פוגשים בהם בכל מקום.
מדובר בבחורים ובבחורות שיודעים הרבה איך לנהוג בבעיות הלכתיות, אבל מה שקשור לנישואים נגמרות השאלות ומתחילות התהיות
הוא: עם כיפה בגודל הנכון, עבודה מכובדת, קובע עתים, יודע את ההלכות, חייכן, חכם ועוד, עבר גיל 25 ומעלה, לפעמים מאוד למעלה, ועדיין לא נשוי.
היא: צנועה עובדת כמורה, פקידה או משרה נאה דומה, חייכנית, טובת לב, עברה את ה-25 ועדיין לא נשואה.
מדובר בבחורים ובבחורות שיודעים הרבה איך לנהוג בבעיות הלכתיות, אבל מה שקשור לנישואים נגמרות השאלות ומתחילות התהיות. מה הם מחפשים? איך הם ימצאו בני זוג? איפה הם יכולים להכיר? איך? יש גדרים שחשוב לשמור וצריך צד שלישי שיכיר ושיתווך. מה עושים? במצוות יומיומיות הם טורחים, בודקים, שואלים ומקיימים, אבל איך נוהגים במצווה חשובה מאוד של הקמת בית בישראל? הרי אין הם יכולים לעשות זאת בעצמם?
היום רובן רוצות ללמוד, להוציא תואר, לבנות עצמן, להרחיב אופקים וכשהן פנויות להצעות המלאי קצת הידלדל ואז הן משקיעות יותר בעבודתן, השנים עוברות מסתגלים לרווקות הדי נוחה הזאת. רק התמודדות מדי פעם עם משפחה, עם חברות עסוקות: עבודה, בעל, ילדים, לפעמים נראה להן מצבן אפילו נעים יותר.
אמרה לי משהי: האמת: די נוח לי. אימא שלי מפנקת אותי, המשפחה עוטפת אותי בדאגה ויש לי עיסוקים מעניינים. אם לא הלחץ החברתי... והוא: עסוק בעבודתו, יש לו שיעורי תורה. מסכים לשמוע הצעות אבל, מה בוער? מחפשים את בן הזוג האולטימטיבי. מה זה בכלל? ככל שעובר הזמן, עולות הדרישות, הציפיות, ההרגלים הופכים לטבע, קשה להשתנות, החיים נכנסים לשגרה ואז יש קצת הערות, מבטים, אפשר להתמודד.
החיים בציבור הדתי כל כך מעניינים: תפילות בבית הכנסת, שיעורי תורה, אירועים קטנים: חנוכת בית, שבע ברכות ובשנה האחרונה העיסוק בטראומת גוש קטיף. היינו משפחה גדולה ודואגת מי יכול להתפנות לעניינים פרוזאיים פרטיים כמו חתונה? יש עוד מה להשלים ולהתקדם בעבודה. הם לא לבד.
אז אולי נתייחס לזה פשוט כמצווה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו", וכן "פרו ורבו". אז איך מחליטים? איך לבחור בן או בת זוג?
אני רוצה לספר שלושה סיפורי חתונה ששניים מהם מוכרים ביותר, ובכל זאת.
הסיפור הראשון: זהו סיפור על הבחור יצחק שבהגיעו לגיל נישואין נשלח עבד אביו למצוא לו אישה. יצחק העדיף לסמוך על העבד ולא על עצמו מחשש יצר הרע שיסיתו בבחירה לא ראויה. ואליעזר, הוא עבד אברהם אבינו עליו השלום, מצא כידוע את רבקה. כאשר שלחו בני המשפחה את רבקה מארם נהריים לא היה להם ספק כי העניין יתבצע, הם היו בטוחים לחלוטין בנישואי רבקה ליצחק. ואז נאמר על יצחק: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה..."(בראשית כ"ד, ס"ז) - עפ"י "מכתב מאליהו".
הסיפור השני: זהו סיפורה של רחל. בתו של עשיר העיר שבחרה בבחור עם הארץ שהיה רועה צאנו של אביה ושלא ידע אף קרוא וכתוב. היא רצתה בו על אף התנגדות אביה הגביר ועל אף רמת ההשכלה שלו. בחירתה הייתה בגלל שהיה "מעולה וצנוע". איזה יופי! כלומר, מידותיו הטובות קסמו לה. אביה התנגד לשידוך כי רצה עבורה תלמיד חכם דגול וגדול. הרי הייתה יכולה לקבל את הכי חשוב, אבל היא רצתה את אותו בחור פשוט, רועה צאן שהיה מעולה וצנוע. אבל תנאי התנתה לו שיבטיח לה שילמד תורה. הוא הבטיח וההמשך ידוע: חיים באושר בלי עושר, אחר כך הגיע גם העושר ועם ישראל זכה וקיבל את רבי עקיבא. מה שאישה יכולה לעשות.
בסרטים שראיתי בעוונותיי בצעירותי, ראו את הזוג פוסע מעדנות לעבר השקיעה, וזה שטויות. ותבדקו את עצמכם אף אחד לא רוצה לראות את ההמשך, בטוחים שהוא גרוע ומשעמםהסיפור השלישי: אולי אמת אולי אגדה. האגדה מספרת שהוצע לבתו של אותו רבי עקיבא את רבי שמעון בן עזאי. אבל הבת רצתה כנראה להיות יותר מאימה וביקשה שקודם, בטרם יינשאו, ילך ללמוד תורה. הוא הלך ללמוד תורה, אבל לא חזר. התורה נעמה לו כל כך. ואותו בן עזאי דרש אחר כך: "כל מי שהוא מבטל פרייה ורבייה מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דמים וממעט את הדמות", וכשהעירו לו שהוא עצמו נשאר רווק, אמר: " אבל אני לפי שחשקה נפשי בתורה".
נכון, סיפורים עתיקים אבל כל אחד מהם יפה ומרגש בטבעו. אז איך מחליטים? אני מוצאת שאותם המתקשים בהחלטה רואים אולי בנישואין חתימה וסוף, חס ושלום.
בסרטים שראיתי בעוונותיי בצעירותי, ראו את הזוג פוסע מעדנות לעבר השקיעה, וזה שטויות. ותבדקו את עצמכם אף אחד לא רוצה לראות את ההמשך, בטוחים שהוא גרוע ומשעמם.
אבל לא כך בנישואים, הנישואים זוהי זריחה. הנישואים הם התחלה של משהו חדש, בנייה, מקום לביטוי עצמי בחינוך, בבית, בעשייה רבה מאוד. והאהבה האמיתית נבנית יותר לאחר הנישואים. נזכיר שוב את סיפורו של יצחק אבינו, וכך נאמר ב"מכתב מאליהו": "לפי עקרונות התורה מתפתחים האהבה והחיבה בין איש לאשתו בעיקר אחרי הנישואין, כשהם רואים איך הם מסוגלים לעזור זה לזו לבנות בית ברוח התורה. וכך כתוב בפסוק שצוטט לעיל ("ויקח את רבקה ...") "ותהי לו לאשה", ואז: "ויאהבה".