מחפשים למלחמה האחרונה תמונה סמלית, מאפיינת. מצאנו: בכפר לבנוני שקיבלו פקודה שלא לכובשו, מצטופפים לוחמים על ריצפת בית מפחד החיזבאללה המשוטט חופשי בחוץ, מחפש טרף לטילי הנ.ט. שלו. ולא עדר כבשים רועדים מפני הזאב שרועים שם באפס מעש עם כל חימושם עליהם, אלא זאבים שאינם מבינים מדוע אוסרים עליהם לצאת ולתקוף את תוקפיהם. מדוע הופכים, בפקודה, זאבים לכבשים.



"ארבע האמהות" הגשימו כאן את פסגת מאווייהן: "הילדים" שוכבים מוגנים כילדי גן בשעת המנוחה. אלא שדווקא בתוך החדר הצפוף וה"מוגן" השיגו הטילים את החיילים

"ארבע האמהות" הגשימו כאן את פסגת  מאווייהן: "הילדים" שוכבים מוגנים כילדי גן בשעת המנוחה. אלא שדווקא בתוך החדר הצפוף וה"מוגן" השיגו הטילים את החיילים. הסיכוי הטוב ביותר להחזרתם לאימהות בריאים ושלמים היה דווקא בשליחתם לצוד את התוקפים, בהפיכתם בחזרה מניצודים למצב של ציידים.

תמונת "המצטופפים בחדר" מקפלת בתוכה תפיסת עולם שלימה שמאז הסכם אוסלו מדרדרת אותנו במורד החלקלק של השלום המדומה.

ברצועת עזה כשהצורך להגן על ההתנחלויות הוציא את צה"ל ממנטאליות "המצטופפים בחדר", הספיקו כוחות קטנים בהרבה מאלה ששומרים היום על הגדר מבחוץ, לא נחטף אף חייל ולא התפתח ברצועה "האיום האסטרטגי" שמפניו מזהיר ראש השב"כ.

"שאלת שחרור אסירים כלל אינה עומדת על סדר היום של מדינת ישראל", הכריז אולמרט בתחילת המלחמה. בקרוב ישחרר 800 מחבלים ויחד עימהם, גל של פיגועים. מאז 2002 רצחו אסירים משוחררים, ובהם רוצחי מלון פארק וקפה הלל, 123 נפשות. את צה"ל, שמצא דרך אחרת לוחמנית כדי להתמודד עם הטרור הערבי על ידי מכות צבאיות וכלכליות שכבר הביאו את האויב קרוב לשבירה, שולח אולמרט "להצטופף בחדר".

גם בשחקים ניתן לזחול לתוך "חדר צפוף", כפי שמעידים טייסים שלא הורשו להנמיך. "פצועים מתו בשטח... רק בגלל  המגבלות  שהטלתם עלינו", התלונן אחד מהם.

וממלחמת "החדר הצפוף" נעבור לתופעה יחידאית בהיסטוריה: פותחים מתקפה ראשית בכיוון לליטני כשסוף המלחמה כבר ידוע (בתום 60 שעות) ותוצאתה חתומה (החלטת מועצת הביטחון שהשתתפנו בניסוחה).

תוקפים את התקשורת על גילוי נקודות תורפה לאויב. והיכן הצנזורה שמחובתה למנוע פרסומים כאלה? גם היא "הצטופפה" באיזה חדר מפחד טילי "חופש הביטוי" ו"זכות הציבור (והאויב) לדעת".



השמאל מדבר על "מגבלות הכוח", אבל הוא זה שמגביל את כוחנו, כובל ומסרס אותו, ותוצאות מלחמת לבנון יוכיחו

ואיך הגיבו שרון ואולמרט על "מפת הדרכים" שתכפה עלינו מדינה פלסטינית, תצמצם את ריבונותנו ותטיל עלינו פיקוח של ה"קוורטט"?! קיבלו את הדין, מסתופפים "בחדר הצפוף" ואף מנופפים בעצמם  במפת הדרכים, מחבקים סכין גילוח.

ישראל דחתה תמיד התערבות אירופית מפני שאירופה מזדהה מסורתית עם הערבים בגלל אינטרסים, ומתוך עוינות מושרשת ליהודים. לעומת זאת, ממשל אולמרט נותן לדיפלומטיה האירופית להשתולל בשטח ולטיליה להשיגו "בחדר הצפוף"."תצטרכו ללמוד צרפתית", איימה עלינו קונדוליסה, והיא יודעת מה מחכה לנו משם.

השמאל מדבר על "מגבלות הכוח", אבל הוא זה שמגביל את כוחנו, כובל ומסרס אותו, ותוצאות מלחמת לבנון יוכיחו. תמיד, בכל תולדות העמים, אבוי היה למי שלא השתמש בכל כוחו כדי לשתק את כל כוחו של האויב. אין "מלחמה-נסוגה".



חשבנו שאחרי השואה איננו זקוקים עוד ללמוד השיעור הזה מחדש על בשרנו.