"אי הבנה", תירץ דובר צה"ל את העדרותו של נציג הצבא מטקס הזיכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים. הקצין הבכיר, שאמור היה לייצג את צה"ל, היה תא"ל שמואל קינן, קצין קשר ראשי, שהרמטכ"ל מיהר להודיע כי יעמיד אותו לדין משמעתי על הפאדיחה.
רגע, אם זו היתה בסך-הכל "אי הבנה" כטענת דובר צה"ל, דין משמעתי לא קצת מוגזם?! אבל נראה כי הקצין הבכיר דווקא לא לוקה באי הבנה, הוא דווקא מבין היטב, קולט את האופנה השלטת, מריח את רוח המפקד, ומייצג את מה שמשדרת היום הנהנתנות הישראלית, ומייצגה המובהק, מפלגת קדימה והרמטכ"ל חלוץ.
כי מה באמת ביקשו ממנו מתא"ל קינן? שיופיע לטקס זיכרון, לכבד את מי שיצא בשליחותנו, למען כולנו, לפני שלושים ושלוש שנה. אבל מדוע שתא"ל קינן יחשוב שזה חשוב אם בשנים האחרונות, על כל צעד ושעל ממשלת ישראל, מפקירה ומזניחה, נוטשת ובוגדת בכל מי שיוצא בשליחותה, בכל מי שמסייע לה, ובכל מי מוסר את נפשו, מאודו וחירותו בעדה.
מי למשל, אתם שואלים? יונתן פולארד למשל. שמזה כעשרים שנה כבר נמק בכלא האמריקאי וממשלת ישראל ששלחה אותו, עושה כמעט הכול, כדי שיישאר שם, חלילה, לעוד עשרים שנה.
עוד דוגמא? לוחמי צד"ל. שאחרי כל השנים ששפכו את דמם למעננו, הפקרנו אותם ואת משפחותיהם לחסדי החיזבאללה, והם הצטופפו נרדפים ומפוחדים בשער פטמה מאימת נסראללה, ביום שברחנו משם.
עוד דוגמא? הסייענים בין ערביי יהודה ושומרון, שמפקדי צה"ל, עוד באינתיפדה הראשונה, הפקירו אותם לזוועות ההמון הפלשתינאי הנוקם, ולא באו לעזרתם.
קודם כל צריכים לטפל בראש, בחשיבה, בתרבות ההפקרה, הבגידה והנטישה. אח"כ תשפטו את הש.ג.
עוד דוגמא? תושבי גוש קטיף, שכל ממשלות ישראל שלחו אותם להפוך ארץ שממה לגן עדן פורח ומכרה זהב ליצוא חקלאי, ומפקדי צה"ל, באינתיפדה השניה, הפקירו את דמם ואת דם ילדיהם, לאיומי הפצמרי"ם. ולאחר שעמדו בגבורה וספגו אותם עבור כל ישוב עוטף עזה, באו אותם מפקדים וגירשו אותם מאדמתם, הרסו את חייהם וקיפחו את פרנסתם.
גם התנהגות צה"ל כלפי שני חיילינו החטופים בלבנון, אלדד רגב ואהוד גולווסר, יכולה ללמד את תא"ל קינן. הנה נסוג צה"ל ללא כל תמורה או הבטחה, ללא פירוק החיזבאללה או שחרור החטופים, והשניים - שיצאו ללחום בשליחותנו – נשארים בידי האויב, מי יודע עד מתי.
קודם כל צריכים לטפל בראש, בחשיבה, בתרבות ההפקרה, הבגידה והנטישה. אח"כ תשפטו את הש.ג.