ידועה השאלה: הלא ה' התרה באדם-הראשון לבל יאכל מן העץ, ואמר לו במפורש: "כי ביוֹם אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', י"ז). אם-כן מדוע לא מת האדם ברגע שאכל? על כך עונה האבן-עזרא בלשונה הקצרה (שם ג', ח') שישה תירוצים:





ידועה השאלה: הלא ה' התרה באדם-הראשון לבל יאכל מן העץ, ואמר לו במפורש: "כי בְּיוֹם אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', י"ז). אם-כן מדוע לא מת האדם ברגע שאכל?

א)
   את פירוש המדרש (בראשית רבא י"ט, ח'): כשבא ה' להעניש את האדם שאכל מן העץ, נאמר: "וישמעו את קול ה'... מתהלך בגן לרוח היום" (שם) - ופירשו ש"לרוח" הוא כמו: לרווח. ה' נתן ל"ביום אכלך" פירוש מרוּוַח יותר שעל-פיו יהא לאדם רווח והצלה. והפירוש הוא ש"ביום אכלך" כוונתו ל"יומו" של הקב"ה שהוא אלף שנים שלנו, כמו שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום כי יעבור (תהילים צ', ד'). ואדם הראשון אכן מת בתוך אלף שנים ולא המשיך לחיות לעולם, כבתוכנית הראשונה.

ב)   "ואחרים אמרו: ביום שישי נברא, וביום שישי מת". היינו: "ביום אכלך... מות תמות", פירושו: באותו יום בשבוע שבו תאכל תמות. ואדם הראשון אכן מת כעבור שנים, ביום שישי (ולכאורה, מה העונש בכך? הלא כל אדם מת ביום כלשהו? יתכן כך: לקראת כל יום שישי, במשך כל חייו - חש אדם הראשון שמלאך-המוות בדרך אליו).



ג)   "ואחרים אמרו: אז תהיה חייב מיתה". הוי אומר: "ביום אכלך... מות תמות". היינו שבאותו יום יגזר עליך למות, אך ביצוע העונש יהיה בעתיד.



ד)   "ואחרים אמרו: כי יש "מוות", עונש". "...מות תמות" פירושו: תענש. וראיית האבן עזרא מדברי דוד במשל כבשת הרש: "כי בן-מות האיש", היינו: בן-ענישה (שהרי אין דין מוות למי שגוזל כבשה).

ה)  "ואחרים אמרו: כי מאז תחל שתמות". "ביום אכלך..."- תתחיל להלך במסלול אל המוות. מה שאין כן קודם החטא שהיה האדם אמור לחיות לעולם.



ו)   לסיום מביא אבן עזרא פירוש שהוא משבח: "והישר בעיני מה שאמרו הקדמונים שעשה תשובה". מה אתם מתפלפלים ותמהים, אומר האבע"ז, על שלא התקיים "ביום אכלך ממנו מות תמות"?! הרי אדם הראשון עשה תשובה על חטאו, ולכן לא מת באותו יום. כאמור בדברי ירמיהו הנביא (י"ח, ז'-ח'): "רגע אדבר על גוי על ועל ממלכה, לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו. ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו".



האם מבינים אנו באמת את כוחה האדיר התשובה?



מכאן שטוחה בקשה אלייך, האשה מבית שמש עימה שוחחתי. את שסבלת שנים מיחס "מקפיא" של בעלך שלא ידע לומר מילה טובה במשך שנים, והיום את מתעקשת "רק להתגרש":



הרי לאדם הראשון אמר ה' במפורש שלא לאכול מהעץ, ואילו לבעלך איש לא גילה שכל חיותה של האישה היא מבעלה

אין כל ספק שאותן שנים פגעו בנפשך באופן קשה. ברור שסבלך היה גדול ועצום, אך עם זאת את הרי יודעת שזו הייתה ההתנהגות הזוגית שהוא ראה בביתו בחו"ל, באותה ארץ קרה שבה גדל. וכי מהיכן היה עליו לדעת שצריך לשדר בבית חום, אם בביתו שמע רק הערות וביקורת? אבל כעת, הוא שב בתשובה. הוא מבין שטעה טעות חמורה והוא רק מבקש את הבנתך וסבלנותך, מפני שאינו יכול להשתנות בתוך חודש. את יודעת יפה שמזה שלושה חודשים הוא הולך אחרי העבודה, בשיא עייפותו, ללמוד מהי אישה. מדוע אפוא את ממשיכה להתריס נגדו כשהוא חוזר משם שהוא "אבוד" ושאין לו סיכוי להשתפר, וש"אתה רק מדקלם מה שמלמדים אותך בקורס"? האומנם האכזבה שבעלך גרם לך היא חמורה מהאכזבה שגרם אדם הראשון לקב"ה?!



הרי לאדם הראשון אמר ה' במפורש שלא לאכול מהעץ, ואילו לבעלך איש לא גילה שכל חיותה של האישה היא מבעלה.



ואולי אנו שבים ללמוד את סיפור "בראשית" מחדש כדי שבפתחה של שנה חדשה נאמץ משהו מדרכי הבורא ויהיה בנו כוח נפשי לסלוח, לפתוח פתח ולתת סיכוי למרות הכל.