בשנה החולפת עברנו אירועים רבים הן ברמה הלאומית והן ברמה הפרטית. הרהורים, מחשבות, תהיות וסתירות פנימיות היו מנת חלקנו.
במהלך ה"התנתקות" ואחר כך במערכת הבחירות, בכל הפעילות שנלוותה להן הבטתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי את עם ישראל איתנו, ראיתי רק את עצמי ואת הדומים לי
מתוך הכאב גדול שחשתי גם אני בשל ה"התנתקות", שככל הנראה אין קיצורי דרך ולא ניתן לבנות מגדלים פורחים באוויר, אלא חובה עלינו לבנות את כל הבניין המשותף של החברה ושל המדינה אך ורק נדבך על גבי נדבך.
במהלך ה"התנתקות" ואחר כך במערכת הבחירות, בכל הפעילות שנלוותה להן, הבטתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי את עם ישראל איתנו, ראיתי רק את עצמי ואת הדומים לי. דומה כי בכל המאבקים הפוליטיים רצנו קדימה ונמנענו מלעצור ולוודא שאנחנו קולעים לרצון העם. בכל ההפגנות והמחאות חיפשתי שניים-שלושה גלויי ראש כדי שאוכל לשכנע את עצמי שהנה "עם ישראל" איתנו.
משום מה תמיד ציפיתי לראות גם חילוניים במאבקים "שלנו", אבל בעצם, אני שואל את עצמי כעת, האם אנו השתתפנו אי פעם במאבקים "שלהם" ? האם השתתפנו בהפגנות על הלנת שכר לעובדי הרשויות המקומיות? בהפגנת הנכים הגדולה או בשביתת הרעב על סל התרופות?
לא! לא היינו שם. אז למה שהם יהיו כאן?...
הציונות הדתית ראתה את עצמה מאז ומתמיד כשליחה, ושליחותה לא תוכל להתממש מתוך גישה מתנשאת ובדלנית. היא בוודאי לא תוכל לפעול ולתקן אם לא תקבל את הזולת במקום שבו הוא נמצא, ואם לא תיטיב להבין שאין מדובר עוד ביחס לאחר כי אם ביחס לאח.
יחס לאח הוא יחס טבעי, חם ואוהב שאינו מדקדק בקטנות. יתכן והגיע הזמן שהציונות-הדתית תאמץ מבחינה נפשית את הגישה המשפחתית המוטמעת בקרב עדות המזרח. לא חייבים שגודל הכיפה, אורך הזקן וסוג הישוב יהיו זהים. ישנם אנשים רבים המזדהים עם ערכים יהודיים – ציונים, אך אנו בשיטתיות דאגנו להוציא אותם "מחוץ לגדר" .
אם הציבור הציוני-דתי מעוניין להטביע חותם משמעותי בחברה, עליו לדעת שלא כל בני המשפחה המורחבת נוהגים בדיוק על פי אותם קודיםאצלנו במשפחה אין דוחים את מי שבא לקבלת שבת בבית הכנסת ולסעודת שבת משפחתית, גם אם לאחר מכן ייסע לביתו במכונית. ניתן להשלים מניין במנחה במקום העבודה גם עם מפית על הראש. לא חייבים גודל כיפה אחיד, אורך זקן מסוים או השתייכות לאותו יישוב. לא חייבים לדגול בתפיסה של "הכל או לא-כלום".
אני מייחל לראות את דגם המשפחה כדגם המועדף, כדגם בעל גבולות פתוחים וגמישים שיוכל להכיל בתוכו קהל רחב.
אם הציבור הציוני-דתי מעוניין להטביע חותם משמעותי בחברה, עליו לדעת שלא כל בני המשפחה המורחבת נוהגים בדיוק על פי אותם קודים. השפעה במעגלים משפחתיים רחבים נוצרת ע"י בניית קואליציות עם כוחות נוספים: חילונים, מסורתיים או סתם אנשים שאיכפת להם, וכל זאת מבלי לצפות ממישהו לשנות את זהותו.
ההיסטוריה הלאומית שלנו כבר לימדה אותנו כי משבר יכול להיות כר לצמיחה, וזעזוע לאומי יכול להיות מצע לחיבור ולגדילה וכל זה בתנאי... שמתחברים.