו. רק אנחנו אלה שתמיד ויתרנו, תמיד נסוגנו. תמיד הונינו את עצמנו, והבאנו אסון על גבי אסון.
ראש הממשלה אהוד אולמרט מסובך בחקירותיו ומבקש לזכות שוב באהדת התקשורת "שומרי האתרוגים". אך מדוע על חשבוננו? האם נניח לו ולהם למכור את המדינה בלא מחיר?
בקצב הזה של ראשי ממשלה מסובכים ומתחלפים, נכנעים ומתרפסים, עד אנה נגיע?