רועה אחד רעה את עדרו, בנחת, באחו. והנה עצר לידו רכב מהודר, ממנו יצא איש מחויט ומעונב וניגש אליו. "שמע חביבי", הוא פנה לרועה בטון השמור לעשירון התחתון. "אני מתערב איתך שאנחש בדיוק את מספר הכבשים שיש לך, זאת תמורת כבש אחד מן העדר". "נו, טוב", הסכים הרועה במשיכת כתפיים. האורח המוזר שלף מכשיר ניווט, מחשב נייד ולאחר חישוב של השטח, גודל הכבשים- גוגל ועוד אתרים- הגיע, אכן, למספר הנכון.



מוזר הכיצד איש לא חקר את המתגייס אם בדעתו רק להילחם או גם להכיר את קירקגור. בין זחילה למארב יש, כנראה, לשנן את אפלטון

בחיוך שמח נטל את הכבשה ואז עצר אותו קולו של הרועה. "אם אנחש את המקצוע שלך, התחזיר לי את מה שלקחת?". מופתע, הסכים האיש. "אתה פוליטיקאי", קבע הרועה. "איך ניחשת?", תהה הלה. "פשוט, אתה מגיע ללא הזמנה, מבזבז זמן על דברים שאינם נחוצים לאיש ושאיש לא ביקש ממך לעשותם, ותמיד רוצה תמורה. ודרך אגב, אל תשכח להשאיר פה את ה...כלב שלקחת".

נזכרתי בסיפור החביב הזה כשנודע, לאחרונה, שח"כ שטייניץ המשועמם פתח חזית חדשה. לדידו, אלופי צה"ל אינם אינטלקטואלים מספיק. חלקם אפילו אינם נכללים, שומו שמיים, כלל בהגדרה הזאת. ואולי מעתה האלופים יקבלו מינוי לתפקיד במסגרת קידומם האקדמי. כל אוניברסיטה תמנה את אלוף הפיקוד הסמוך אליה. האלופים יתמחו בתפקידם עם מסכי פלזמה בחדרי תטל"גים ממוזגים המקנים תארים אקדמאיים.

שטייניץ מבדיל בין האוניברסיטה של החיים לבין הספרים המסכמים את ניסיון החיים שלהם והיו לחומר לימוד אקדמאי. וזכורה אמרתו של מישאל שחם, מפקד מחוז ירושלים, כשגייס את הסטודנט אריק שרון להקמת יחידת  ה-101: יש כאלו הלומדים היסטוריה ויש שעושים אותה. צה"ל היה שמח היום אם היו לו עוד מפקדים מסוגו של רפול שהיה מטרה ללגלוגים על חוסר אינטלקטואליזם (והיה, אגב, חכם ואוטודידקט אדיר). או שלימל'ה באום, איש השדה, שפרופסורים שיחרו לחכמתו. הם הועילו לצבא ולמדינה יותר מה"משתבללים בעלי ההכלה של העצימות הנבובה". ודומה שאין חולק לגבי האינטלקט המבריק של רב אלוף דן חלוץ שלא באו לידי ביטוי בפיקוד הצבאי שלו. ההתחכמויות האקדמיות של שטייניץ שתמכו בהתנתקות, הביאו לנזק שיידרשו, וכבר נדרשו, חיי חיילים לתקנו. שלא להזכיר כמה מאמץ וחיים ירדו לטמיון במחי יד הצבעתם של האינטלקטואלים שתמכו בבריחה מלבנון ובגירוש מקטיף וצפון השומרון.

מוזר הכיצד איש לא חקר את המתגייס אם בדעתו רק להילחם או גם להכיר את קירקגור. בין זחילה למארב יש, כנראה, לשנן את אפלטון. והצניחה מבטן המטוס צריכה להיות שלובה בחקר החלל, כנראה, על פי תורתו של שטייניץ. בפעולה הבאה של הימ"מ ייבחרו המשתתפים על פי ההיכרות עם יצירותיו של דה וינצ'י. החיילות שלהם רלבנטית פחות.



ההתמודדות עם המציאות, ח"כ שטייניץ, היא בית ספר מצוין להכשרת מפקדי צה"ל. היא העיקר במקצוע שלהם. ורצוי לא לערבב ביניהם

נכון, לא יזיק להשכיל ולהרחיב. השאלה היא על חשבון מה זה  בא. נפוליון הגדול העדיף מצביאים שהמזל עמד לצידם. אבל, כמובן, ששטייניץ מכיר את הדברים מקרוב. הוא בוודאי אינטלקטואל. ומי יודע, אולי עוד יתמנה לרמטכ"ל כשיצא המכרז המיועד לאינטלקטואלים בלבד.

סיפור עממי עוסק בפרופסור החוצה בסירה לשון ים. את השתיקה של איש הים הוותיק המסיע אותו הוא שובר בשאלה: "שמעת על ואן גוך?". "לא", משיב החותר. "אוהו", מגיב המלומד, "איבדת רבע מחייך". "ותגיד, מה אתה יודע על איינשטיין?". "מי זה?". "נו", מחייך הפרופסור, "איבדת עוד רבע מחייך". בינתיים השמים מתכסים עבים ורוח סערה מתחילה להתרגש. "אמור לי", פונה איש הים למומחה, "לשחות אתה יודע?". "לא", אומר איש הספריות והמחקר. "אז, איבדת את  כל  החיים שלך!".

ההתמודדות עם המציאות, ח"כ שטייניץ, היא בית ספר מצוין להכשרת מפקדי צה"ל. היא העיקר במקצוע שלהם. ורצוי לא לערבב ביניהם. צה"ל זקוק ללוחמים ולמפקדים מאומנים בלחימה ובתורתה, ראשית לכל. כשילמדו להילחם יהיה,  אולי, פנאי גם לשעשועים אינטלקטואלים שאתה מציע.