מי שחשב כי מטרת "מצעד הגאווה" הוא לשמור על זכויותיו הנרמסות של מיעוט בעל נטיות מיניות מסוימות, כדאי שיקשיב היטב לדברי נועה סתת, מנהלת "הבית הפתוח". היא הגדירה את מטרת המצעד כ"מלחמה על הדמוקרטיה", כמו גם שלט שנישא בעצרת שלבסוף התקיימה, שעליו נכתב: "מלחמה בימין – זאת גאווה". מכאן אנו למדים שהמצעד נועד למלא תפקיד שונה לחלוטין ממה שמנסים לשווק לנו, ובאותה הזדמנות ניתנת לנו הצצה נדירה למה באמת מתכוונים החוגים הללו כשהם מדברים על "דמוקרטיה".





החוגים המציגים את ההומוסקסואליות כמקור לגאווה מופגנת ומנקרת עיניים, הם גם אלו שמתעבים את המסורת היהודית

כמה מבין הבולטים שבדוברי ההומואים דווקא חוששים מהנזק שיגרום המצעד הפרובוקטיבי לזכויותיהם. הם מבינים כי ההישגים שהשיגו עד כה באופן שקט נמצאים כעת בסכנה, ושההתעקשות על קיום המצעד בעיר שרוב אוכלוסייתה, יהודים וערבים, רואה בו חילול הקודש, "פתחה חשבון" איתם, ותתנקם בהם מעתה והלאה בכל הזדמנות שבה תהיה השפעה לאלו שנפגעו ממנו.

החוגים המציגים את ההומוסקסואליות כמקור לגאווה מופגנת ומנקרת עיניים, הם גם אלו שמתעבים את המסורת היהודית. מדובר באופנה הפוסט מודרניסטית העולמית שהסניף המקומי שלה המטפח את הפוסט ציונות, הופך לדת פנאטית החותרת לשנות את ישראל למדינת כל אזרחיה תוך עקירת סממניה היהודיים.



החוגים הללו היו בעבר חסידי דת השמאל, אך היום כמעט ואין שמאלנים אידיאליסטים. חילופי המשמרות החלו ביום שהוצמדה המילה "עכשיו" למילה "שלום". לא רבים שמו לב כיצד השמאל התאדה, ובמקומו עומדת כעת האסכולה הזו, העוינת את המסורת היהודית שמאז ומעולם איימה נוכחותה על ההפקרות והנהנתנות באשר הן. הדת הזו שולטת היום בבית המשפט העליון ובתקשורת, ובאמצעותם על כל מוסדות המדינה.

כך שמטרת הצעדה דווקא בירושלים אינה לשמור על זכויות, אלא לקרוא תגר על המסורת היהודית, והמילה "דמוקרטיה" אינה אלא מילת הקוד לשלטונם חסר המעצורים של החוגים הללו.

בחסות עיוות הדמוקרטיה ניתן היה להגיע לאבסורד של הפיכת מדינת היהודים למדינה בעלת סממנים אנטישמיים. ישראל היא אחד המקומות היחידים בעולם שבה קיימת מדיניות של פגיעה בחופש הפולחן היהודי, ואזרחים מגורשים ואינם מורשים לגור באזורים מסוימים רק בשל היותם יהודים.

בהר הבית, המקום הקדוש ביותר, אוסרת "מדינת היהודים הדמוקרטית" על היהודים להתפלל, והעובדה שהתרגלנו לכך אינה יכולה לטשטש את גודל הזוועה. לא הייתה בעיה להבהיר לראשי המוסלמים ולאנשי הוואקף שאם יעזו להפריע לתפילת יהודים הרוצים בכך, לא יוכלו הם להיכנס לשם. תשאלו את המשטרה והשב"כ, הם מכירים את טכניקות השכנוע הללו, אך הממסד מעוניין למנוע את התפילה היהודית שם, ולכן הוא פוגע בזכות הדמוקרטית הבסיסית הזו. בג"ץ מאשר פעם אחר פעם את זכות התפילה שם, אך ממלכד אותה ע"י מתן סמכות גורפת למשטרה לבטל זאת מנימוקי "ביטחון", והמשטרה מבטלת את התפילות באופן אוטומטי.



כשמדובר בהר הבית, היועץ המשפטי לממשלה נעלם, והתקשורת מחפה כהרגלה על הכניעה לאלימות המוסלמית. כעת, התנהגותם של כל הגורמים הללו הפוכה לחלוטין. אותם פרקליטות, בג"ץ, יועץ משפטי, משטרה ותקשורת שאינם מתירים תפילה יהודית בהר הבית, כאילו מדובר בתהלוכות פרובוקטיביות של אנשי "כך" בסכנין, יוצאים כעת מגדרם לטובת הפרובוקציה בירושלים. הרצון לפגוע במסורת היהודית חזק יותר מסיסמאות חירויות הפרט ושלטון החוק השגורות בפי הכת הזו, וגוברות אפילו על ההתרפסות הקבועה שלה מול הנוצרים והמוסלמים.



ההומוסקסואלים לא הבחינו שהם נקלעו למרכזו של שדה קרב לחיים ולמוות בין שתי דתות: בין הדת היהודית שהעניקה לאנושות את המוסר לבין הפוסט מודרניות, שהפכה לדת מפלצתית, ואינה מסוגלת להתקיים עם המוסר, האמת והסובלנות

צד שני של אותו מטבע הוא מסע הנסיגות מול הערבים. מטרת "ההתנתקות" היה לסלק את המתנחלים מיישוביהם, ולשבור את נושאי הדגל המובהקים ביותר של חזון השיבה היהודית אל ארץ ישראל. החורבן הביטחוני, המדיני, החברתי והכלכלי שהביאה הנסיגה לא הפתיע את החוגים שדחפו לכך, והידיעה על כך מראש לא הרתיעה אותם. מלחמת התרבות הזו היא ההסבר ליעילות שהופגנה בפעולת הגירוש מול הרפיון בטיפול במגורשים, וזהו ההסבר למסע האמוק המטיף גם היום לעזוב את יו"ש למרות שברורה לכולם הסכנה שתיווצר לעצם קיום המדינה. חברי מקדש ההפקרות הפוסט ציונית מוכנים להטביע את הספינה, ובלבד שגם "העכברים" יטבעו.

אותה "דמוקרטיה" מזויפת מאפשרת לפוליטיקאים להתכחש להבטחות בחירות, ולבג"ץ לרמוס, כשנוח לו, את חוקי היסוד של זכות הקניין, כבוד האדם וחירותו וחופש הדת. למרות שהמלחמה בכפייה הדתית מהווה את אחד הדגלים הבולטים של חבורת "הדמוקרטיה", את המצעד של דת הריקבון שלהם בירושלים שהיא התגרות שאין פרובוקטיבית ממנה דווקא בלב המעוז המובהק של מתנגדיהם, הם כופים בתוקפנות ובכל מחיר.

ההומוסקסואלים לא הבחינו שהם נקלעו למרכזו של שדה קרב לחיים ולמוות בין שתי דתות: בין הדת היהודית שהעניקה לאנושות את המוסר לבין הפוסט מודרניות, שהפכה לדת מפלצתית, ואינה מסוגלת להתקיים עם המוסר, האמת והסובלנות.